1תנ"ך לבגרות

תשיאבר

בראשית י"ט: השמדת סדום והצלת לוט

ולינו – תשכבו לישון. ויפצר – ביקש שוב ושוב.

האל – האלה.גש הלאה – זוז מדרכנו! אל תפריע לנו לעשות כרצוננו!

סנורים – אור חזק ומעוור.וילאו – לא הצליחו, חיפשו עד שהתעייפו.

כמצחק – חשבו שהוא מתלוצץ. תספה – תמות, סופך יבוא.

מצער – מעט, קטן/קטנה.נשאתי פניך – אני מסכים לבקשתך.

לבוא עלינו – לשכב איתנו, לקיים איתנו יחסי מין.

תנ"ך לבגרות2

תשיאבר

הפרק נחלק ל–4 חלקים עיקריים:

פסוקים 11-1: לוט מארח את המלאכים ומגן עליהם מפני אנשי סדום. א.

פסוקים 23-12: לוט ומשפחתו נמלטים מסדום. ב.

פסוקים 29-24: השמדת ערי הכיכר. ג.

פסוקים 38-30: לוט ובנותיו במערה. ד.

פסוקים 11-1: לוט מארח את המלאכים ומגן עליהם מפני אנשי סדוםישב בשער-סדם" – הפרק נפתח כהמשך למתואר בפרק י"ח: שנים מתוך ולוט בערב שני המלאכים סדמה "ויבאו שלושת המלאכים שבאו לבקר את אברהם בפרק י"ח, מגיעים עתה לסדום. לוט יושב בשער העיר, ומיד כשהוא רואה את המלאכים הוא קם לקראתם ומשתחווה: "וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה". הוא מציע למלאכים

להתארח בביתו.

השוואת אירוח המלאכים על ידי אברהם ]בראשית י"ח, 16-1[ לאירוחם על ידי לוט ]בראשית י"ט, 14-1[:

אירוחם של המלאכים אצל לוט מזכיר את אירוחם אצל אברהם. בין שני הסיפורים יש מספר נקודות דמיון ומספר הבדלים. נשווה את שני הסיפורים:

האירוח על ידי אברהם1]בראשית י"ח[

האירוח על ידי לוט]בראשית י"ט[

ולוט ישב בשער סדםוהוא ישב פתח האהל כחם היוםישיבת המארח בפתח

אברהם יושב בפתח אוהלו, לוט יושב בשער )פתח( העיר סדום. נראה שהמספר מבקש לרמוז כבר בשלב זה על יחסם של אנשי סדום לזרים: שער העיר היה מקום מרכזי, הומה אדם, אך מכל האנשים בשער העיר, רק לוט קם לקראת ידע שאנשי כי יש פרשנים הסבורים שלוט חשש לגורלם של האורחים, ומזמינם לביתו. האורחים, מברכם לשלום סדום לא יארחו אותם ואולי אף יזיקו להם אם ילונו בחוץ. לכן לוט קם מיד לקראת האורחים, לפני שמישהו מאנשי

סדום יפנה אליהם.

האירוח על ידי אברהם2]בראשית י"ח[

האירוח על ידי לוט]בראשית י"ט[

ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצהוירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצההמארח משתחווה לאורחים

ניתן זה בשלב כבר חז"ל, לדעת ואולם להם. ומשתחווים לקראתם, הבאים בזרים רב כבוד נוהגים המארחים שני לראות שאברהם היה מארח נלהב יותר מלוט: אברהם רץ לקראת האורחים, לוט רק קם ומשתחווה.

האירוח על ידי אברהם3]בראשית י"ח[

האירוח על ידי לוט]בראשית י"ט[

כינוי האורחים "אדונים" וכינוי המארח "עבד"

הנה נא אדני סורו נא אל בית אדני...אל נא תעבר מעל עבדךעבדכם

3תנ"ך לבגרות

תשיאבר

בדומה לנוסח פנייתו של אברהם, גם לוט פונה אל המלאכים בכינוי "אדונים" ואת עצמו הוא מכנה "עבד", כדי לכבד את אורחיו. בדומה לאברהם, גם לוט מזמין את המלאכים להתארח אצלו בלי לדעת שהם מלאכים.

האירוח על ידי אברהם4]בראשית י"ח[

האירוח על ידי לוט]בראשית י"ט[

ולינו ורחצו רגליכםיקח נא מעט מים ורחצו רגליכםהצעה לרחוץ רגלים

בשני המקרים המארחים מציעים לאורחים רחצת רגלים. אצל לוט, רחצת הרגלים נזכרת לאחר הלינה בלילה: "ולינו ורחצו רגליכם" – סדר הפעולות כאן אינו טבעי: בדרך כלל יש לרחוץ את הרגלים המאובקות מן הדרך, ורק אחר כך לשכב לישון. אפשר שלוט ציין קודם כל את היציאה לדרך ורק אחר כך את הרחצה כיוון שפחד מאנשי סדום ורצה

שהאורחים כבר ייצאו בבטחה לדרכם.

האירוח על ידי אברהם5]בראשית י"ח[

האירוח על ידי לוט]בראשית י"ט[

המארח מציין, שלאחר האירוח האורחים ילכו לדרכם

והשכמתם והלכתם לדרככםוסעדו לבכם אחר תעברו

שני המארחים מציינים שלאחר האירוח האורחים ייצאו שוב לדרכם, אלא שלוט מדגיש "והשכמתם והלכתם" – ההדגשה על ההשכמה מוקדם בבוקר כדי לצאת לדרך רומזת לחששו של לוט מפני אנשי סדום, שעוינים אנשים זרים ועלולים

לפגוע בהם.

האירוח על ידי אברהם6]בראשית י"ח[

האירוח על ידי לוט]בראשית י"ט[

התנהגות המארח בשעת האירוח

וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר לושי סלת קמח סאים שלש מהרי אברהם רץ הבקר ואל עגות. ועשי הנער אל ויתן וטוב רך בקר בן ויקח וימהר לעשות אתו. ויקח חמאה וחלב

ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם

ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו.

התנהגות המארח בשעת האירוח: אברהם רץ וממהר, ואף מפעיל את כל בני הבית כדי להאיץ את ההכנות לסעודה. על לוט לא נאמר שהוא ממהר, ואף לא נזכר שהפעיל את בני ביתו לשם הכנת הארוחה.

תפריט האירוח: אצל אברהם מוגשת ארוחה מגוונת המכילה מנות יקרות )בשר, חמאה, חלב( ואילו אצל לוט מוגשת ארוחה צנועה: מצות )מעין פיתות או לאפות( ויין.

תנ"ך לבגרות4

תשיאבר

האירוח על ידי אברהם7]בראשית י"ח[

האירוח על ידי לוט]בראשית י"ט[

האורחים מבשרים למארח בשורה מפתיעה

והנה בן לשרה שוב אשוב אליך כעת חיה אשתך

משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה

וישלחנו יהוה לשחתה

במשפחת המארח צוחקים למשמע הבשורה

ותצחק שרה בקרבה לאמר: אחרי בלתי היתה לי עדנה?! ואדני זקן.

ויהי כמצחק בעיני חתניו

בנו על הולדת בשני המקרים מסופר שהאורחים מבשרים למארח בשורה המפתיעה אותו: לאברהם הם מבשרים משרה בעוד שנה, וללוט הם מודיעים על חורבנה הקרב ובא של סדום.

בשני המקרים הבשורה מפתיעה מאוד את השומעים, ואחד מהם צוחק למשמע החדשות: שרה צוחקת בקרבה בתוך האוהל, וחתני לוט סבורים שהוא מתלוצץ ומותח אותם כאשר הוא מספר להם על חורבנה הקרב של סדום.

את לוט שאירח מהאירוח יותר ומוקפד מושקע היה אברהם של שאירוחו היא, ההשוואה מן העולה המסקנה המלאכים. זו הסיבה, לדעת חלק מהפרשנים, שהמלאכים מסרבים להזמנתו של לוט להתארח בביתו )"ויאמרו: לא, כי ברחוב נלין"(, בעוד שלהצעת האירוח של אברהם הם הסכימו מיד )"ויאמרו: כן תעשה כאשר דברת"(. סירובם של המלאכים בא כדי לבחון האם לוט באמת רוצה לארחם, האם הוא יבקש מהם שוב לבוא לביתו או שהזמנתו הייתה

כדי לצאת ידי חובה.

לפני שהאורחים מספיקים לעלות על משכבם, מתברר להם שאנשי העיר מקיפים את ביתו של לוט ודורשים להוציא אליהם את האורחים: "ויקראו אל-לוט ויאמרו לו: איה האנשים אשר-באו אליך הלילה? הוציאם אלינו ונדעה אתם!" מגונים מיניים מעשים לבצע רוצים העיר תושבי כלומר מינית, במשמעות כאן מופיע י-ד-ע השורש – )5 )פסוק

באורחיו של לוט1.

לוט בוחר בדרך של פיוס וניסיון לפשרה. הוא פונה אל תושבי העיר: "אל נא אחי תרעו" )פסוק 7(. השימוש בכינוי "אחי" מבטא את רצונו של לוט להדגיש את יחסיו הטובים עם תושבי סדום, כדי למנוע מהם להזיק לאורחיו או לנהוג

כלפיו וכלפי אורחיו באלימות. ואולם ברור שלוט מפחד ממה שאנשי העיר עלולים לעולל לאורחים, כיוון שהוא:

סוגר את הדלת אחריו כאשר הוא יוצא אל אנשי העיר. .1

מציע לאנשי העיר את בנותיו הבתולות במקום את האורחים: "הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. אוציאה .2בצל קרתי." )פסוק כן באו כי על דבר, לאנשים האל אל תעשו בעיניכם, רק להן כטוב ועשו נא אתהן אליכם זה ייפגעו, פי כללי האירוח במזרח הקדום, המארח היה אחראי לביטחונם של האורחים. אם האורחים על .)8ייחשב לאשמתו ולפגיעה בשמו ובכבודו של המארח. לכן לוט מנסה למצוא דרך לשמור על שמו וכבודו, ומציע את

בנותיו2.

ער ועד-זקן" מציין את הקצוות צה" )פסוק 4(. הביטוי ""מנ ל-העם מק ער ועד-זקן כ 1 הקהל שמקיף את ביתו של לוט כולל את כל הגברים בעיר: "מנצה", כלומר כל הגברים שהיו בעיר, מקצה לקצה של העיר. ציון הקצוות מק ל-העם )נערים, זקנים(, אבל כולל את כל הגברים בעיר, ולכן נאמר "כ

דול". טן ועד ג לתיאור השלם הוא אמצעי ספרותי המכונה מריזם. דוגמה נוספת למריזם מופיעה גם בפסוק 11: "מק

20-10, כאשר אברהם מפקיר את שרה לחסדי פרעה כדי להציל את עצמו. למעשה, 2 הפקרת אישה כדי להציל את הגבר נזכרת גם בבראשית י"ב התנהגותו של לוט זהה מבחינה מוסרית להתנהגותו של אברהם.

5תנ"ך לבגרות

תשיאבר

לוט: את להפחיד מנסים הם בלבד. באורחיו אלא לוט, של בבנותיו להתעלל מעוניינים אינם סדום אנשי ואולם "ויאמרו: גש-הלאה! ויאמרו: האחד בא-לגור וישפט שפוט! עתה נרע לך מהם! ויפצרו באיש בלוט מאד, ויגשו לשבר

הדלת" )פסוק 9(.

יש הסבורים שניתן להבחין בקבוצות שונות בתוך הקהל הזועם שהקיף את ביתו של לוט:

קבוצה שלא רצתה לשמוע את דבריו: "ויאמרו: גש-הלאה!" .1

קבוצה שבחרה להעליב את לוט: "האחד בא-לגור וישפט שפוט!" – זכור שאתה זר בעירנו, גר איתנו באופן זמני, .2גר. ואתה עוד מעז לומר לנו מה לעשות? כ

קבוצה שמאיימת לפגוע בלוט עצמו במקום באורחיו: "עתה נרע לך מהם!" .3

קבוצה שמנסה מזלה בדברי נימוס ושכנוע: "ויפצרו באיש בלוט מאד". .4

קבוצה שנוקטת במעשים במקום לדבר עם לוט: "ויגשו לשבר הדלת". .5

הדלת ואת הביתה אליהם לוט את ויביאו את-ידם האנשים "וישלחו המצב מידרדר, והמלאכים מחליטים לפעול: סגרו" )פסוק 10(. כדי למנוע מהאנשים הזועמים בחוץ לפרוץ אל הבית, הם מכים אותם בסנוורים, כלומר באור חזק ומעוור: "ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח" – אנשי העיר לא הצליחו

לראות את פתח הבית בגלל האור החזק.

פסוקים 23-12: לוט ומשפחתו נמלטים מסדום

המלאכים מכינים את לוט ומשפחתו להימלטות מן העיר: "עד מי לך פה? חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר - הוצא לוט יינצל מההשמדה, והוא רשאי לקחת עימו את כל בני משפחתו: בנים, בנות, חתנים. .)12 המקום" )פסוק מן אמנם לא ידוע לנו על בנים או חתנים שהיו ללוט, נאמר רק שיש לו שתי בנות בתולות, אולם אפשר שהיו לו גם בנים

ובנות נשואים, שגרו מחוץ לביתו. יש המפרשים שהחתנים הם גברים שהיו מאורסים לבנות לוט הבתולות.

המלאכים מודיעים ללוט על השמדתה הקרובה של העיר סדום: "כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה" )פס' 13( – השורש ש-ח-ת, שפירוש להשמיד, פותח את הפסוק וסוגר אותו, כדי להדגיש את הפעולה העומדת להתרחש. המלאכים אף מסבירים ללוט מדוע סדום תושמד: "כי גדלה צעקתם את פני יהוה" – חטאיהם גדולים וקשים וה' החליט להענישם על כך בהשמדה. הביטוי "גדלה צעקתם" מזכיר את דברי ה'

בפרק י"ח: "זעקת סדם ועמרה כי-רבה...ארדה-נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה" )פסוקים 21-20(.

הקשר בין דברי ה' בפרק י"ח לדברי המלאכים בפרק י"ט הוא:

קשר של דמיון, חזרה וחיזוק: בשני הקטעים חוזרים על הרעיון שהשמדת סדום נעשתה לאחר שה' בדק היטב .1ומצא שחטאיהם של תושבי סדום הם אכן כבדים מאוד.

קשר של סיבה ותוצאה: המחבר רומז לכך שהמלאכים באו לסדום כדי לקבוע סופית האם אנשי סדום חוטאים, .2והתנהגותם של אנשי סדום הוכיחה שאכן "כצעקתה" וחרצה את גורלם.

לוט מודיע לבני משפחתו על הצורך להימלט מיד מן העיר: "ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו, ויאמר: קומו, צאו מן המקום הזה, כי משחית יהוה את העיר! ויהי כמצחק בעיני חתניו" )פסוק 17( – חתניו של לוט אינם מאמינים לו, הם בטוחים שהוא מתבדח. המלאכים אינם משאירם ללוט זמן רב להמשיך ולשכנע את חתניו. הם מזרזים אותו: "קום! קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת, פן תספה בעון העיר!" )פסוק 15( – הצל את בני משפחתך שנמצאים

תנ"ך לבגרות6

תשיאבר

איתך בבית – אשתך ושתי בנותיך – כי האסון קרב ובא ואם לא תזדרזו, סופכם קרב. אך לוט ממשיך להתמהמה, והמלאכים נאלצים להחזיק בו ולהוציאו מן העיר.

המלאכים אוסרים על לוט ומשפחתו להביט לאחור בזמן מנוסתם מן העיר, אך אשת לוט מפרה את האיסור ומביטה לאחור: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" )פסוק 27( – אשת לוט הופכת לנציב מלח, כלומר לפסל של מלח3.

מטרתו של פסוק זה:

זהו סיפור אטיולוגי, שמסביר תופעת טבע להסביר מדוע יש בקרבת ים המלח פסל שצורתו כצורת גוף אישה. .1הנפוצה בקרבת ים המלח: פסלי מלח.

לגנות את התנהגותה של אשת לוט, שנתפסת כהתנהגות מרדנית. אשת לוט המרתה את פי ה' ועל כן נענשה4. .2

אזור אל הכיכר מאזור במהירות להימלט מצטווה לוט המלאכים. לבין לוט בין שיחה מתוארת 23-17 בפסוקים אזור עד במהירות להימלט מסוגל שאינו למלאכים מסביר הוא ההוראה. את למלא ממהר אינו לוט אך ההרים. ההרים, ושהוא מבקש לחוס על עיר אחת קטנה )"מצער"( מבין ערי הכיכר. היא מספיק קרובה כדי שלוט ומשפחתו

יוכלו להגיע אליה ולהינצל. המלאכים מסכימים לבקשתו, ושוב מזרזים אותו להימלט. השורש מ-ל-ט מופיע בפסוקים 23-17 5 פעמים, ומדגיש לא מיהר לוט יוצרת גם אירוניה: את הצורך להזדרז ולהימלט. הדמיון בצליל בין השם "לוט" לבין השורש מ-ל-ט

להימלט.

בקטע זה מופיע הסבר לשם העיר הקטנה שלוט נמלט אליה: היא נקראת "צוער", כיוון שלוט תיאר אותה כ"מצער", כעיר קטנה. זהו מדרש שם, המבסס את אופיו של סיפורנו כסיפור אטיולוגי.

קושי: כמו בדו-שיח בפרק י"ח בין אברהם למלאכים, כך גם בשיחת לוט והמלאכים יש שילוב בין לשון יחיד ללשון רבים. מצד אחד, לוט פונה למלאכים בלשון רבים, ואף המחבר מתייחס אליהם כך )"כהוציאם אתם החוצה... ויאמר לוט אלהם אל-נא אדני"(, ומצד שני, לוט פונה בלשון יחיד )"הנה-נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך עמדי"(. גם ההוראות להימלט ניתנות לו בלשון יחיד, כאילו השיחה מתנהלת בין לוט לבין דובר אחד אשר עשית אשר את-העיר הפכי לבלתי הזה לדבר גם פניך נשאתי הנה אליו ויאמר על-נפשך... המלט )"ויאמר בלבד

דברת"(. כיצד ניתן להסביר את המעבר מלשון יחיד ללשון רבים?

לבעיה זו הוצעו פתרונות רבים. לפניכם שני פתרונות, שהוצעו גם בפרק י"ח )בשיחה בין אברהם למלאכים(:

אחד המלאכים הוא הדובר העיקרי, הוא הבכיר שבין המלאכים. .1

ה' הוא הדובר. כאשר מדובר בהחלטות חשובות, ה' הוא המחליט והמבשר, כיוון שהוא גם המבצע. ואמנם הדובר .2אומר ללוט: "לבלתי הפכי את-העיר אשר דברת" - לא אשמיד את העיר שביקשת להציל.

3 בעולם העתיק סופרו סיפורים רבים על אנשים שמרדו בציווי האל ונענשו בהפיכתם לגוש אבן או לגוש מלח.

4 פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע הביטה אשת לוט לאחור. לפניכם מספר פירושים אפשריים:

אשת לוט הביטה לאחור כי הצטערה שעזבה את בנותיה הנשואות בסדום וקיוותה שאולי תראה אותן באות אחריה ]ילקוט שמעוני רמז פד[. א. אשת לוט הייתה סקרנית לגבי הפיכת העיר, היא רצתה לראות מה מתרחש ולא יכלה להתאפק למרות האיסור ]יוסף בן מתתיהו[. ב.

אשת לוט מביעה בפעולתה רגישות יתר, שאופיינית לנשים. התרבות המקראית הגברית אינה מעודדת רגישות יתר כזאת, ועל כן אשת לוט מוצגת ג. כמרדנית, שנענשה על מרדנותה.

7תנ"ך לבגרות

תשיאבר

השוואת בראשית י"ט לשופטים י"ט ]סיפור 'פילגש בגבעה'[

קראו שופטים פרק י"ט.בפרק זה מסופר על אדם משבט לוי, שהולך מבית לחם שביהודה אל נחלת שבט אפרים. יחד עמו הולכים נערו ופילגשו. כאשר השמש עומדת לשקוע, נאלצים שלושת האנשים לחפש מקום ללון בו בלילה. הנער מציע את העיר יבוס, הקרובה ביותר למקום בו הם נמצאים. אבל האדון מסרב. הוא מעדיף ללכת עוד מרחק קצר עד לעיר הישראלית גבעה, ששייכת לשבט בנימין, כי הוא מעדיף ללון בקרב בני ישראל. ואולם כשהם מגיעים לעיר גבעה, אף אחד מבני המקום אינו מציע ונעלבים. לבסוף עובר במקום איש משבט אפרים, שיש לו בית להם להתארח בביתו, והם עומדים ברחוב, נדהמים בעיר גבעה, והוא מציע להם להתארח בביתו. בעודם אוכלים בבית המארח, מקיפים אנשי העיר את הבית ודורשים מן המארח להוציא אליהם את האורח הלוי כדי שיוכלו "לדעת אותו", כלומר להתעלל בו ולעשות בו מעשים מיניים מגונים. המארח יוצא אל ההמון ומבקש לא לפגוע באורחו. הוא מציע להוציא אליהם את בתו הבתולה ואת פילגשו של הלוי כתחליף ללוי. אנשי העיר מסרבים, ולבסוף מושלכת פילגשו של הלוי החוצה אל תוך ההמון הפרוע. הם אונסים

אותה ומתעללים בה במשך כל הלילה, ולפנות בוקר הפילגש מתה על סף דלתו של המארח.

סיפור 'פילגש בגבעה' דומה מאוד לסיפור בבראשית י"ט. נקודות הדמיון בין שני הסיפורים הן:

בשני הסיפורים שני גברים מתארחים בעיר שאינה עיר מגוריהם )בראשית י"ט 1; שופטים י"ט 15, 18(. .1

בשני הסיפורים המארח אינו מילידי המקום )בראשית י"ט 9; שופטים י"ט 16(. .2

בשני הסיפורים המארח מתנהג באדיבות רבה אל האורחים )בראשית י"ט 3-1; שופטים י"ט 21-20(. .3

ידי המון אנשים מתושבי העיר, הדורשים שהמארח יסגיר לידיהם את בית המארח מוקף על בשני הסיפורים .4האורח/ים כדי שיידעו אותו/אותם )בראשית י"ט 5; שופטים י"ט 22(.

בשני הסיפורים המארח יוצא מביתו אל אנשי העיר ומבקש לפייס אותם ולהניא אותם ממעשיהם )בראשית י"ט .58-7; שופטים י"ט 23(.

בשני הסיפורים המארח מציע אישה/נשים במקום הגבר/הגברים שההמון דורש )בראשית י"ט 8; שופטים י"ט 24(. .6

בשני הסיפורים ניסיון הפיוס מצד המארח נכשל )בראשית י"ט 9; שופטים י"ט 25(. .7

יש דמיון לשוני רב בין שני הסיפורים. למשל, בשניהם מופיעים המשפטים: "אל-נא אחי תרעו" )בראשית י"ט 7; .8שופטים י"ט 23(; "אנשי העיר ... נסבו את-הבית" )בראשית י"ט 4; שופטים י"ט 22(; "אוציאה-נא אותם...ועשו

להם הטוב בעיניכם" )בראשית י"ט 8; שופטים י"ט 24(.

ההבדל העקרוני בין שני הסיפורים הוא שבבראשית י"ט המלאכים אינם נמסרים לחסדם של אנשי העיר אלא להפך, מונעים מאנשי העיר לבצע את זממם, ומצילים את לוט ומשפחתו. לעומת זאת בשופטים י"ט הפילגש אינה ניצלת: היא

מושלכת אל ההמון הזועם וסובלת התעללות ממושכת עד מותה.

מה הקשר בין הסיפורים? לדעת מרבית החוקרים, סיפור "פילגש בגבעה" )שופטים י"ט( נכתב לאחר בראשית י"ט, ומתבסס עליו. מה הייתה מטרתו של מחבר הסיפור כשיצר דמיון רב כל כך בין סיפורו לסיפור סדום? על פי הדעה כוונתו של הסיפור בשופטים י"ט להכפיש את העיר גבעה ואת אנשיה ולתארם כאנשים רעים, המקובלת במחקר, אלימים, שאינם נרתעים מביצוע מעשים מגונים. זאת כיוון שהעיר גבעה הייתה עירו של שאול המלך, ומחבר הסיפור בשופטים י"ט היה מאנשי דוד המלך, יריבו הפוליטי של שאול. המחבר רצה להכפיש את שאול המלך ואת עירו, כדי להציג את שאול כמלך לא ראוי, שמוצאו מעיר שאנשיה רעים וחוטאים, והנעשה בה גרוע ממה שנעשה בסדום הידועה

לשמצה.

תנ"ך לבגרות8

תשיאבר

פסוקים 29-24: השמדת ערי הכיכר

עתה, כשלוט כבר הגיע לצוער, ה' פונה להשמדת ערי הכיכר האחרות: "ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש 24(. בספר דברים נאמר אף שה' המטיר על ערי הכיכר לא רק גפרית אלא גם מלח, מאת יהוה מן השמים" )פסוק ואדמות הערים הפכו לשממה: "גפרית ומלח שרפה כל-ארצה, לא תזרע ולא תצמח ולא-יעלה בה כל-עשב, כמהפכת סדם ועמרה, אדמה וצביים, אשר הפך יהוה באפו ובחמתו" )דברים כ"ט, 22(. עונשן של ערי הכיכר ניתן כמקובל בעת העתיקה: בימי קדם נהגו מלכים כובשים להעניש ערים מרדניות בחורבן עד היסוד ובזריית מלח וגפרית על החורבות

כדי להבטיח שאדמת העיר תישאר שוממה לדורי דורות5.

ואמנם, החורבן הוא מוחלט. אברהם, שקם בבוקר, משקיף אל הנוף, אך לא רואה עוד את ערי הכיכר אלא רק ענני עשן ואדים: "וישכם אברהם בבקר... וישקף על-פני סדם ועמרה ועל-כל-פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר

הכבשן" )פסוקים 28-27(.

מדוע ניצל לוט? לפניכם מספר סיבות אפשריות:

כיוון שה' ריחם עליו: "ויחזיקו האנשים בידו ... בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר" )פס' 16(. .1

את-אברהם אלהים ויזכר הככר את-ערי אלהים בשחת "ויהי בין לוט לאברהם: בזכות קרבת המשפחה .2וישלח את-לוט מתוך ההפכה" )פס' 29(.

והציל את הצדיק היחיד זכר את שיחתו עם אברהם בזכות הסנגוריה שלימד אברהם על צדיקי סדום, אלוהים או: .3בסדום: "ויהי בשחת אלהים את-ערי הככר ויזכר אלהים את-אברהם וישלח את-לוט מתוך ההפכה" )פס' 29(.

פסוקים 38-30: לוט ובנותיו במערה

למרות שה' )או המלאך( הבטיח ללוט שלא יהרוס את צוער, לוט אינו נשאר בצוער אלא נמלט אל ההרים ויושב במערה עם בנותיו. העשן האופף את האזור והחורבן הכללי גורמים לבנות לוט להאמין שהעולם כולו נחרב, ולא נותרו בו בני אדם נוספים. ואם כך, איך תימשך האנושות? הבת הבכורה מציעה פתרון לבעיה: "ותאמר הבכירה אל-הצעירה: אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל-הארץ. לכה נשקה את-אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע" )פסוקים 32-31(, כלומר, אנחנו צריכות לשכב עם אבינו כדי להרות ממנו ולהוליד ילדים שימשיכו את הגזע האנושי בעולם. כיוון שמדובר במעשה של גילוי עריות, הבת הבכורה מציעה לצעירה להשקות לשוכרה את לוט כדי שישתף איתן פעולה במעשה זה. וכך הן אכן עושות: "ותשקין את-אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את-אביה ולא-ידע בשכבה ובקומה" )פסוק 33(, ובלילה הבא עושה כך גם הבת הצעירה: "ותשקין גם בלילה ההוא את-אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא-ידע בשכבה ובקמה" )פסוק 35(. המספר מדגיש, שבשתי הפעמים לוט "לא ידע בשכבה ובקמה", נוצרת כאן משמעות אירונית, ידע מה נעשה עמו, לא היה מודע לכך שהוא מקיים יחסי מין עם בנותיו. כלומר לא באמצעות השורש י-ד-ע: לוט הציע לאנשי סדום לעשות בבנותיו מעשה מיני פסול )"הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש...עשו להן כטוב בעיניכם"(, ובנותיו גמלו לו בכך שעשו בו מעשה מיני פסול )"ותשכב את-אביה ולא-ידע בשכבה ובקומה"(. במילים אחרות, הן גמלו לו "מידה כנגד מידה" - הוא רצה לכפות עליהן מעשה מיני מגונה, והן

כפו עליו מעשה מיני מגונה.

5 להעשרה בלבד: אין הוכחות אן ממצאים לגבי קיומן של ערי הכיכר או לגבי חורבנן. חוקרים רבים משערים כי ישובים אחדים התקיימו בנאות המדבר שבאזור ים המלח, או אולי באגן הדרומי שלו, ששקע רק לפני אלפי שנים. שקיעת האגן והצפתו במים השאירו בזיכרון האנושי אסון גדול, ששימש

יסוד לסיפור בבראשית י"ט.

9תנ"ך לבגרות

תשיאבר

ממשכבן של בנות לוט עם אביהן נולדים שני בנים: בתו הבכורה של לוט יולדת בן שנקרא "מואב" – בן שנולד לי י=קרוב משפחתי(. ממשכבי עם אבי. הצעירה יולדת בן שנקרא "בן-עמי" – בן שנולד לי ממשכבי עם בן משפחתי )עמסיפור זה משמש בסיס להסבר אטיולוגי: מהבן "מואב" יצא העם המואבי, ומהבן "בן עמי" יצא העם העמוני. יש בכך ניסיון להשמיץ את העמים מואב ועמון בתיאור מוצאם כנובע מגילוי עריות. יש להניח שסיפור זה חובר בתקופה בה היחסים הפוליטיים בין עם ישראל לבין העמים מואב ועמון היו מתוחים במיוחד, וסיפור זה שימש כדרך להשמיץ

עמים אלה. מעשה זה של בנות אינו נתפס כחטא בעיני רוב הפרשנים, כיוון שכוונתן הייתה טובה ונעשתה לטובת האנושות ולא לטובתן האישית. אחדים מחכמי חז"ל מגנים את המעשה, וקושרים אותו לאיסור המופיע בחוק המקראי )דברים כ"ג, 7-4( להתחתן עם עמונים ומואבים: כיוון שהעמונים והמואבים נוצרו מיחסים של גילוי עריות, הם אסורים בחיתון

עם בני ישראל.

השוואת סיפור לוט ובנותיו ]בראשית י"ט, 38-30[ לסיפור נוח וחם ]בראשית ט, 27-18[משכבן של בנות לוט עם אביהן מזכיר את סיפור נוח וחם, נשווה בין שני הסיפורים:

הדומה בין שני הסיפורים:

בשני המקרים האב שיכור בשעת המעשה ואינו מודע למה שנעשה בו )בראשית ט 21; בראשית י"ט 33(. .1

בשני המקרים הבן/הבת עושים באב מעשה מיני פסול )בראשית ט 22, 24; בראשית י"ט 35-32(. .2

בשני המקרים מבצע/ת המעשה מדבר עם אחיו/אחותו על המעשה )בראשית ט 22; בראשית י"ט 31, 32, 34(. .3

בשני המקרים המשתתפים במעשה הם ניצולים מהשמדה שנעשתה בידי ה' )בראשית ט 18; בראשית י"ט 29, .4.)30

בשני המקרים זהו סיפור אטיולוגי, שמטרתו להשמיץ עם/עמים יריבים לעם ישראל - המקרה מסופר כדי ללמד .5אותנו פרטים על נכדיו של האב שנפגע, ועל העמים שיצאו מנכדים אלה: נוח הפגוע מקלל את כנען נכדו ]ולפיכך, את העם הכנעני[ בעבדות עולם, ובנות לוט יולדות את מואב ובן עמי, שהם אבות העמים מואב ועמון. המחבר

מבקש ללמדנו בסיפור זה שמוצאם של עמים אלה בגילוי עריות.

ההבדלים בין הסיפורים:

בסיפור נוח וחם מסופר על תגובתו של נוח לאחר שהקיץ משנתו. נוח ידע מיד שנעשה בו מעשה מיני מגונה, ידע .1מי עשה אותו, והגיב בקללה קשה לבנו ולצאצאי בנו. על לוט לא מסופר מהי תגובתו לאחר האירוע.

בנות לוט עשו את המעשה מתוך כוונה טובה )אף על פי שהמעשה עצמו אינו ראוי(. בנו של נוח עשה את המעשה .2מתוך כוונה רעה – זלזול בכבוד אביו, ואולי אף פגיעה גופנית ממש.

המעשה אם גם טובה, הייתה כוונתן בחומרה. לוט בנות את לשפוט שאין מלמדת הסיפורים שני בין ההשוואה שעשו אינו ראוי ואינו מכובד. בהשוואה למעשהו של חם, בנות לוט לא חשבו על טובתן או הנאתן האישית אלא על

טובת הכלל.

תנ"ך לבגרות10

תשיאבר

נושאים נוספים לדיון:

1. סדום ועמורה כמושג מקראי

ולעונשים קשים בדבריהם של וכדוגמה לחטאים נזכרות במקרא מספר פעמים, ומשמשות כסמל סדום ועמורה מחוקקים ונביאים. אפשר לחלק את האזכורים לשני חלקים:

אל פונה ישעיה למשל: הנביא ומושחתת. לא-מוסרית להתנהגות היא סמל ועמורה סדום אנשי של התנהגותם א. עם ישראל החוטא: "שמעו דבר-יהוה, קציני סדם! האזינו תורת אלהינו, עם עמרה!" ]ישעיה א 10[ – אם אנשי יחזקאל סדום; הנביא אנשי של לזו זהה התנהגותם אז סדום, כי מנהיגי סדום, כלומר של הקצינים הם ישראל מתאר את סדום כ"אחותה הקטנה" של ירושלים: "ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה...חי אני נאם אדני יהוה אם עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך. הנה-זה היה עון סדם אחותך: גאון שבעת-לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה" ]יחזקאל ט"ז, 49-46[. יחזקאל מתאר את חטאיהם המוסריים של אנשי סדום – לא עזרו לעניים למרות שמצבם הכלכלי היה מצוין. אבל חטאי ירושלים

ואנשיה קשים יותר מחטאי אנשי סדום, קובע יחזקאל.

שאם ישראל עם על מאיים משה שמיים. מידי נוראי לעונש ודוגמה סמל הוא ותושביהן אלה ערים של עונשם ב. יחטא לה' גורל ארצו יהיה כגורל סדום ועמורה: "גפרית ומלח שרפה כל-ארצה. לא תזרע, ולא תצמח, ולא יעלה בה כל עשב. כמהפכת סדם ועמרה, אדמה וצביים, אשר הפך יהוה באפו ובחמתו" ]דברים כ"ט, 22[. הנביא עמוס אומר שהעונש שנתן אלוהים לישראל מזכיר את עונשן של סדום ועמורה: "הפכתי בכם כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה" ]עמוס ד, 11[ ובאופן דומה אומר הנביא ישעיה: "לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם

היינו לעמרה דמינו" ]ישעיה א 9[.

2. דמותו של לוט

לוט מוצג בפרק זה בעיקר כדמות חלשה וחסרת אונים:

בראשית הפרק הוא אמנם יוזם את אירוח המלאכים, אך בהשוואת האירוח שלו לאירוח של אברהם, נמצא האירוח שלו לוקה בחסר.

כשהוא מנסה לפייס את אנשי סדום, הם דוחים את ניסיונות הפיוס והפשרה שלו, ואולי אף היו פוגעים בו פיזית אילולא הצילו אותו המלאכים.

בו נאלצים לאחוז ואינו מקשיב לאזהרות המלאכים, עד שלבסוף הם בעת ההימלטות מן העיר הוא מתמהמה ולהוציאו מחוץ לעיר.

כשהוא נמצא מחוץ לעיר הוא מצהיר על חולשתו ומתחנן על חייו: הוא מבקש שהעיר צוער לא תושמד כדי שיוכל להסתתר בה ולא לעלות להרים.

כשהוא נמצא במערה עם שתי בנותיו הן עושות בו כרצונן, משקות אותו לשוכרה ושוכבות עמו. זהו השיא בחוסר האונים של לוט.

11תנ"ך לבגרות

תשיאבר

סיכום בנקודות: בראשית י"ט

שניים מתוך שלושת המלאכים שבאו לבקר את אברהם בפרק י"ח, מגיעים לסדום.

לוט יושב בשער העיר, ובראותו את המלאכים ]בדמות אנשים[, מיד מציע להם להתארח בביתו.

למסור מלוט ודורשים הבית, את סדום אנשי מקיפים לוט, של בביתו לארוחה מסבים המלאכים בעוד לידיהם את האורחים כדי שיוכלו "לדעת אותם", כלומר: להתעלל בהם מינית.

לוט מנסה לפייס את אנשי סדום ולהגן על אורחיו, ומציע לאנשי העיר את שתי בנותיו הבתולות במקום האורחים. אנשי העיר מסרבים ומאיימים לפגוע בלוט, והמלאכים מצילים את לוט ברגע האחרון.

המלאכים מודיעים ללוט על השמדתה הקרבה של סדום. הם מזרזים אותו להימלט מהעיר עם משפחתו. לוט מתמהמה, והמלאכים מחזיקים בו ומוציאים אותו מהעיר. לוט ומשפחתו מצטווים לא להביט לאחור בזמן

מנוסתם מהעיר. אשת לוט מביטה לאחור והופכת לנציב מלח ]סיפור אטיולוגי[.

ה' הכיכר. מערי קטנה עיר יותר, קרוב למקום להימלט מבקש הוא אבל ההרים, אל לברוח מצטווה לוט נענה לבקשת לוט להימלט לעיר הקטנה. שם העיר: צוער, כיוון שהייתה קטנה )"מצער"( ]מדרש שם; סיפור

אטיולוגי[.

לוט אינו נשאר בצוער אלא עולה להרים ומסתתר עם בנותיו במערה. הבנות חוששות שמלבדם לא נותר אדם בחיים. הן לוקחות על עצמן להמשיך את הגזע האנושי: הן משקות את לוט לשוכרה ושוכבות עמו כדי להרות וללדת. לבת הגדולה נולד בן ושמו מואב – אבי האב המואבי. לבת הגדולה נולד בן ושמו בן עמי – אבי העם

העמוני ]סיפור אטיולוגי[.

הסיפור בפרק י"ט מושווה ל-3 סיפורים אחרים במקרא:

)1( לוט כמארח המלאכים לעומת אברהם כמארח המלאכים – מההשוואה עולה שאירוחו של לוט לוקה בחסר.

)2( השוואה לסיפור פילגש בגבעה ]שופטים י"ט[ – מהשוואה זו עולה שמחבר הסיפור על הפילגש שנאנסה בגבעה ביקש להשמיץ את תושבי העיר גבעה, בהציגו אותם כגרועים יותר מתושבי סדום. מחבר הסיפור, שתמך כנראה בשלטונו של בית דוד, ביקש בדרך זו להשמיץ את שאול, יריבו הפוליטי של דוד, שנולד,

חי ואף מלך בעיר גבעה.

את עשו לא לוט שבנות עולה זו וחם – מהשוואה נוח לסיפור במערה ובנותיו לוט סיפור השוואת )3(מעשיהן בזדון. כמו חם, גם הן פגעו בכבוד אביהן באמצעות מעשה מיני שכפו עליו, אך כוונתן הייתה

טובה, בניגוד לכוונתו של חם.

תנ"ך לבגרות12

תשיאבר

שאלות:

קראו בראשית, י"ט, 11-1. .1

קראו פסוק 2: "...הנה נא-אדני סורו נא אל-בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם...". א.

קראו גם את פירוש רש"י לפסוק זה: )1(

סורו נא. עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון, שלא יכירו שאתם נכנסין שם. ולינו ורחצו רגליכם. וכי דרכן של בני אדם ללון תחילה ואחר כך לרחוץ? ועוד, שהרי אברהם אמר להם תחלה "ורחצו רגליכם" )בראשית י"ח 4(. אלא כך אמר לוט: אם כשיבואו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו: כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו, לפיכך אמר: מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו, לפיכך אמר: לינו

תחילה ואחר כך רחצו.

ניכר שהוא חושש מתגובת אנשי סדום לאירוח המלאכים בביתו. הביאו שתי לוט לדעת רש"י, מדברי דוגמאות מן הכתוב, שעליהן נסמך רש"י בפירושו, והסבירו מדוע סבור רש"י, שדוגמאות אלו מוכיחות

שלוט חשש לארח את המלאכים.

קראו את הקטע הבא מתוך ילקוט שמעוני: )2(

"ולינו ורחצו רגליכם" - אברהם היה מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה, אלא אברהם היה מקפיד על טינופת עבודה זרה, ולוט לא היה מקפיד. ויש אומרים: אף זה כשורה עשה, כדי

שיצאו ויראו אבק על רגליהן, שלא יאמרו: היכן לנו?

מן איזו לרחצה. הלינה הוא מקדים את לוט, בהם לדברי נימוקים שני זה מובאים חז"ל בקטע בדברי הדעות דומה לדעת רש"י המובאת בסעיף )1(, ואיזו שונה ממנה? נמקו תשובתכם.

קראו פסוקים 8-5. ב.

בפסוקים אלה מופיע פעמיים השורש י-ד-ע. מה משמעותו בהקשרו בכל אחת מהפעמים בהן הוא מופיע )1(בפסוקים אלה?

קראו גם פסוקים 35-33. )2(גם בפסוקים אלה מופיע השורש י-ד-ע. מה משמעותו של השורש בהקשרו בפסוקים אלה, ומהו הקשר

בין משמעות זו לבין משמעות השורש י-ד-ע בפסוקים 8-5?

קראו פסוקים 11-1; שופטים י"ט, 26-14. ג.

סיפור פילגש בגבעה עוצב בדומה לסיפור סדום, כדי למתוח ביקורת על שבט בנימין.

ציינו שלושה פרטים מקבילים בין שני הסיפורים, והסבירו כיצד ההקבלה יוצרת ביקורת על שבט בנימין. )1(

הסבירו מדוע רצה המחבר להציג את אנשי שבט בנימין באור שלילי. )2(

13תנ"ך לבגרות

תשיאבר

קראו בראשית, י"ט, 26-12, 29. .2

מהן שתי הסיבות להצלת לוט, על פי פסוקים אלה? בססו תשובתכם על הכתוב. )1( א.

אשת לוט לא ניצלה מן האסון, אלא הפכה לנציב מלח. מהי הסיבה לכך, לדעת חז"ל? )2(

"ותבט אשתו מאחריו" - ר' יצחק אמר: שחטאה במלח. באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט, מה היא עושה? הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן: תנו לי מלח, שיש לנו אורחים. והיא מכוונת

שיכירו בהן אנשי העיר. על כן: "ותהי נציב מלח" )בראשית רבה נ"א, ה(

בפסוקים 22-17 מופיע שורש מנחה. ב.

מהו השורש המנחה, ומה מדגיש המספר על ידי השימוש בשורש זה? )1(

יש הסבורים שהשימוש בשורש זה יוצר משמעות אירונית. הסבירו קביעה זו. )2(

קראו פסוקים 23-20. בפסוקים אלה מופיע מדרש שם. ג.

הסבירו מהו מדרש השם בפסוקים אלה.

תנ"ך לבגרות14

תשיאבר

בראשית נ: קבורת יעקב ומות יוסף

ר אותה. מ לחנט – לטפל בגופת המת בצמחים ותכשירים כדי לשימי בכיתו – ימי האבל, ימי הבכי על מותו.

ישטמנו – ישנא אותנו.שא – סלח.

שלשים – נכדים או נינים.

פרק זה סוגר את סיפורי האבות ומהווה הקדמה לסיפורי קורות עם ישראל.

סוגר את מעגל האבות – כי בו מסופר על קבורת יעקב בארץ כנען ועל מות יוסף. יעקב היה אחד מאבות האומה. יוסף אמנם אינו אחד משלושת האבות אך הוא נחשב ליורשו ולממשיכו של יעקב.

מהווה הקדמה לסיפור קורות עם ישראל – בסוף פרק נ, בני יעקב ]=בני ישראל[ הם כבר קבוצה גדולה מאוד, המונה גברים, נשים, ילדים. נולדים נכדים ונינים במשפחה זו, והם יושבים בארץ גושן כקבוצה מגובשת, והופכים

לאט אט לעם. החל מספר שמות מובא סיפורו של עם זה, עם ישראל.

הפרק נחלק לארבעה חלקים:

פסוקים 6-1: יוסף מתאבל על מות יעקב. א.

פסוקים 14-7: קבורת יעקב בארץ כנען. ב.

פסוקים 21-15: יוסף מרגיע את חששות האחים. ג.

פסוקים 26-22: מות יוסף. ד.

15תנ"ך לבגרות

תשיאבר

פסוקים 6-1: יוסף מתאבל על מות יעקב

ויגוע ויאסף ויאסף רגליו אל המטה בסוף הפרק הקודם, פרק מ"ט, סופר על מות יעקב: "ויכל יעקב לצות את בניו אל-עמיו" )פסוק 33(. עתה, בפרק נ, מסופר על תגובת יוסף למות אביו: "ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו" )פסוק 1( – יוסף, כצפוי, מתאבל על מות אביו. הוא נופל על פני אביו, בוכה ונושק לו. שלוש פעולות אלה מדגישות את אהבתו הגדולה של יוסף לאביו, שכן במקרא לא נזכר עוד שאדם נופל על פני אדם אחר. בדרך כלל במקרא מתואר

אדם הנופל על צוואר אדם אחר, אך כאן יוסף נופל על פני אביו ונושק לו6, מה שמדגיש את הקרבה הגדולה ביניהם.

קבורתו7. לפני המת גופת את לשמר נועדה לחנט את אביו" – החניטה הרפאים ... את יוסף "ויצו פסוקים 5-2: פעולת החניטה ארכה 40 יום. לכך נוספו עוד 30 ימי אבל, וכך נמשכה תקופת האבל על יעקב )"ימי בכיתו"( 70 יום.

יוסף מבקש למלא את צוואת אביו. בפרק הקודם, פרק מ"ט, ציוה יעקב על בניו לפני מותו: "אני נאסף אל עמי. קברו אתי אל אבתי, אל המערה אשר בשדה עפרון החתי. במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר

קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת קבר" )פס' 30-29(. יוסף פונה לפרעה ומבקש ממנו לאפשר לו לצאת לכנען על מנת לקבור שם את אביו. הבקשה לא נמסרת בפגישה פנים-אל-פנים אלא באמצעות שליחים. זאת כנראה כיוון שיוסף, ככל אדם אחר שהיה בקרבתו של מת, אינו מורשה

לבוא במגע עם המלך8.

יוסף מספר לפרעה שאביו, יעקב, השביע אותו לפני מותו לקבור אותו בכנען. נשווה את ההשבעה המקורית שהשביע יעקב את יוסף )בראשית מ"ז 31-29( לדברי יוסף לפרעה )בראשית נ 5(:

השבעת יוסף על ידי יעקב ]מ"ז, 31-29[

דברי יוסף לפרעה ]נ 5[

עמדי 1. שבועה ועשית ירכי תחת ידך נא שים חסד ואמת

אבי השביעני לאמר

אל נא תקברני במצרים2. בקשה לא להיקבר במצרים

ממצרים 3. בקשה להיקבר בכנען ונשאתני אבתי עם ושכבתי וקברתני בקברתם.

הנה אנכי מת. בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען - שמה תקברני.

הדומה:

בשני הקטעים התחייבותו של יוסף ליעקב היא התחייבות בשבועה. .1

בשני המקרים נאמר שיעקב משביע את יוסף לקבור אותו בארץ כנען. .2

ית ידו על 6 יש הסבורים שההדגשה על פניו של יעקב באה להוכיח שהבטחת ה' ליעקב התגשמה. בפרק מ"ו פסוק 4 הבטיח אלוהים ליעקב: "יוסף ישעיניך", כלומר יוסף הוא שיעצום את עיניך במותך. עתה מתגשמת הבטחה זו.

7 להעשרה בלבד: החניטה הייתה מקובלת במצרים, בעיקר בקרב המעמדות העליונים בחברה, ובמקומות אחרים בעולם העתיק. המצרים האמינו שהישארות הנשמה לאחר המוות קשורה להישארות הגוף, ולכן ניסו לשמר את גופת המת ככל האפשר. החניטה כללה הוצאת איברים פנימיים מן

הגופה וטיפול בה בתכשירים שונים, כגון שמנים, בשמים וצמחים.

8 באופן דומה אנו מוצאים במגילת אסתר את האיסור על מרדכי, שלבוש שק ואפר )לבוש נפוץ אצל אבלים על מת(, להיכנס בשערי הארמון, כי חוק ק" ]אסתר ד 2[. לבוש ש לך ב ער המ הממלכה קובע: "אין לבוא אל-ש

תנ"ך לבגרות16

תשיאבר

ההבדלים:

שבועה: יעקב מבקש מיוסף להישבע באמצעות הנחת ידו תחת ירכו. זוהי צורת שבועה שהייתה מוכרת ומקובלת .1במזרח הקדום, אך לא הייתה מוכרת במצרים. לכן יוסף אומר לפרעה שאביו השביעו, בלי לפרט את אופן השבועה.

בקשה לא להיקבר במצרים: יוסף, בפנייתו לפרעה, משמיט מדברי יעקב את האיסור לקבור אותו במצרים )"אל .2נא תקברני במצרים"(, כדי לא לפגוע בפרעה וכדי לא להציג את יעקב ככפוי טובה, שפוסל את הארץ שבה חי ב –

17 השנים האחרונות, ארץ שבה זכה לכבוד רב.

בקשת את משנה לפרעה, בפנייתו יוסף, אבותיו. בקבר להיקבר שרצונו מדגיש יעקב בכנען: להיקבר בקשה .3יעקב ואומר שיעקב ביקש להיקבר בכנען, בקבר שנחפר עבורו מראש. למונח "קבר אבות" יש משמעות דתית וטריטוריאלית, שכן קבר משפחתי מסמן בעלות על שטח. יוסף אינו רוצה להיקלע לעימות עם פרעה, כיוון שארץ כנען הייתה בשליטת מצרים. יוסף אינו רוצה שפרעה יחשוש שקבורת יעקב בכנען מסמנת הכרת בתביעות בעלות של יעקב ומשפחתו על כנען. לכן יוסף מתאר את קברו של יעקב כמקום שיעקב קבע לעצמו מראש כמקום קבורתו,

ובכך מקווה שפרעה ימלא את משאלתו האחרונה של הנפטר.

המסקנה:

למרות שליוסף מעמד גבוה מאוד במצרים, הוא זהיר ומחושב, ושוקל את מעשיו ודבריו. בפנייתו לפרעה הוא זוכר שהוא ומשפחתו זרים במצרים, ועליהם לשמור על כבוד הממלכה שבה הם חיים כאורחים. לכן הוא מדגיש בבקשת אביו את העניין הרגשי )רצונו האחרון של אדם על ערש דווי(. הוא אף פותח ומסיים את דבריו במילה "אבי", כדי

להראות את מחויבותו הרגשית לקיים את בקשת אביו.

ואשובה" – בדברי יוסף יש בקשה ואקברה את אבי נא אעלה "ועתה יוסף מוסיף לבקשת יעקב את בקשתו שלו: והתחייבות:

בקשה: יוסף מבקש מפרעה לקבור את יעקב בכנען. .1

התחייבות: יוסף מתחייב בפני פרעה לשוב למצרים. .2

יוסף. התוספת השביעך" – פרעה מסכים מיד לבקשתו של כאשר אביך את וקבר עלה פרעה "ויאמר :6 פסוק "כאשר השביעך" מעידה שפרעה מתייחס ברצינות רבה להבטחות, ולכן גם מתיר ליוסף לעלות לכנען לקבור את אביו

וגם מאמין שיוסף יקיים את הבטחתו וישוב למצרים.

פסוקים 14-7: קבורת יעקב בארץ כנען

עבדי כל אתו ויעלו אביו, את לקבר יוסף "ויעל יוסף ואת הנלווים אליו: משלחת הלויה מונה את :9-7 פסוקים ובית אביו" – עושה הפעולה העיקרי הוא יוסף: הפועל ואחיו יוסף בית וכל מצרים ארץ זקני וכל ביתו זקני פרעה על" מופיע ביחיד, ושאר העולים לכנען נלווים אליו. ההדגשה על יוסף כמבצע הפעולה העיקרי מדגישה את מעמדו "וי

וחשיבותו. המילה "כל" חוזרת 3 פעמים בפסוקים 8-7 כדי להדגיש את מספרם הרב של המשתתפים במסע הלויה.

על פי פסוקים 9-7 במשלחת זו שלוש קבוצות:

אנשים מצריים: "עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים". .1

אנשים ממשפחת יעקב: "וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו". .2

כוח צבאי - רכב ופרשים: "ויעל עמו גם רכב גם פרשים". .3

17תנ"ך לבגרות

תשיאבר

"רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן" – השארת ילדי המשפחה וכן הצאן והבקר מוכיחה לפרעה שיוסף ואחיו אינם מתכוונים להישאר בכנען אלא מתכוונים לחזור למצרים.

פסוקים 11-10: המספד בגורן האטד: "ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – משלחת הלויה מגיעה למקום ששמו "גרן האטד" שנמצא בעבר הירדן, וחונה שם

במשך שבעה ימים. אלה שבעת ימי אבל ]כמקובל עד היום במסורת היהודית[.

שם המקום ומיקומו מעלים שתי בעיות:

בעיה ראשונה: לא ידוע ממקומות אחרים במקרא על מקום בשם "גרן האטד".

פתרון: נראה שאין מדובר בשם של מקום אלא בתיאור המקום: משלחת הלויה הגיעה לגורן רחב ידיים שהיה מוקף בשיחי אטד קוצניים9.

בעיה שנייה: מיקומו של הגורן היה "בעבר הירדן". הביטוי "בעבר הירדן" מתייחס במקרא גם לעבר הירדן המזרחי )מחוץ לגבולות ארץ כנען( וגם לעבר הירדן המערבי )ארץ כנען(. לאיזה צד של הירדן מתכוון מחבר הפרק?

פתרונות:

מרבית החוקרים והפרשנים סבורים שהכוונה לעבר הירדן המזרחי, מחוץ לגבולות ארץ כנען. למרות שמסלול זה .1אינו הגיוני )זו אינה הדרך הקצרה ביותר ממצרים למערת המכפלה בחברון(, הוא שימש אות וסימן לבני ישראל לעתיד לבוא, שזוהי הדרך בה ייכנסו לארץ כנען. לא בדרך הקצרה ממצרים לכנען, אלא דרך עבר הירדן המזרחי

)"מעשה אבות סימן לבנים"(.

"גרן האטד" נמצא בעבר הירדן המערבי, בגבולה של ארץ מצרים עם ארץ כנען. לפי דעה זו, על פי דעה אחרת, .2משלחת הלויה הלכה בדרך הקצרה ביותר ממצרים למערת המכפלה שבחברון.

הכנענים הארץ תושבי ליעקב, האבל( )טקס המספד את שם ועורכת האטד גורן אל מגיעה הלויה משלחת כאשר "וירא מצרי: קבורה במסע שמדובר האבלים, ומסיקים את המלווה המצרי הצבא ואת הטקס משתתפי את רואים יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד, ויאמרו: אבל כבד זה למצרים. על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן" – גורן האטד נקרא מאז "אבל מצרים" על שם האבל הכבד שאפיין את מסע הלויה של יעקב10. זהו מדרש

שם. מכאן שלפנינו סיפור אטיולוגי.

פסוקים 14-12: יעקב נקבר במערת המכפלה: "וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה". בכך הגשים יוסף את הבטחתו לאביו. עתה עליו להגשים את הבטחתו לפרעה, והוא אכן שב למצרים:"וישב יוסף מצרימה,

הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו".

פסוקים 21-15: יוסף מרגיע את חששות האחים

אחי יוסף פוחדים שעתה, לאחר מות יעקב, יוסף לא יהסס לפגוע בהם. הם חוששים שיוסף ירצה לנקום בהם על שמכרו אותו לעבדות בנערותו: "ויאמרו: לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו" )פסוק 15(. מדברי

האחים ניכר שמצפונם עדיין נוקף אותם, כיוון שהם מציגים את נקמתו האפשרית של יוסף כגמול על מה שעוללו לו.

9 בימי קדם נהגו להקיף את הגורן בשיחים קוצניים כדי לשמור על התבואה מפני מכרסמים או מפני פגעי טבע.

10 לדעת חוקרי מקרא, השם "אבל מצרים" לא בא מאבל על המת אלא מהשורש י-ב-ל במשמעות יובל-מים, שכן באזור הירדן מצויים מקומות רבים שיש בשמם את המילה אבל )אבל השיטים, אבל כרמים, אבל מחולה( והם נקראים כך כנראה על שם יובלי המים שבסביבתם.

תנ"ך לבגרות18

תשיאבר

מדברי האחים עולה קושי: אם האחים מפחדים שיוסף ישנא אותם וינקום בהם, מדוע הם אומרים "לו", כלומר:

הלוואי והוא ישנא אותנו?

פתרון הקושי: משמעות המילה "לו" בפסוק זה היא: אולי, שמא. כוונת האחים היא: אנחנו מפחדים שמא יוסף

ינסה לנקום בנו עתה, לאחר מות אבינו.

האחים מחליטים לפעול בשתי דרכים:

הם שולחים ליוסף שליחים שמספרים לו, שיעקב ציווה לפני מותו שיוסף יסלח לאחיו על מה שעוללו לו: "ויצוו11 .1

אל יוסף לאמר: אביך צוה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף: אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך".

פעמיים במשפט אחד מופיעה מילת בקשה: אנא ... נא. באותו משפט הם גם מציינים פעמיים שחטאו ליוסף: "שא

נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך". אחר כך הם מזרזים אותו לפעול כמצוות אביו: "ועתה שא נא לפשע

מצער כנראה נובע אליו"(. בכיו בדברם יוסף ובוכה )"ויבך השליחים דברי את שומע יוסף אלהי אביך". עבדי

ומאכזבה על שהאחים עדיין אינם בוטחים בו, למרות שהם חיים תחת חסותו במצרים כבר 17 שנה.

גם באמצעות הכינויים השונים שבהם הם מכנים עצמם בפנייתם ניתן ללמוד על חששם של האחים מיוסף

ליוסף: כשהם מצטטים את דברי יעקב, הם מכנים עצמם "אחיך", כדי להדגיש את קרבת הדם ביניהם לבין יוסף.

כשהם מעודדים אותו לקיים את מצוות אביו הם מכנים את עצמם: "עבדי אלהי אביך" – הם יודעים שיוסף מאמין

בה' ומזכירים לו שגם הם מאמינים בה'. אמונתם המשותפת יכולה לעכב אותו מלהתנקם בהם על מעשיהם. או

שהם מקווים שיוסף יירא מאלוהים, שיענישו אם יתנקם בהם. גם המילה "אביך" יכולה לרמוז ליוסף על חובתו

לאביו להגן על אחיו.

מדברי האחים, המצטטים את דברי יעקב, עולה קושי: לא מסופר במקום אחר, שיעקב ציווה את בניו למסור

ליוסף שלא יפגע בהם. כיצד ניתן להסביר את העובדה שיוסף אינו יודע על ציוויו של יעקב, והאחים יודעים?

פתרונות:

אפשר שהאחים בדו את דברי יעקב מליבם, כי חששו מאוד מיוסף.

אפשר שיעקב אכן אמר את הדברים, אך ביקש מהאחים לומר אותם ליוסף רק אם יעלה בהם חשש אמיתי

שיוסף מבקש לנקום בהם.

הם באים בעצמם לפני יוסף, נופלים לפניו ומצהירים: "הננו לך לעבדים" )פסוק 18(. הנפילה לפני יוסף מביעה .2

את כפיפותם המוחלטת לו. כך מתגשמים חלומות השלטון של יוסף )בראשית, ל"ז 9-7(: "והנה קמה אלמתי וגם

נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי...ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר

כוכבים משתחוים לי". אחיו אכן משתחווים לו, ומכירים בשלטונו עליהם.

קושי: מדוע האחים הלכו בעצמם ליוסף, הרי הם כבר שלחו שליחים וביקשו מיוסף לסלוח להם?

להם, והם סלח אכן שיוסף לאחים הבהירה השליחים )בכי( לא לדברי יוסף של שתגובתו כנראה פתרון: החליטו לעשות מעשה נוסף, שיוכיח את חרטתם ואת רצונם בפיוס.

11 יש לפרש את "ויצוו" במשמעות: ציוו על השליחים לומר.

19תנ"ך לבגרות

תשיאבר

יוסף מרגיע מיד את חששם של האחים:

יראו" – איני מתכוון להענישכם. משפט זה מופיע גם לקראת סיום דבריו, הוא פותח דבריו בדברי ההרגעה "אל ת כדי לחזק את מסר ההרגעה כלפי האחים.

י התחת אלהים אני?!" האם אתם חושבים שאני רואה את עצמי הוא ממשיך ופונה אליהם בשאלה רטורית: "כ כאלוהים?

לטבה" – אתם חשבה אלהים רעה - עלי חשבתם "ואתם הוא מציג בפניהם את מעשיהם כסיבתיות כפולה: רבות – נפשות להציל שאוכל כדי זאת כל תכנן אלוהים כבד, אבל ופשע חטא היא לעבדות שמכירתי סבורים "למען עשה כיום הזה להחית עם רב" )הכוונה להצלת בני יעקב מרעב או להצלת אוכלוסיית מצרים מרעב(. לפנינו הסבר על פי עיקרון של סיבתיות כפולה: האחים מכרו את יוסף לעבדות בגלל שנאתם אליו )סיבה גלויה( אבל

אלוהים תכנן כל זאת כדי להושיע את בני ישראל או את אוכלוסיית מצרים והאזור כולו )סיבה סמויה(.

הוא מבטיח להמשיך לתמוך בהם מבחינה כלכלית: "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם" )פסוק 21(.

פסוקים 26-22: מות יוסף

פסוקים אלה מסכמים את חיי יוסף במצרים.ים" ש ל ש ני ש"ב הסבורים בני שלשים" )יש לאפרים יוסף "וירא ונינים: נכדים לראות זכה הוא שנים. חי 110 יוסף

אינם נינים אלא בני הנינים(. "גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף" )פסוק 23( – אפשר שהכוונה היא שהמיילדת מסרה לידיו של יוסף את התינוקות מיד בלידתם, כדי שיברכם. יש הסבורים שמדובר בתהליך של אימוץ ממש, וכך זכו הנינים למעמד של יורשי

יוסף, כמו בניו. כאשר קרב מותו של יוסף, הוא מכנס את אחיו ואומר להם: "אנכי מת, ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה" )פסוקים 25-24(. יוסף חוזה שאלוהים ישיב בעתיד את בני ישראל לכנען, ומצווה על אחיו

לקחת את עצמותיו כאשר ייצאו ממצרים, ולקבור אותן בכנען. המספר מעיד שאכן יוסף לא נקבר במותו, אלא נחנט והושם בארון, בהמתנה ליום שבו יועלו עצמותיו ארצה: "וימת

יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים" )פסוק 26(12.

נושאים נוספים לדיון:

השורש המנחה ק-ב-ר: השורש ק-ב-ר מופיע 9 פעמים בפסוקים 14-1 ומסמן את הנושא המרכז בקטע: קבורת .1יעקב בכנען.

השורש המנחה ע-ל-ה: השורש ע-ל-ה מופיע בפרק 8 פעמים. הוא מתאר הגעה אל ארץ כנען, ומדגיש את המסר .2הרוחני של קדושת הארץ: כל מי שמגיע לכנען עולה אליה, מתעלה בדרגתו הרוחנית. השורש מופיע בבקשתו של יוסף והנלווים אליו יוסף מפרעה לקבור את יעקב בכנען, בהרשאתו של פרעה ליוסף לעשות זאת, ובמסעו של לכנען כדי לקבור את יעקב. בסוף הפרק, השורש מתאר את תחזיתו של יוסף, שה' יוציא את בני ישראל ממצרים,

ואת בקשתו לקחת את עצמותיו לקבורה בכנען.

12 צוואתו של יוסף התגשמה – עצמותיו נלקחו על ידי בני ישראל בצאתם ממצרים )שמות, י"ג, 19( ונקברו בשכם )יהושע, כ"ד, 32(.

תנ"ך לבגרות20

תשיאבר

סיכום בנקודות: בראשית נ

לאחר מות יעקב, יוסף מבקש )באמצעות שליחים( מפרעה לעלות לכנען ולקבור את יעקב שם, כפי שאביו ביקש. יוסף מבטיח לפרעה לשוב למצרים מיד לאחר קבורת אביו. פרעה נענה לבקשת יוסף.

משלחת הלויה מונה את זקני מצרים, יוסף ואחיו ורכב ופרשים מהצבא המצרי. המשלחת עוצרת בגורן האטד ומקיימת שם מספד ואבל במשך שבעה ימים. תושבי הארץ הכנענים סבורים שהאבל הוא על אישיות מצרית

ולכן קוראים למקום "אבל מצרים" )מדרש שם(.

יעקב נקבר במערת המכפלה, והמשלחת )כולל יוסף ואחיו( שבה למצרים.

אחי יוסף חוששים שעתה, לאחר מות יעקב, יוסף ינקום בהם על שמכרו אותו לעבדות בנערותו. הם שולחים משלחת ליוסף ומספרים לו שיעקב ציווה לפני מותו שיוסף יסלח לאחיו. יוסף בוכה. האחים באים לפני יוסף

ונופלים לפניו. הם מצהירים שהם עבדיו. יוסף מרגיע את חששותיהם ומבטיח לדאוג לכלכלתם תמיד.

יוסף חי 110 שנים ומת במצרים. הוא מצווה על אחיו להעלות את עצמותיו ממצרים לכנען כאשר ה' ישיב אותם לכנען.

שאלות:

קראו בראשית, נ, 10-1. .1

קראו פסוק 1: "ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו". קראו גם בראשית, מ"ה 14, מ"ו 29. א.

מה המשותף לשלושת הכתובים שלפניכם? )1(במה שונה המתואר בפסוק 1 בפרק נ משני הכתובים האחרים, ומהי הסיבה להבדל זה, לדעתכם? )2(

קראו פסוקים 7-4, וכן פסוקים 21-15. ב.

בשני הקטעים שלפניכם נשלחים שליחים אל אדם המשתייך לחצר המלכות במצרים. ציינו שתי נקודות דמיון נוספות בין שני הקטעים.

קראו פסוק 10: "ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן...". ג.

קראו גם את פירוש רש"י לפסוק 10:

ונשיאי ישמעאל ורבותינו דרשו על שם המאורע שבאו כל מלכי כנען ף אטדין היה. מק גרן האטד. כלן ותלו בו כתריהם, והקיפוהו למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו

ף סיג ]=גדר[ של קוצים. כתרים כגורן המק

מהי השאלה העולה, לדעת רש"י, מתיאור מסלול המשלחת? )1(מהם שני הפתרונות שמציע רש"י לבעיה שכתבתם בסעיף )1(? )2(

21תנ"ך לבגרות

תשיאבר

קראו בראשית, נ, 20-9. .2

גיבוריו בכינויים ובתארים שונים. באמצעות חילוף הכינויים המספר מתאר את המספר המקראי מדבר על א.

יחסן של הדמויות שבסיפור זו לזו. 17-8. ציינו שלושה יוסף, המופיעים בפסוקים הדגימו את שיטת חילוף הכינויים באמצעות הכינויים לאחי

כינויים לאחים בפסוקים אלה, והסבירו מה יחס הדמויות זו לזו כפי שהוא עולה מן הכינויים שבחרתם.

קראו פסוקים 17-16: "ויצוו אל-יוסף לאמר: אביך צוה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע ב.

אחיך וחטאתם...". קראו גם את שני הפירושים שלפניכם:

רש"י: אביך ציווה. שינו בדבר מפני השלום, כי לא ציווה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו.ספורנו: לאמר אביך ציווה. ציווה שיאמרו ליוסף אביך ציווה לנו שנאמר אליך מאלינו לא מצדו שאינו

חושד אותך כלל אבל שאם ייראו אחיך נאמר אליך אלה הדברים.

מהו הקושי שמצאו שני הפרשנים במשפט: "אביך צוה לפני מותו"? )1(

כיצד הציע כל פרשן לפתור את הקושי? )2(

קראו פסוק 19:" ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני?!" ג.

קראו גם בראשית, ל, 2-1: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים

ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי-בטן?!"ציינו את הדומה והשונה בין שני הקטעים שלפניכם.