Piety and Polemic:The Jews of Medieval Ashkenaz

David ShyovitzSVAJ

June 17, 2018-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

1) Chronicle of R. Solomon b. Samson

Now I shall recount and tell of the most unusual deeds that were done on that day [May 27, 1096] by these righteous ones.... Who has ever seen anything like this? Who has ever heard of a deed like that which was performed by this righteous and pious woman, the young Rachel, the daughter of Rabbi Isaac ben Asher, the wife of rabbi Judah? For she said to her friends: "I have four children. Do not

1

spare even them, lest the Christians come, take them alive, and bring them up in their false religion. Through them, too, sanctify the name of the Holy God."So one of her companions came and picked up a knife to slaughter her son. But when the mother of the children saw the knife, she let out a loud and bitter lament and she beat her face and breast, crying: Where are Thy mercies, O God?" In the bitterness of her soul she said to her friend: "Do not slay Isaac in the presence of his brother Aaron lest Aaron see his brother's death and run away." The woman then took the lad Isaac, who w as small and very pretty, and she slaughtered him while the mother spread out her sleeves to receive the blood, catching it in her garment instead of a basin. When the child Aaron saw that his brother Isaac was slain, he screamed again and again: "Mother, mother, do not butcher me,'' and ran and hid under a chest.

She had two daughters also who still lived at home, Bella and Matrona, beautiful young girls, the children of her husband Rabbi Judah. The girls took the knife and sharpened it themselves that it should not be nicked. Then the woman bared their necks and sacrificed them to the Lord God of Hosts who has commanded us not to change His pure religion but to be perfect with Him, as it is written [Deuteronomy 18:13]: "Perfect shall you be with the Lord your God." When this righteous woman had made an end of sacrificing her three children to their Creator, she then raised her voice and called out to her son Aaron: "Aaron, where are you? You also I will not spare nor will I have any mercy." Then she dragged him out by his foot from under the chest where he had hidden himself, and she sacrificed him before God, the high and exalted. She put her children next to her body, two on each side, covering them with her two sleeves, and there they lay struggling in the agony of death. When the enemy seized the room they found her sitting and wailing over them "Show us the money that is under your sleeves," they said to her. But when it was the slaughtered children they saw, they Struck her and killed her, upon her children, and her spirit flew away and her soul found peace at last. To her applied the Biblical verse [Hosea 10:14]: "The mother was dashed in pieces with her children." . . .

When the father saw the death of his four beautiful, lovely children, he cried aloud, weeping and wailing, and threw him upon the sword in his hand so that his bowels came out, and wallowed in blood on the road together with the dying who were convulsed, rolling in their life's blood. The enemy killed all that who were left in the room and then stripped them naked; [Lamentations 1: 11] "See, O Lord, and behold, how abject I am become." Then the crusaders began to give thanks in the name of "the hanged one" because they had done what they wanted with all those in the room of the bishop so that not a soul escaped. [The crusaders now held a thanksgiving service in the archbishop's palace where the massacre took place.]

2) Chronicle of R. Solomon b. Samson

על אלה אני בוכיה ועיני יורדה מים, על שנשרף בית מקדש אלהינו, ועל שריפת מר יצחק ב"ר דודהפרנס שנשרף בביתו.

ועתה אגיד ואודיע לכל היאך נהיה הדבר... הירהר בדעתו: אעשה תשובה ואהי תמים ושלם אם ייאלוהי ישראל עד אשלים לו את נפשי ובידו אפול...

2

ויבא אל אמו והגיד לה את אשר בלבו לעשות. ויאמר לה: אהה, אמי גבירתי, גמרתי בלבי להקריב קרבן חטאת לאלהי מרום, אמצא בזה כפרה. ויהי כאשר שמעה אמו את דברי בנה ואיך היה ירא את

יי, השביעה לו שלא לעשות דבר זה...ומר יצחק בנה החסיד לא הבין לדברה ולא שמע אליה.

ויבא ויסגור דלתות הבית בעדו ובעד בניו ואמו מכל צדדיו... ויקח מר יצחק הצדיק את שני בניו, בנו ובתו, ויוליכם דרך החצר בחצי הלילה ויביאם אל בית הכנסת לפני ארון הקודש וישחטם שם על קידוש השם הגדול אל רם ונישא...ויז מדמם על עמודי ארון הקודש...ויאמר הדם הזה יהי לי כפרה על כל

עוונותי.

וישב החסיד דרך החצר אל בית אביו והדליק את הבית בארבע זויותיו ואמו נשארה בבית ונשרפה על קידוש השם. והחסיד מר יצחק חזר בשנייה לשרוף בית הכנסת והדליק האור בכל הפתחים, והחסיד היה מהלך מפינה לפינה ומזוית לזוית וכפיו פרושות השמימה לאביו שבשמים, ויתפלל אל יי מתוך האש בקול גדול וקול נעים... ונשרף שם איש תם וישר ירא אלהים, והנה נפשו גנוזה בגורל הצדיקים בגן

עדן.

For these I cry, and water falls from my eyes: for the burning of the Temple of God, and for the burning of Isaac b. David the Parnas, who was burned in his house.

Now I will tell and inform everyone what happened… He thoughts to himself: “I will repent and be pure and whole with the Lord, God of Israel, till I repay Him for my soul and fall into His hands…”

He went to him mother, and told her what he was planning to do. He said to her: “Mother, I have decided to sacrifice a sin offering to the God of Heave, in order to find repentance.” Now, when she heard the words of her son, and saw his fear of God, she implored him not to do this thing…[but] her son Isaac the pious one did not listen to her or pay attention to her words.

He went and closed the doors of his house around him and his mother and children…and Isaac the righteous one took his two children, his son and daughter, and took them through the courtyard in the middle of the night to the synagogue, before the Holy Ark, and he slaughtered them there for the sanctification of God’s great and mighty names, and sprinkled their blood on the pillars of the Ark…and he aid, “May this blood serve as repentance for all of my sins.”

Then the pious one returned through the courtyard to his father’s house, and lit the house at its four corners, with his mother remaining inside. She was burned in sanctification of God’s name. Then the pious Isaac returned once again to burn the synagogue, and lit a fire at all of its entrances. The pious one walked from side to side and from corner to corner with his hands outstretched toward his Heavenly Father, and he prayed to God from within the fire in a great and pleasant voice… There was burned a pure and righteous man, who feared God, and his soul is stored with those of the righteous in the Garden of Eden.

( תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א3

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורהאם אומרין לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.

3) BT Sanhedrin 74a

R. Yohanan said in the name of R. Shimon b. Yehotzadak: It was decided in the attic of the house of Nitzah in Lod that if one is told to violate all the sins in the Torah in order not to be killed—he should violate and not be killed, with the exception of idolatry, sexual immorality, and murder.

3

( דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק ט' פסוק ה'4

ומעשה ברב אחד ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד כי היה ירא שיעבירום על דת, והיה רב אחד עמו והיה כועס עליו ביותר וקראו רוצח והוא לא היה חושש. ואמר אותו רב אם כדברי יהרג אותו רבונותנין חול בין העור והבשר, ואחר כך וכן היה שתפסוהו עכו"ם והיו פושטין עורו במיתה משונה,

נתבטלה הגזירה, ואם לא שחט אותן התינוקות היו ניצולין:

4) Da’at Zekenim (Ba’alei ha-Tosafot) Gen. 9:5

There once was a rabbi who slaughtered many children in a time of persecution for he feared that they would be baptized. And there was another rabbi with him and he was furious at him and called him ‘‘murderer,’’ but the latter ignored [his remarks]. And that rabbi [or teacher] said ‘‘if I’m right, he [the slaughterer] will die a horrid death. And so it happened. The Gentiles seized him and first flayed his flesh and them put sand between the skin and the flesh. And the persecution came to an end and if he had not killed the children, they would have been saved.’

( תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א5

תנו רבנן: משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה, ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: רבונו של עולם! הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים - יהיו מפתחות מסורות

לך, וזרקום כלפי מעלה. ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם, והם קפצו ונפלו לתוך האור.

5) BT Ta’anit 29a

When the First Temple was about to be destroyed bands upon bands of young priests with the keys to the Temple in their hands assembled and mounted the roof of the Temple and exclaimed, ‘‘Master of the Universe, as we did not have the merit to be faithful treasurers these keys are handed back to Thy keeping.’’ They then threw the keys up to heaven. There emerged a figure of a hand and received these keys from them. Whereupon they jumped and fell into the fire.

( תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב6

אמר רב יהודה אמר שמואל, ואיתימא רבי אמי, ואמרי לה במתניתא תנא: מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא? דרש להן הגדול שבהן: +תהלים ס"ח+ אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב - מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים - אלו שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך - כך, אנו שאין דרכנו לכך - על אחת כמה וכמה! אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר: +תהלים מ"ד+ כי עליך הורגנו כל היום

נחשבנו כצאן טבחה.

6) BT Gittin 57b

On one occasion four hundred boys and girls were carried off for immoral purposes. They divined what they were wanted for and said to themselves. If we drown in the sea shall we attain the life of the future world? The eldest among them expounded the verse (Ps. 68:23), The Lord said: I will bring

4

again from the Bashan, I will bring again from the depths of the sea. . . . I will bring again from the depth of the sea, those who drowned in the sea. When the girls heard this they all leapt into the sea. The boys then drew the moral for themselves, saying [by a fortiori reasoning], If these for whom this is natural act so, shall not we for whom it is unnatural? They also leapt into the sea. Of them the text says, Yea for thy sake we are killed all day long, we are counted as sheep for the slaughter (Ps 44:23).

( תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א7

אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות. אף אתה פתח פיך ותכנס ]בך[ האש! אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול

ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא.

7) BT Avodah Zarah 18a

Upon their return they found Rabbi Hanina ben Tradion sitting and occupying himself with the Torah, gathering large multitudes and a Torah scroll was resting on his lap. They took him, wrapped the Torah around him, encircled him with bundles of branches and set them afire. They brought tufts of wool, soaked them in water and placed them on his heart so that he should not expire quickly. . . . His students asked him, ‘‘What do you see?’’ He replied, ‘‘The parchment burns but the letters fly [up to heaven]. [They said to him] ‘‘Open your mouth and let the fire enter you.’’ He replied, ‘‘It is better that He who gave [life] should take it rather than a person should inflict injury upon himself.’’

( תוספות מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א8

ואל יחבל עצמו - אור"ת דהיכא שיראים פן יעבירום עובדי כוכבים לעבירה כגון ע"י יסורין שלא יוכל לעמוד בהם אז הוא מצוה לחבל בעצמו כי ההיא דגיטין )דף נז:( גבי ילדים שנשבו לקלון שהטילו

עצמם לים..

8) Tosafot to Avodah Zarah 18

“Rather than inflict injury upon himself”—Rabenu Tam said that if one is worried lest he be forced to sin by idolators, on account of tortures that he will be unable to withstand, then he is commanded to inflict injury upon himself, as in the case in Gittin about the children who were captured for immoral purposes who threw themselves into the sea…

#19( ספר חסידים 9

5

מי שבא על אשת איש אם בא לישאל היאך לעשות תשובה אם בא על אותם שחייב כרת...הרי יש לעשות דבר השקול למלקות או לכרת אם ימות החורף הוא כשבא לשאל וקרח אם רצה בנהר ישבר הקרח וישב במים עד פיו או עד חוטמו כפי אותה שעה שדיבר עמה על העבירה עד שגמר העבירה וכן יעשה תדיר כל זמן שיש קרח ובימות החמה ישב בחפירה שנמלים שם ויסתום פיו...ואם העת באותן ימים שאין זה וזה יתענה רק בלחם ובמים יאכל בערב...ולמה במים כי אומר במדרש מאה ושלשים שנה היה יושב אדם הראשון במים עד חוטמו להתכפר על שחטא בעץ הדעת שנגזרה גזירה על כל דורות ועוד גופו נתחמם בעבירה ויתקרר ויתענה עד שיוכל לקיים לישב במים בעת הקרח או כשיש נמלים ודבורים ובימות החמה בנמלים ויקשור בבגד את פיו ואת נחיריו שלא יכנסו בו ואם על כרת וילדה או אם בא על אשת בלא אונסא או על אשת כהן באונס הרי אסרה על בעלה או אם ילדה והוולד ממזר זה היה מעשה שהורו לו ועשה בנמלים ביום ובלילות היה שוכב על הארץ בימות החמה כדי שיעלו עליו פרעושים ונקל זה בעיניו והלך ערום במקום כוורת עד שהיה בשרו נפוח וכשמתרפא

הולך עוד שם כך עשה הרבה פעמים.

9) Sefer Hasidim #91

If a person who slept with a married woman comes to inquire how to repent…he must perform penances equivalent to lashes (malkot) or to excision (karet). If it is winter when he comes to inquire, and icy, he may break through the ice covering the river and sit in the water up to his mouth or nose for an amount of time equivalent to the time from when the sin began until it ended. He must do this regularly as long as there is ice. In the summer, he should sit in dug-up dirt among the ants while covering only his mouth… If it is [neither winter nor summer], he should fast, eating only bread and water in the evenings…and afflicting himself until he is able to sit in water when it is icy, or until there are ants and bees [in the summer]. If, however…[his sexual transgression] renders the woman prohibited to her husband, or if the relationship produces a bastard child (mamzer)—this occurred once, and [the sinner] was instructed to [sit among] the ants day and night, and to lie on the ground in the summer so that fleas would crawl on him…he [also] walked naked in proximity to a beehive, till his body became swollen, and once he healed, he returned there again and again.

#630א( שם 9

ומעשה בחסיד אחד שהעמיס עגלה שלו בגדים וכשבא למקום שהיה חפץ למכור פירק העגלה לפני בית ושפיזנכיה וקידש היום לפני הבית ובאו בולשת }העיר{ לעיר וגוזלים מה שבבתים ובא יהודי בעל העגלה ותיקן בליל שבת העגלה ושם הסוסים בעגלה כדי להנהיג את העגלה חוץ לעיר ובא שליח של המלך והכריז לשוללים שלא יקחו מיהודים מאומה וכששב יהודי לביתו הלך אצל חכם שיורה לו תשובה שלימה אמ' לו החכם תמלא העגלה בגדים באותה מידה ושים ידך על הארץ ויעבירו האופן על ידך ותן

הכסף שלקחת בעבור הבגדים לצדקה...

9b) Ibid. #630

A certain pious man once loaded his wagon with clothing, and, when he arrived at a place where he desired to sell them, his wagon was damaged in front of the inn just as Shabbat was beginning. Whereupon a band of robbers came to the city and were stealing the contents of the houses. The Jew, the owner of the wagon, went and fixed the wagon on Friday night, and harnessed the horses to the wagon in order to drive away from the city. Just then, an emissary of the king came and forbade the looters from taking anything from the Jews. When the Jew returned home, he went to the Sage requesting absolution. The Sage instructed him to fill the wagon with the same weight of clothing [that

6

had been in it at the time of the sin] and to place his hand on the ground, and to drive the wagon over his hand, and to give the money he earned by selling the clothing to charity.

( רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק ח10

וישמעו - יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה )יט ו( ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו. ומשמעו,

שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן:

10) Rashi to Genesis 3:8

There are many midrashei agadah [that deal with this verse], and our Sages have already arranged them in Bereishit Rabah and in other [collections of] midrashim. But I have only [written this commentary to provide] the peshuto shel mikra, as well as those agadot that shed light upon Scripture, rendering it “a word aptly spoken” (Prov. 25:11).

א( רש"י ישעיהו פרק כו פסוק יא10

ה' רמה ידך וגו' - ראיתי מדרש אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה ואינם מיושבי' אועל דקדוק הלשון או על סדר המקראות והוצרכתי לבאר אותה על אפני סדרה

10a) Rashi to Isaiah 26:11

I have seen many midrashei agadah on the verses in this section, which clarify neither the grammatical syntax nor the proper order of the verses. This requires me to explain it according to its [proper] order.

( רשב"ם בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב11

אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות שלומתוך כך לא ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, וגם אמרו העוסק ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי

שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.

11) Rashbam to Genesis 37:2

Know and understand, my beloved ones, our sages’ teaching that “no verse should be taken out of its context (peshuto)” (BT Shabat 63a). For the Torah essentially comes to teach and inform us about the laws, teachings, and ordinances that are only hinted at through the peshat, and which can be

7

discerned through analysis of the language, and through the 32 hermeneutical principles of R. Eliezer b. Yose the Galilean and the thirteen hermeneutical principles of R. Ishmael. The earlier sages, in their piety, dedicated themselves to discerning the teachings that are primary—but in doing so, were not conversant in the plain meaning of the text…

My grandfather R. Solomon, the father of my mother, who enlightened the eyes of the exile by explaining Torah, Nevi’im, and Ketuvim, devoted attention to the plain meaning of the text. And I, Samuel, the son of Meir his son-in-law, disputed with him and before him, and he admitted to me that if he had the time, he would have needed to compose new explanations, on account of the peshatim that are created anew each day.

13:9( רשב"ם שמות 12

)ט( לאות על ידך - לפי עומק פשוטו יהיה לך לזכרון תמיד כאילו כתוב על ידך. כעין שימני כחותם עללבך:

12) Rashbam to Exodus 13:9

“For a sign upon your arm”—according to the depth of the peshat, [this means that God’s words] should be a remembrance to you at all times, as though they were inscribed upon your arm—like “place me as a seal upon your heart” (Song of Songs 8:6).

( בראשית פרק מט:י13

ים: לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה שילו ולו יקהת עמ

#28א( ספר נצחון ישן )מהד' ברגר( 13

13a) Sefer Nizahon Yashan

8

ב( רשב"ם בראשית פרשת ויחי פרק מט13

לא יסור שבט מיהודה - המלכות הניתן לו להשתחות לו כל אחיו שנים עשר לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה ולא מחוקק ושררה מזרעו עד כי יבא יהודה שילה, כלומר עד כי יבא מלך יהודה הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה, שזהו קרוב לשכם. אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו

ופשט זה תשובה למינין. שאין כתוב כי את ירבעם ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין...אם שילה שם העיר...ולא "שליח" כדברי הנוצרים.

13b) Rashbam to Genesis 49:10

The sovereignty that was given to him, on account of which his twelve brothers will bow to him, and his greatness, will not be taken from him, nor will the rule be taken from his descendents, until [the tribe of ] Judah will arrive in Shilo—i.e., until Rehavam son of Solomon, the king of Judah, comes to renew the monarchy in Shilo, which is near Shechem. At that point, the ten tribes will be taken from him, and they will anoint Yerovam, leaving Rehavam with only [the tribes of] Judah and Benjamin… This interpretation is a rejoinder to the heretics, for the verse only refers to the town of Shilo…not a “messenger” as the Christians claim.

9

And Simon (Peter) wrote these laws, as the king and sages had commanded him, and he changed the alphabet so that it read differently, to hint that everything he was commanding was lies.

This was the alphabet: A B C D E F H I K L M N O P Q R S T V X Y ZAnd this is its meaning:

10

AB (av, father): this is Esau; CD (tsad, hunted) and was EF (ayef, tired)And his children believed in Jesus, who HI (hai, lived) KL (ka-el, as a god).May their spirits falter, for L M N (el em ein, God has no mother)—but Jesus had a mother.Thus, OPQRS (apikores, heretics) TV (ta’u, were mistaken).He was a mX (me’akesh, stubborn) and mY (meyazed, misleader) like Esau, who ate nZ (nazid,

lentils).

He also composed false books for them, which he called “destructive sins” (avon kilayon), which they understood to be evangelium, which is to say “Father” (av) and “Son” (ben) and the manifestation (gilui) of the Holy Spirit…

11