INTRODUCTION - shi-webfiles.s3. Web viewQuran 2:177. It is not ... Thus also the master should not disgrace them by hand or by word, ... or manufacturing talismans, such a man is an

Book Club SourcebookPutting God Second

How to Save Religion from Itself

ByRabbi Donniel Hartman

Book Club Leader’s Guide and SourcebookEdited by Rabbi Lauren Berkun

Primary Sources from Putting God Second

Table of Contents

INTRODUCTION: Religion’s Autoimmune Disease………………………… p. 3

CHAPTER ONE: You are Your Brother’s Keeper: The Religious Ethic of Non-Indifference………………………………………… p. 8CHAPTER TWO: God Intoxication and God Manipulation………………p. 26

CHAPTER THREE: Recovering from God Intoxication…………………… p. 34

CHAPTER FOUR: Immunizing Against God Manipulation………………p. 40CHAPTER FIVE: When Scripture is the Problem……………………….......p. 48

CHAPTER SIX: Do I Have to Believe in God to be a Good Jew?.........p. 64

CONCLUSION: Putting God First by Putting God Second.………..…… p. 73

2

IntroductionReligion’s Autoimmune Disease

1. Exodus 22:20-23

20You shall not wrong a stranger or oppress him, for you were strangers in the land of Egypt.21You shall not ill-treat any widow or orphan. 22If you do mistreat them, I will heed their outcry as soon as they cry out to Me, 23and My anger shall blaze forth and I will put you to the sword, and your own wives shall become widows and your children orphans.

מצרים: כ ב�ארץ הייתם גרים �י כ תלחצנו ולא תונה לא �לכאוגר כ �י אם צעק יצעק אליכבאלמנה ויתום לא תענון: �ה אתו כ �ה תענ אם ענ

צעקתו: אש%מע נש%יכם כגש%מע והיו ב�חרב אתכם והרגת�י י אפ� וחרה אלמנות ובניכם יתמים:

2. Amos 8:4-7

4Listen to this, you who devour the needy, annihilating the poor of the land, 5saying, “If only the new moon were over, so that we could sell grain; the sabbath, so that we could offer wheat for sale, using an ephah that is too small, and a shekel that is too big, tilting a dishonest scale, 6and selling grain refuse as grain! We will buy the poor for silver, the needy for a pair of sandals.” 7The Lord swears by the Pride of Jacob: “I will never forget any of their doings.”

ארץ: ד �י עני ולש%ב�ית אביון הש%�אפים זאת יעבר הש%מעו מתי לאמר �יל ש%קל החדש ונש%ב�ירה ש%�בר והש%�ב�ת ונפת�חה ב�ר להקטין איפה ולהגד

�ת מאזני מרמה: ל ב�רוולעו �ים ואביון ב�עבור נעלים ומפ� ל � �סף ד לקנות ב�כ�ל מעשיהם: זנש%ב�יר: �ח לנצח כ נש%ב�ע יהוה ב�גאון יעקב אם אש%כ

3. Matthew 5:21-25 You have heard that it was said to the people long ago, ‘You shall not murder, and anyone who murders will be subject to judgment.’ But I tell you that anyone who is angry with a brother or sister will be subject to judgment. Again, anyone who says to a brother or sister, ‘Raca,’ is answerable to the court. And anyone who says, ‘You fool!’ will be in danger of the fire of hell. Therefore, if you are offering your gift at the altar and there remember that your brother or sister has something against you, leave your gift there in front of the altar. First go and be reconciled to them; then come and offer your gift.

3

4. Mathew 25:34-40

Then the King will say to those on his right, ‘Come, you who are blessed by my Father; take your inheritance, the kingdom prepared for you since the creation of the world. For I was hungry and you gave me something to eat, I was thirsty and you gave me something to drink, I was a stranger and you invited me in, I needed clothes and you clothed me, I was sick and you looked after me, I was in prison and you came to visit me. Then the righteous will answer him, ‘Lord, when did we see you hungry and feed you, or thirsty and give you something to drink? When did we see you a stranger and invite you in, or needing clothes and clothe you? When did we see you sick or in prison and go to visit you?’ The King will reply, ‘Truly I tell you, whatever you did for one of the least of these brothers and sisters of mine, you did for me.’

5. Quran 2:177

It is not righteousness that you turn your faces towards the East or West (in prayer). But it is righteousness to believe in Allah and the Last Day and the Book and the Messengers. To spend of your substance out of love for Him, for your kin, for orphans, for the needy, for the wayfarer, for those who ask, and for the ransom of slaves.

6. Sahih Muslim 42:7107

Abu Huraira reported that Allah's Messenger (May peace be upon him) said: One who makes efforts (for his earnings to be spent) on a widow and the destitute is like a striver in the cause of Allah, and I think he also said: He is like one who constantly stands for prayer and observes fast without breaking it.

7. Isaiah 58:1-7

Cry with full throat, without restraint;Raise your voice like a ram’s horn!Declare to My people their transgression,To the House of Jacob their sin.2To be sure, they seek Me daily,Eager to learn My ways.Like a nation that does what is right,That has not abandoned the laws of its God,They ask Me for the right way,They are eager for the nearness of God:3“Why, when we fasted, did You not see?

4

When we starved our bodies, did You pay no heed?”Because on your fast dayYou see to your businessAnd oppress all your laborers!4Because you fast in strife and contention,And you strike with a wicked fist!Your fasting today is not suchAs to make your voice heard on high.5Is such the fast I desire,A day for men to starve their bodies?Is it bowing the head like a bulrushAnd lying in sackcloth and ashes?Do you call that a fast,A day when the Lord is favorable?6No, this is the fast I desire:To unlock fetters of wickedness,And untie the cords of the yokeTo let the oppressed go free;To break off every yoke.7It is to share your bread with the hungry,And to take the wretched poor into your home;When you see the naked, to clothe him,And not to ignore your own kin.

.א �ש%�ופר הרם קולך כ �לבית קרא בגרון אל ת�חשך ש%עם ו י פ� �ד לעמ� והגחט�אתם �ןב : יעקב צו יחפ� �רכי ד ודעת �ן ידרש%ו יום יום אש%ר ואותי �גוי כ

טי צדק קרבת אלהים �ני מש%פ� ט אלהיו לא עזב יש%אלו �מש%פ� צדקה עשה ו�ן צו � ולא תדעג : יחפ� � נפש%נו �ינו ענ � ולא ראית �מנו הן ב�יום צמכם למ�ה צ

� �שו ת�נג �ביכם עצ וכל חפץ � �ותד : ת�מצאו �להכ ו � �מו ת�צו �ה �מצ ו לריב הן רום קולכם ב�אגרף רש%ע �ום להש%מיע ב�מ� � כי �מו הכזה יהיה צוםה : לא תצו

�ות אדם נפש%ו � יום ענ �יע הלזה אבחרהו �אגמן ראש%ו ושק ואפר יצ הלכף כקרא צום ויום רצון ליהוה �ות רש%עו : ת� ת�ח חרצב � פ� הלוא זה צום אבחרהו

�ות מוטה � הת�ר אגד �צים חפש%ים וכל מוטה ת�נת�קו �ח רצו הלוא פרסז : וש%ל�דים ת�ביא בית �ים מרו �מב�שרך לא לרעב לחמך ועני יתו ו �י תראה ערם וכס� כ

�ם :תתעל

8. Isaiah 1:10-17

10Hear the word of the Lord,You chieftains of Sodom;Give ear to our God’s instruction,You folk of Gomorrah!11“What need have I of all your sacrifices?”Says the Lord.“I am sated with burnt offerings of rams,

5

And suet of fatlings,And blood of bulls;And I have no delightIn lambs and he-goats.12That you come to appear before Me—Who asked that of you?Trample My courts13 no more;Bringing oblations is futile,Incense is offensive to Me.New moon and sabbath,Proclaiming of solemnities,Assemblies with iniquity,I cannot abide.14Your new moons and fixed seasonsFill Me with loathing;They are become a burden to Me,I cannot endure them.15And when you lift up your hands,I will turn My eyes away from you;Though you pray at length,I will not listen.Your hands are stained with crime—16Wash yourselves clean;Put your evil doingsAway from My sight.Cease to do evil;17Learn to do good.Devote yourselves to justice;Aid the wronged.Uphold the rights of the orphan;Defend the cause of the widow.

� דבר יהוה קציני סדם י � ש%מעו � ת�ורת אלהינו �י יא: עם עמרה האזינו למ�ה ליהוה רב יאמר מריאים זבחיכם וחלב אילים עלות רים שבעת�י פ� ודם

�דים �כבשים ועת�ו �דכם יב: לא חפצת�י ו ני מי בק�ש% זאת מי � לראות פ� �י תבאו כ� הביא מנחת ש%וא קטרת ת�ועבה היא לייג: רמס חצרי חדש% לא תוסיפו

ועצרה וש%ב�ת קרא מקרא און �כל �מועדיכם שנאה יד: לא או ו חדש%יכם � עלי לטרח נפש%י �ם טו: נלאיתי נשא היו יכם אעלים עיני מכ �פ� �בפרשכם כ ו

�ה � תפל �ו �י תרב �ם כ �י ש%מע ג � איננ �מים מלאו � טז: ידיכם ד � הסירו �ו �כ � הז רחצו�גד עיני � רע מעלליכם מנ ט יז: הרע חדלו � מש%פ� �רש%ו � היטב ד � למדו אש%�רו

� יתום חמוץ � אלמנה ש%פטו :ריבו9. Genesis 8:20-22

6

20Then Noah built an altar to the Lord and, taking of every clean animal and of every clean bird, he offered burnt offerings on the altar. 21The Lord smelled the pleasing odor, and the Lord said to Himself: “Never again will I doom the earth because of man, since the devisings of man’s mind are evil from his youth; nor will I ever again destroy every living being, as I have done.22So long as the earth endures,Seedtime and harvest,Cold and heat,Summer and winter,Day and nightShall not cease.”

�ח כ �בן נח מזב �ל העוף הט�הור ליהוה וי �מכ �ל הב�המה הט�הרה ו �ק�ח מכ וי�ח זב �על עלת ב�מ� �רח יהוה את כא: וי �יחח וי �אמר יהוה אל ריח הנ �ו לא וי לב

�ל עוד את �ר האדם אסף לקל �עריו האדמה ב�עבו �י יצר לב האדם רע מנ כ�ות את ולא �ל אסף עוד להכ �אש%ר עשיתי כ �ל כב: חי כ ימי הארץ זרע עד כ

� וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה :לא יש%ב�תו

7

CHAPTER ONEYou are Your Brother’s Keeper:

The Religious Ethic of Non-Indifference

1. Genesis 18:17-19

17Now the Lord had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do, 18since Abraham is to become a great and populous nation and all the nations of the earth are to bless themselves by him? 19For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the Lord by doing what is just and right, in order that the Lord may bring about for Abraham what He has promised him.”

ואברהם היו יהיה יח: ויהוה אמר המכס�ה אני מאברהם אש%ר אני עשה יז�ם �דול ועצו �ויי הארץ לגוי ג �ל ג � בו כ �ה יט: ונברכו �י ידעת�יו למען אש%ר יצו כ

ט למען את ב�ניו ואת ב�יתו אחריו �מש%פ� �רך יהוה לעשות צדקה ו � ד וש%מרו�ב�ר עליו :הביא יהוה על אברהם את אש%ר ד

2. Hassidic Tale

A teacher of mine used to love to tell the story of a famous Hassidic Master who was walking along a cobbled street in Eastern Europe some 200 years ago, when he heard the cry of a baby coming from his student's house – a cry that pierced the night. He rushed into the house and saw his student enraptured in prayer, swaying in pious devotion. The rabbi walked over to the baby, took her into his arms, sat down and rocked her to sleep. When the student emerged from his prayers, he was shocked and embarrassed to find his master in his house, holding his baby. "Master," he said, "What are you doing? Why are you here?"" "I was walking in the street when I heard crying," he responded, "so I followed it and found her alone."" "Master," the student replied, I was so engrossed in my prayers that I did not hear her."" The Master replied: "My dear student, if praying make one deaf to the cries of a child, there is something flawed in the prayer."

של מספרים על צדיק אחד שהיה הולך ברחוב ושמע תינוק בוכה בביתקם. תלמידו אינו למה תלמידו את ושאל הבית לתוך הצדיק נכנס

מרוב הדביקות בתפילות שלי: "אמר לו התלמיד. להרגיע את התינוקבוכה התינוק את אפילו שמעתי הצדיק". לא לו "אמר פסול: יש

."בתפילה בדביקות שבגללה לא שומעים תינוק יהודי שבוכה

3. Genesis 18:23-25

23Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty? 24What if there should be fifty innocent within the city; will You then wipe out the place and not forgive it for the sake of the innocent fifty who are in it? 25Far

8

be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty, so that innocent and guilty fare alike. Far be it from You! Shall not the Judge of all the earth deal justly?”

�אמר כג �ש% אברהם וי �ג �יק עם וי ה צד �לי יש% חמש%�ים כד :רש%ע האף ת�ספ� או�יקם ה ולא תש�א למ�קום ב�תוך העיר צד �יקם האף ת�ספ� �ד למען חמש%�ים הצ

�ה� �ה כה: אש%ר ב�קרב �בר הז �ד �ך מעשת כ �יק עם רש%ע חללה ל להמית צד�יק �ד �רש%ע והיה כצ ט כ �ל הארץ לא יעשה מש%פ� �ך הש%פט כ :חללה ל

4. Genesis 24:10-20

10Then the servant took ten of his master’s camels and set out, taking with him all the bounty of his master; and he made his way to Aram-naharaim, to the city of Nahor. 11He made the camels kneel down by the well outside the city, at evening time, the time when women come out to draw water. 12And he said, “O Lord, God of my master Abraham, grant me good fortune this day, and deal graciously with my master Abraham: 13Here I stand by the spring as the daughters of the townsmen come out to draw water; 14let the maiden to whom I say, ‘Please, lower your jar that I may drink,’ and who replies, ‘Drink, and I will also water your camels’—let her be the one whom You have decreed for Your servant Isaac. Thereby shall I know that You have dealt graciously with my master.”15He had scarcely finished speaking, when Rebekah, who was born to Bethuel, the son of Milcah the wife of Abraham’s brother Nahor, came out with her jar on her shoulder. 16The maiden was very beautiful, a virgin whom no man had known. She went down to the spring, filled her jar, and came up. 17The servant ran toward her and said, “Please, let me sip a little water from your jar.” 18“Drink, my lord,” she said, and she quickly lowered her jar upon her hand and let him drink. 19When she had let him drink his fill, she said, “I will also draw for your camels, until they finish drinking.” 20Quickly emptying her jar into the trough, she ran back to the well to draw, and she drew for all his camels.

�ב אדניו ב�ידו י �לך וכל טו �י אדניו וי �מל �ים מג �ק�ח העבד עשרה גמל �קם וי וי אל ארם נהרים אל עיר נחור �לך �ץ לעיר אליא : וי �ים מחו �מל הג �ברך וי

אדני יב: ב�אר המ�ים לעת ערב לעת צאת הש%�אבת יהוה אלהי �אמר וי�ום ועשה חסד עם אדני אברהם אברהם �ה אנכי יג: הקרה נא לפני הי הנ

יצאת לש%אב מים �בנות אנש%י העיר ו ים �ב על עין המ� �ער יד: נצ והיה הנ�יך אש%קה �מל ואש%ת�ה ואמרה ש%תה וגם ג �ך אש%ר אמר אליה הט�י נא כד

�ך ליצחק � הכחת� לעבד � אדע אתה �בה �י עשית חסד עם אדני ו ויהי טו: כ�א �ה הו �אל ב�ן מלכ �דה לבתו �ה רבקה יצאת אש%ר יל �ה לדב�ר והנ �ל טרם כ

�ה� על ש%כמה� �ערה טבת מראה מאד טז: אש%ת נחור אחי אברהם וכד והנידעה� ואיש% לא �לה ות�על ב�תו �ה� �א כד ות�מל �רץ העבד יז: ות�רד העינה וי

לקראתה� �ך �ד מכ �אמר הגמיאיני נא מעט מים אדני יח: וי ות�אמר ש%תה � ות�ש%קהו � ידה על � �ה �ד כ ות�רד �ם יט: ות�מהר ג ות�אמר להש%קתו ות�כל

� לש%ת�ת �ו �ל �יך אש%אב עד אם כ �ה� אל הש%�קת כ: לגמל �ד ות�רץ ות�מהר ות�ער כ�יו עוד אל הב�אר לש%אב �מל :ות�ש%אב לכל ג

9

5. Exodus 2:16-19

16Now the priest of Midian had seven daughters. They came to draw water, and filled the troughs to water their father’s flock; 17but shepherds came and drove them off. Moses rose to their defense, and he watered their flock. 18When they returned to their father Reuel, he said, “How is it that you have come back so soon today?” 19They answered, “An Egyptian rescued us from the shepherds; he even drew water for us and watered the flock.”

ב�נות טז ש%בע מדין �לכהן הרהטים, ו את �אנה ות�מל ות�דלנה ות�באנה �ש%ק את יז: להש%קות צאן אביהן �וש%ען וי �קם מש%ה וי �ם וי � הרעים ויגרש%ו �באו וי

אביהן יח: צאנם �אל רעו אל �ום, ות�באנה הי ב�א מהרת�ן �ע �ו מד �אמר :וי�ש%ק את יט וי � �לה דלה לנו �ד הרעים וגם ד � מי �ילנו איש% מצרי הצ ות�אמרן

�אן :הצ 6. Exodus 2:11-15

11Some time after that, when Moses had grown up, he went out to his kinsfolk and witnessed their labors. He saw an Egyptian beating a Hebrew, one of his kinsmen. 12He turned this way and that and, seeing no one about, he struck down the Egyptian and hid him in the sand 13When he went out the next day, he found two Hebrews fighting; so he said to the offender, “Why do you strike your fellow?” 14He retorted, “Who made you chief and ruler over us? Do you mean to kill me as you killed the Egyptian?” Moses was frightened, and thought: Then the matter is known! 15When Pharaoh learned of the matter, he sought to kill Moses; but Moses fled from Pharaoh.

�רא יא �צא אל אחיו וי �ל מש%ה וי �גד �מים ההם וי �י �רא איש%, ב�סבלתם, ויהי ב וי�ה איש% עברי מאחיו �ה וכה יב: מצרי מכ �פן כ �י אין איש%, וי �רא כ �ך את, וי וי

� ב�חול �טמנהו �ים יג: המ�צרי וי �ה ש%ני אנש%ים עברים נצ �ום הש%�ני והנ �י �צא ב וי�אמר לרש%ע , וי �ה רעך � יד: למ�ה תכ �אמר מי שמך לאיש% שר וש%פט עלינו וי

�אמר אכן נודע �ירא מש%ה וי �אש%ר הרגת� את המ�צרי וי הלהרגני את�ה אמר כ�בר �ה ויבק�ש% להרג את מש%ה טו: הד �בר הז רעה את הד �ש%מע פ� �ברח, וי וי

�ש%ב על הב�אר �ש%ב ב�ארץ מדין וי ני פרעה וי :מש%ה מפ�7. Exodus 32:30-3230The next day Moses said to the people, “You have been guilty of a great sin. Yet I will now go up to the Lord; perhaps I may win forgiveness for your sin.” 31Moses went back to the Lord and said, “Alas, this people is guilty of a great sin in making for themselves a god of gold. 32Now, if You will forgive their sin [well and good]; but if not, erase me from the record which You have written!”

�אמר מש%ה אל העם את�ם חטאתם חטאה גדלה ל ועת�ה, ויהי ממ�חרת וירה ב�עד חט�אתכם �לי אכפ� �ש%ב מש%ה אל יהוה לא: אעלה אל יהוה או וי

10

�אמר זהב וי אלהי להם � �עשו וי גדלה חטאה �ה הז העם חטא �א :אנ לב �תבת� :ועת�ה אם ת�ש�א חט�אתם ואם אין מחני נא מס�פרך אש%ר כ

8. BT Berakhot 32a

“Now, let Me be, that My anger may blaze forth against them and that I may destroy them, and make of you a great nation” (Exodus 32:10). Rabbi Abbahu said: Were it not explicitly written, it would be impossible to say such a thing: this teaches that Moses took hold of the Holy One, blessed be He, like a man who seizes his fellow by his garment and said before Him: Sovereign of the Universe, I will not let You go until You forgive and pardon them.

שמות' )ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד( י, לב

שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו.ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם

9. Avot d’Rabbi Natan, Chapter 2

Moses the righteous made an inference of his own accord. He said: "How shall I give these tablets to Israel? I shall be obligating them to major commandments and make them liable to the penalty of death, for thus is it written in the tablets, Whoever sacrifices to a god other than the Lord alone shall be utterly destroyed (Exodus 22:19). Rather, I shall take hold of them and break them, and bring Israel back to good conduct."

היאך אני נותן להם לישראל את: אמר. כך היה משה הצדיק דן מעצמו שכך, ומחייבני אותן מיתה, מזקיקני אותן למצות חמורות, הלוחות הללו

אלא. לבדו' זובח לאלוהים יחרם בלתי לה( יט, שמות כב)כתוב בהן .וחזרן למוטב, אאחוז בהן ואשברם

10. Jonah 1:1-3

The word of the Lord came to Jonah son of Amittai: 2Go at once to Nineveh, that great city, and proclaim judgment upon it; for their wickedness has come before Me.3Jonah, however, started out to flee to Tarshish from the Lord’s service. He went down to Joppa and found a ship going to Tarshish. He paid the fare and went aboard to sail with the others to Tarshish, away from the service of the Lord.

�בר יהוה א אל נינוה העיר ב: אל יונה בן אמת�י לאמר, ויהי ד �ם לך קו�י עלתה רעתם לפני �קרא עליה כ �דולה ו �קם יונה לברח ת�רש%יש%ה ג: הג וי

�פני יהוה �רד ב�ה� לבוא, מל �ת�ן שכרה� וי �ה ב�אה תרש%יש% וי �מצא אני �רד יפו וי וי�פני :יהוה, עמ�הם ת�רש%יש%ה מל

11

11. Jonah 4:1-3

This displeased Jonah greatly, and he was grieved. 2He prayed to the Lord, saying, “O Lord! Isn’t this just what I said when I was still in my own country? That is why I fled beforehand to Tarshish. For I know that You are a compassionate and gracious God, slow to anger, abounding in kindness, renouncing punishment. 3Please, Lord, take my life, for I would rather die than live.”

�חר לו א �רע אל יונה רעה גדולה וי �ה יהוה ב: וי �אמר אנ �ל אל יהוה וי ל �תפ� וי�י הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על �מת�י לברח ת�רש%יש%ה כ �ן קד כ

ים ורב חסד אפ� �ם ארך �ן ורחו �ו �י את�ה אל חנ :ונחם על הרעה, ידעת�י כ�י ג �י טוב מותי מחי �י כ נ :ועת�ה יהוה קח נא את נפש%י ממ�

12. Jonah 4:10-11

10Then the Lord said: “You cared about the plant, which you did not work for and which you did not grow, which appeared overnight and perished overnight. 11And should not I care about Nineveh, that great city, in which there are more than a hundred and twenty thousand persons who do not yet know their right hand from their left, and many beasts as well!”

�לת�ו ש%ב�ן י �אמר יהוה את�ה חסת� על הק�יקיון אש%ר לא עמלת� ב�ו ולא גד וי�בן לילה אבד �דולה אש%ר יא: לילה היה ו �ס על נינוה העיר הג ואני לא אחו

�ו אדם אש%ר לא ידע ב�ין ימינו לשמאלו �ה מש%ת�ים עשרה רב יש% ב�ה� הרב�ה �בהמה רב :ו

13. Exodus 3:7-10

7And the Lord continued, “I have marked well the plight of My people in Egypt and have heeded their outcry because of their taskmasters; yes, I am mindful of their sufferings. 8I have come down to rescue them from the Egyptians and to bring them out of that land to a good and spacious land, a land flowing with milk and honey, the region of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites. 9Now the cry of the Israelites has reached Me; moreover, I have seen how the Egyptians oppress them. 10Come, therefore, I will send you to Pharaoh, and you shall free My people, the Israelites, from Egypt.”

צעקתם ז ואת ב�מצרים אש%ר י עמ� עני את ראיתי ראה יהוה �אמר וי�י ידעת�י את מכאביו ני נגשיו כ �ד מצרים ח: ש%מעת�י מפ� מי �ילו וארד להצ

�דבש% �רחבה אל ארץ זבת חלב ו �להעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ו ו�סי אל והיבו �י והחו �י רז והפ� והאמרי והחת�י �נעני הכ �ה ט: מקום הנ ועת�ה

�חץ אש%ר מצרים לחצים ראיתי את ישראל ב�אה אלי וגם צעקת ב�ני הל12

אל י: אתם ואש%לחך לכה את ועת�ה והוצא רעה בני פ� י ישראל עמ�: ממ�צרים

14. Exodus 22:20-26

20You shall not wrong a stranger or oppress him, for you were strangers in the land of Egypt. 21You shall not ill-treat any widow or orphan. 22If you do mistreat them, I will heed their outcry as soon as they cry out to Me, 23and My anger shall blaze forth and I will put you to the sword, and your own wives shall become widows and your children orphans. 24If you lend money to My people, to the poor among you, do not act toward them as a creditor; exact no interest from them. 25If you take your neighbor’s garment in pledge, you must return it to him before the sun sets; 26it is his only clothing, the sole covering for his skin. In what else shall he sleep? Therefore, if he cries out to Me, I will pay heed, for I am compassionate.

�י גרים הייתם ב�ארץ מצרים כ � כ �ו �ל אלמנה כא: וגר לא תונה ולא תלחצנ כ�ן �ו �י אם צעק יצעק אלי כב: ויתום לא תענ כ �ה אתו �ה תענ ש%מע אם ענ� נש%יכם אלמנות כג: אש%מע צעקתו י והרגת�י אתכם ב�חרב והיו וחרה אפ��בניכם יתמים י את העני עמ�ך לא כד: ו �סף ת�לוה את עמ� תהיה לו אם כ

�נש%ה כ �ן עליו נש%ך ב�א כה: לא תשימו עד אם חבל ת�חב�ל שלמת רעך� לו �ו �ב כו: הש%�מש% ת�ש%יבנ �ה� הוא שמלתו לערו ב�מ�ה יש%כ �תה לבד �י הוא כסו כ

�ן אני �ו �י חנ �י יצעק אלי וש%מעת�י כ :והיה כ

15. Exodus 34:4-7

4So Moses carved two tablets of stone, like the first, and early in the morning he went up on Mount Sinai, as the Lord had commanded him, taking the two stone tablets with him. 5The Lord came down in a cloud; He stood with him there, and proclaimed the name Lord. 6The Lord passed before him and proclaimed: “The Lord! the Lord! a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, 7extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin…

�על אל הר סיני ד �קר וי �ם מש%ה בב �ש%כ �ראש%נים וי �פסל ש%ני לחת אבנים כ וי�ה יהוה אתו �אש%ר צו �ק�ח ב�ידו ש%ני לחת אבנים כ �ב ה: וי �תיצ �רד יהוה ב�ענן וי וי

�קרא בש%ם יהוה �קרא יהוה יהוה אל ו: עמ�ו ש%ם וי ניו וי �עבר יהוה על פ� ויים ורב חסד ואמת אפ� �ן ארך �ו �ם וחנ נצר חסד לאלפים נשא עו ן ז: רחו

ופש%ע וחט�אה ונק�ה…

16. BT Sotah 14a

Rabbi Hama, son of Rabbi Hanina, asked: What is meant by what is written: 'After the Lord your God you shall follow' (Deut. 13:5)? Is it possible for a person

13

to walk after God? Behold! It has already been said, 'For the Lord your God is a consuming fire' (Deut. 4:24). Rather, one should follow after the Holy One’s characteristics: Just as God clothed the naked, as it is written, 'And Lord, God, made garments of skins for the man and his wife and clothed them' (Gen. 3:21), so shall you clothe the naked. Just as God visited the sick, as it is written, 'And the Lord appeared to him at the terebinths of Mamre' (Gen. 18:1), so shall you visit the sick. Just as God comforted mourners, as it is written, 'And it was after the death of Abraham, God blessed Yitzhak, his son' (Gen. 25:11), so shall you comfort mourners. Just as God buried the dead, as it is written, 'And God buried him in the valley' (Deut. 34:6), so shall you bury the dead."

אלהיכם' אחרי ה( "ה, דברים יג) ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב דברים) וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר" - תלכו

אלא להלך אחר מדותיו של" אלהיך אש אוכלה הוא' כי ה( "כד, דדכתיב. ה"הקב ערומים מלביש הוא ג) מה "כא, בראשית ה( 'ויעש

.אף אתה הלבש ערומים" אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישםדכתיב"הקב חולים ביקר יח) ה "א, בראשית ה( אליו באלוני' וירא

,בראשית כה) ה ניחם אבלים דכתיב"הקב. אף אתה בקר חולים" ממרא אף אתה נחם" ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו( "יא

אף" ויקבר אותו בגיא( "ו, דברים לד) ה קבר מתים דכתיב"הקב. אבלים.אתה קבור מתים

17. BT Shabbat 133b

Be like God: just as God is gracious (hanun) and compassionate, so too you shall be gracious (hanun) and compassionate.

.הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום

18. Deuteronomy 22:1-3

If you see your fellow’s ox or sheep gone astray, do not ignore it; you must take it back to your fellow. 2If your fellow does not live near you or you do not know who he is, you shall bring it home and it shall remain with you until your fellow claims it; then you shall give it back to him. 3You shall do the same with his ass; you shall do the same with his garment; and so too shall you do with anything that your fellow loses and you find: you must not remain indifferent.

מהם א �מת� והתעל �חים נד את שיו או אחיך הש%ב לא תראה את ש%ור ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעת�ו ואספת�ו אל ב: ת�ש%יבם לאחיך ת�וך

�רש% אחיך אתו והש%בתו לו וכן ת�עשה לחמרו וכן ג: ב�יתך והיה עמ�ך עד ד14

� �ו נ ממ� ת�אבד אש%ר אחיך אבדת לכל ת�עשה וכן לשמלתו ת�עשה �מצאתה� �ם ו �כל להתעל :לא תו

19. Exodus 23:4

If you come upon your enemy’s ass or ox running astray, you must surely bring it back to him.

�ע ש%ור איבך או חמרו ד �י תפג � לו כ �ו :ת�עה הש%ב ת�ש%יבנ20. Leviticus 19:16

Do not stand idly by the blood of your neighbor: I am the Lord.

�ם רעך אני יהוה לא תעמד על ד21. BT Sanhedrin 73a

Our rabbis taught: whence do we know that if a man sees his fellow drowning, mauled by beasts, or attacked by robbers, that he is bound to save him? From the verse: ‘You shall not stand idly by the blood of your neighbor.”

מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין"לא תעמוד על דם רעך"ל "עליו שהוא חייב להצילו ת

22. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot De’ot 6:7

If one observes that a person committed a sin or walks in a way that is not good, it is a duty to bring the erring person back to the right path and point out that he is wronging himself by his evil courses, as it is said, ‘You shall surely rebuke your neighbor’ (Leviticus 19:17). He who rebukes another, whether for offenses against the rebuker himself or for sins against God, should administer the rebuke in private, speak to the offender gently and tenderly, and point out that he is only speaking for the wrongdoer’s own good…Whoever is in a position to prevent wrongdoing and does not do so, is responsible for the iniquity of all the wrongdoing he might have prevented.

מצוה להחזירו, או שהוא הולך בדרך לא טובה, הרואה את חברו שחטא הוכח"למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר

המוכיח את חברו בין בדברים שבינו(. יז,ויקרא יט" )תוכיח את עמיתךבינו לבין עצמו, בין בדברים שבינו לבין המקום, לבינו צריך להוכיחו

וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו… וכל

15

הוא נתפס בעוון אלו כולם שאפשר לו, שאפשר בידו למחות ואינו ממחה.למחות בהן

23. BT Yevamot 79a

The nation of Israel is distinguished by three characteristics: They are merciful, bashful and benevolent. ‘Merciful’, for it is written, ‘And show you mercy, and have compassion upon you, and multiply you’ (Deut. 13:18). ‘Bashful’, for it is written, ‘that the fear of Him may be forever with you’ (Ex. 20:17). ‘Benevolent’, for it is written, ‘That he may command his children and his household…’ (Gen. 18:19). Only he who cultivates these three characteristics is fit to join this nation.

רחמנים. שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדיםיג) דכתיב והרבך( יח, דברים ורחמך רחמים לך ביישנין. ונתן כ) דכתיב פניכם( כ, שמות על יראתו תהיה חסדים. בעבור גומלי כל שיש בו.למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו( יט, בראשית יח) דכתיב

.שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו

24. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Matanot Aniyim 10:1

We are obligated to be more scrupulous in fulfilling the commandment of tzedakah than any other positive commandment, because tzedakah is the sign of the righteous person, the seed of Abraham our Father, as it is said, ‘For I know him, that he will command his children… to do righteousness’ (Gen. 18:19).

שהצדקה סימן, חייבין אנו להיזהר במצות צדקה יתר מכל מצוות עשהיצווה את"שנאמר , לצדיקי זרע אברהם אבינו כי ידעתיו למען אשר

(.יט,בראשית יח" )בניו… לעשות צדקה

25. Deuteronomy 15:7-117If, however, there is a needy person among you, one of your kinsmen in any of your settlements in the land that the Lord your God is giving you, do not harden your heart and shut your hand against your needy kinsman. 8Rather, you must open your hand and lend him sufficient for whatever he needs. 9Beware lest you harbor the base thought, “The seventh year, the year of remission, is approaching,” so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing. He will cry out to the Lord against you, and you will incur guilt. 10Give to him readily and have no regrets when you do so, for in return the Lord your God will bless you in all your efforts and in all your undertakings. 11For there will never cease to be needy ones in your land, which is why I command you: open your hand to the poor and needy kinsman in your land.

16

�י ז כ ב�ארצך אש%ר יהיה בך אביון מאחד אחיך ב�אחד ש%עריך יהוה אלהיך ץ את לא תאמ�ץ את נתן לך ולא תקפ� מאחיך האביון לבבך �י ח: ידך כ

את ת�פת�ח פתח לו ידך יחסר אש%ר מחסרו י � ד � �ו ת�עביטנ והעבט :לון ט �על לאמר קרבה ש%נת יהיה דבר עם הש%�מר לך פ� בלי הש%�בע לבבך

ן לו וקרא עליך אל יהוה ש%נת הש%�מט�ה ורעה עינך ב�אחיך האביון ולא תת��ה נתון ת�ת�ן לו ולא י: והיה בך חטא �בר הז �י ב�גלל הד ירע לבבך ב�תת�ך לו כ

יהוה אלהיך ב�כל יברכך �בכל מש%לח ידך ו �י לא יא: מעשך �ל אביון כ יחדתח ת�פת�ח את מק�רב הארץ על �ך לאמר פ� �ן אנכי מצו כ �ך ידך לאחיך לעני �לאבינך ב�ארצך :ו

26. Leviticus 19:9-10

9When you reap the harvest of your land, you shall not reap all the way to the edges of your field, or gather the gleanings of your harvest. 10You shall not pick your vineyard bare, or gather the fallen fruit of your vineyard; you shall leave them for the poor and the stranger: I the Lord am your God.

�בקצרכם את ט ו את שדך לקצר ולקט קצירך �ה פ� קציר ארצכם לא תכל�ר ת�עזב י: לא תלק�ט �רמך לא תלק�ט לעני ולג �פרט כ וכרמך לא תעולל ו

:אתם אני יהוה אלהיכם


One who gives charity to the poor without knowing to whom he gave and without the poor person knowing from whom he received. For this is an observance of the mitzvah for its sake alone. This [type of giving was] exemplified by the secret chamber that existed in the Temple. The righteous would make donations there in secret and poor people of distinguished lineage would derive their livelihood from it in secret.

ולא ידע העני ממי, הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן פחות מזהכגון לשכת חשיים שהייתה במקדש,שהרי זו מצוה לשמה, לקח שהיו,

.הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי


Whenever a person gives charity to a poor person with an unpleasant countenance and with his face buried in the earth, he loses and destroys his merit even if he gives him 1000 gold pieces. Instead, he should give him with a pleasant countenance and with happiness, commiserating with him about his troubles, as [Job 30:25] states: ‘Did I not weep for those who face difficult times; did not my soul feel sorrow for the

17

destitute?’ And he should speak to him words of sympathy and comfort, as [Job 29:13] states: ‘I would bring joy to a widow's heart.’

אפילו נתן, כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אלא נותן לו בסבר פנים יפות .איבד זכותו או הפסידה, לו אלף זהובים

יום, ומתאונן עימו על צרתו, ובשמחה ,שנאמר אם לא בכיתי לקשה נפשי )לאביון, עגמה ל ונחמות(, כה,איוב תחנונים דברי לו ומדבר

(.יג,איוב כט )שנאמר ולב אלמנה ארנין

29. BT Ketubot 67b

Our Rabbis taught: Sufficient for his need (Deut. 15:8) [implies] you are commanded to sustain him, but you are not commanded to make him rich. In that which he lacks [includes] even a horse to ride upon and a slave to run before him.

It was related about Hillel the Elder that he bought for a certain poor man who was of a good family a horse to ride upon and a slave to run before him. On one occasion he could not find a slave to run before him, so he himself ran before him for three miles. Our Rabbis taught: It once happened that the people of Upper Galilee bought for a poor member of a good family of Sepphoris a pound of meat every day. A pound of meat! What is the greatness in this? R. Huna replied: [It was] a pound of fowl's meat. And if you prefer I might say: [They purchased] ordinary meat for a pound [of money]. R. Ashi replied: The place was a small village and everyday a beast had to be spoiled for his sake.

תנו רבנן די מחסורו )דברים טו, ח( אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו. אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ

לפניו.

אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה

מילין.

תנו רבנן מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפוריליטרא בשר בכל יום.

ליטרא בשר מאי רבותא?אמר רב הונא ליטרא בשר משל עופות.

ואיבעית אימא בליטרא בשר ממש. חיותא מפסדי הוה יומא בכל היה קטן כפר התם אמר אשי רב

אמטולתיה.

18

30. Leviticus 25:2-7 When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the Lord. 3Six years you may sow your field and six years you may prune your vineyard and gather in the yield. 4But in the seventh year the land shall have a sabbath of complete rest, a sabbath of the Lord: you shall not sow your field or prune your vineyard. 5You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land. 6But you may eat whatever the land during its sabbath will produce—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, 7and your cattle and the beasts in your land may eat all its yield.

�ב�ר אל ב � אל ד �י תבאו הארץ אש%ר אני נתן ב�ני ישראל ואמרת� אלהם כ ש%ש% ש%נים ת�זרע שדך וש%ש% ש%נים ת�זמר ג: לכם וש%בתה הארץ ש%ב�ת ליהוה

�רמך ואספת� את �אתה� כ �בש%�נה הש%�ביעת ש%ב�ת ש%ב�תון יהיה לארץ ד: ת�בו ולא ה: ש%ב�ת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר את ספיח קצירך

�בי נזירך לא תבצר ש%נת ש%ב�תון יהיה לארץ תקצור ואת והיתה ש%ב�ת ו: ענ לאכלה הארץ לכם ך �רים עמ� �לתוש%בך הג �ך ולאמתך ולשכירך ו �לעבד :לך ו

ז �ה אש%ר ב�ארצך ת�היה כל ולבהמת�ך �אתה� ולחי :לאכל ת�בו

31. Exodus 23:10-11

10Six years you shall sow your land and gather in its yield; 11but in the seventh you shall let it rest and lie fallow. Let the needy among your people eat of it, and what they leave let the wild beasts eat. You shall do the same with your vineyards and your olive groves.

אתי ת�זרע ש%נים % את וש%ש � ואספת �אתה� ארצך והש%�ביעת יא: ת�בו�ן �ת הש�דה כ � אביני עמ�ך ויתרם ת�אכל חי �נטש%ת�ה� ואכלו �ה ו ת�עשה ת�ש%מטנ

:לכרמך לזיתך


12Observe the sabbath day and keep it holy, as the Lord your God has commanded you. 13Six days you shall labor and do all your work, 14but the seventh day is a sabbath of the Lord your God; you shall not do any work—you, your son or your daughter, your male or female slave, your ox or your ass, or any of your cattle, or the stranger in your settlements, so that your male and female slave may rest as you do. 15Remember that you were a slave in the land of Egypt and the Lord your God freed you from there with a mighty hand and an outstretched arm; therefore the Lord your God has commanded you to observe the sabbath day.

19

�ך יהוה אלהיך: יב �אש%ר צו �שו כ ש%ש%ת ימים יג ש%מור את־יום הש%�ב�ת לקד�ל־מלאכת�ך: ידת�עבד ועשית כ ויום הש%�ביעי ש%ב�ת ליהוה אלהיך

�ך־ואמתך ושורך וחמרך לא־תעשה כל־מלאכה את�ה ׀ ובנך־ובת�ך ועבד�מוך: �ך ואמתך כ טווכל־ב�המת�ך וגרך אש%ר ב�ש%עריך למען ינוח עבד

�צאך יהוה אלהיך מש%�ם ב�יד חזקה �י עבד היית ב�ארץ מצרים וי וזכרת� כ�ך יהוה אלהיך לעשות את־יום הש%�ב�ת �ן צו :ובזרע נטויה על־כ

33. BT Baba Batra 7b

MISHNAH. HE [A RESIDENT OF A COURTYARD] MAY BE COMPELLED [BY THE REST] TO [CONTRIBUTE TO] THE BUILDING OF A PORTER'S LODGE AND A DOOR FOR THE COURTYARD. RABBAN SIMEON B. GAMALIEL, HOWEVER, SAYS THAT NOT ALL COURTYARDS REQUIRE A PORTER'S LODGE. HE [A RESIDENT OF A CITY] MAY BE COMPELLED TO CONTRIBUTE TO THE BUILDING OF A WALL, FOLDING DOORS AND A CROSS BAR. RABBAN SIMEON B. GAMALIEL SAYS THAT NOT ALL TOWNS REQUIRE A WALL. HOW LONG MUST A MAN RESIDE IN A TOWN TO BE COUNTED AS ONE OF THE TOWNSMEN? TWELVE MONTHS. IF, HOWEVER, HE BUYS A HOUSE THERE, HE IS AT ONCE RECKONED AS ONE OF THE TOWNSMEN.GEMARA. [TO THE BUILDING OF A PORTER'S LODGE.]

GEMARA: This would seem to show that a porter's lodge is an improvement: yet how can this be, seeing that there was a certain pious man with whom Elijah used to converse until he made a porter's lodge, after which he did not converse with him any more? There is no contradiction; in the one case we suppose the lodge to be inside [the courtyard], in the other outside. Or if you like I can say that in both cases we suppose the lodge to be outside, and still there is no difficulty, because in the one case there is a door and in the other there is no door. Or again we may suppose that in both cases there is a door, and still there is no difficulty, because in the one case there is a latch and the other there is no latch. Or again I may say that in both cases there is a latch and still there is no difficulty, because in the one case the latch is inside and in the other outside.

כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר רבן שמעון בן גמליאלמתני' אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער.

כל לא אומר רשב"ג ובריח ודלתים חומה לעיר לבנות אותו כופין העיירות ראויות לחומה כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש קנה

בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד. למימרא דבית שער מעליותא היא, והא ההוא חסידא דהוה רגילגמ'

אליהו דהוה משתעי בהדיה עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה. לא קשיא הא מגואי הא מבראי. ואי בעית אימא הא והא מבראי, ולא קשיא הא דאית ליה דלת הא דלית ליה דלת. אבע"א הא והא דאית ליה דלת, ולא קשיא הא דאית ליה פותחת הא דלית ליה פותחת. אי בעית אימא

20

הא והא דאית ליה פותחת, ולא קשיא הא דפותחת דידיה מגואי האדפותחת דידיה מבראי.

34. Rashi on Baba Batra 7b

Rashi: [Elijah severed ties with the pious gatehouse builder because gatehouses create an extra physical barrier between the courtyard and the public, and thus] “cut off from view those calling out [i.e., the needy, out in the street, calling for tzedakah], and their voices are not heard.”

.לפי שמפסיק בעניים הצועקין ואין קולם נשמע- ולא אישתעי בהדיה Confronting the Bible’s Mixed Ethical Legacy

35. Genesis 12:11-1310There was a famine in the land, and Abram went down to Egypt to sojourn there, for the famine was severe in the land. 11As he was about to enter Egypt, he said to his wife Sarai, “I know what a beautiful woman you are.” 12If the Egyptians see you, and think, ‘She is his wife,’ they will kill me and let you live. 13Please say that you are my sister, that it may go well with me because of you, and that I may remain alive thanks to you.”

�אמר אל יא �אש%ר הקריב לבוא מצרימה וי �ה ויהי כ נא ידעת�י שרי אש%ת�ו הנ�י אש%�ה יפת כ �י יב: מראה את� � אש%ת�ו זאת והיה כ � אתך המ�צרים ואמרו יראו

� �ו � אתי ואתך יחי אמרי יג: והרגו �רך וחיתה למען ייטב נא אחתי את� לי בעבו :נפש%י ב�גללך

36. Genesis 21:9-14

9Sarah saw the son whom Hagar the Egyptian had borne to Abraham playing. 10She said to Abraham, “Cast out that slave-woman and her son, for the son of that slave shall not share in the inheritance with my son Isaac.” 11The matter distressed Abraham greatly, for it concerned a son of his. 12But God said to Abraham, “Do not be distressed over the boy or your slave; whatever Sarah tells you, do as she says, for it is through Isaac that offspring shall be continued for you. 13As for the son of the slave-woman, I will make a nation of him, too, for he is your seed.”

ות�אמר י: מצחק ילדה לאברהם הגר המ�צרית אש%ר ב�ן ות�רא שרה את ט�את ואת �רש% האמה הז �י לא יירש% ב�ן לאברהם ג �את עם ב�נה� כ האמה הז

�בר מאד ב�עיני אברהם על אודת ב�נו יא: יצחק ב�ני עם �רע הד �אמר יב: וי וי�ער ועל ירע ב�עיניך על אלהים אל אברהם אל הנ �ל אש%ר ת�אמר אמתך כ

�י ביצחק יק�רא לך זרע האמה ב�ן וגם את יג: אליך שרה ש%מע ב�קלה� כ�א �י זרעך הו � כ �ו �ק�ח יד: לגוי אשימנ �קר וי �ם אברהם ב�ב �ש%כ לחם וחמת מים וי

�ת�ן אל �לד ש%כמה� ואת הגר שם על וי �חה ות�לך ות�תע ב�מדב�ר ב�אר הי ויש%ל:ש%בע

21

37. Genesis 22:1-19

Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” 2And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” 3So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. 4On the third day Abraham looked up and saw the place from afar. 5Then Abraham said to his servants, “You stay here with the ass. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.”6Abraham took the wood for the burnt offering and put it on his son Isaac. He himself took the firestone and the knife; and the two walked off together. 7Then Isaac said to his father Abraham, “Father!” And he answered, “Yes, my son.” And he said, “Here are the firestone and the wood; but where is the sheep for the burnt offering?” 8And Abraham said, “God will see to the sheep for His burnt offering, my son.” And the two of them walked on together.9They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood. 10And Abraham picked up the knife to slay his son. 11Then an angel of the Lord called to him from heaven: “Abraham! Abraham!” And he answered, “Here I am.” 12And he said, “Do not raise your hand against the boy, or do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your favored one, from Me.” 13When Abraham looked up, his eye fell upon a ram, caught in the thicket by its horns. So Abraham went and took the ram and offered it up as a burnt offering in place of his son. 14And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the Lord there is vision.”15The angel of the Lord called to Abraham a second time from heaven, 16and said, “By Myself I swear, the Lord declares: Because you have done this and have not withheld your son, your favored one, 17I will bestow My blessing upon you and make your descendants as numerous as the stars of heaven and the sands on the seashore; and your descendants shall seize the gates of their foes. 18All the nations of the earth shall bless themselves by your descendants, because you have obeyed My command.” 19Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba.

את א נס�ה והאלהים �ה האל �ברים הד אחר אליו ויהי �אמר וי אברהם �ני �אמר הנ �אמר קח ב: אברהם וי אהבת� את יחידך אש%ר ב�נך את נא את וי

� ש%ם לעלה על אחד ההרים אש%ר לך אל יצחק ולך �ה והעלהו רי ארץ המ� �חבש% את ג: אמר אליך �קר וי �ם אברהם ב�ב �ש%כ �ק�ח את וי ש%ני נעריו חמרו וי

�לך אל �קם וי לו אמר המ�קום אש%ר את�ו ואת יצחק ב�נו ויבק�ע עצי עלה ויאת ד: האלהים אברהם �ש�א וי הש%�ליש%י �ום �י את ב �רא וי המ�קום עיניו

�אמר אברהם אל ה: מרחק � וי ה עם נעריו ש%בו �ער לכם פ� החמור ואני והנ�בה אליכם נלכה עד �ה ונש%ת�חוה ונש%ו �ק�ח אברהם את ו: כ עצי העלה וי�שם על �ק�ח ב�ידו את וי ו האש% ואת יצחק ב�נו וי � � ש%ניהם יחד �לכו אכלת וי :המ�

22

�אמר יצחק אל ז �ה וי �אמר הנ �י בני וי �נ �אמר הנ �אמר אבי וי אברהם אביו וי�ה הש�ה לעלה �אמר אברהם אלהים יראה ח: האש% והעצים ואי �ו הש�ה וי ל

ו � � ש%ניהם יחד �לכו � אל ט: לעלה ב�ני וי �באו לו האלהים המ�קום אש%ר אמר וי�בן ש%ם אברהם את �ערך את וי �ח וי זב �עקד את המ� �שם העצים וי יצחק ב�נו וי

על לעצים אתו ממ�על �ח זב את י: המ� אברהם �ש%לח את וי �ק�ח וי ידואכלת לש%חט את �קרא אליו מלאך יהוה מן יא: ב�נו המ� �אמר וי הש%�מים וי

�ני הנ �אמר וי �אמר אל יב: אברהם אברהם אל וי ידך ואל ת�ש%לח �ער הנ�מה �י ת�עש לו מאו �י עת�ה ידעת�י כ ירא אלהים את�ה ולא חשכת� את כ ב�נך

�י את נ ממ� �ש�א אברהם את יג: יחידך �ה וי והנ �רא וי איל אחר נאחז עיניו את �ק�ח וי אברהם �לך וי ב�קרניו בך ב�נו ב�ס� ת�חת לעלה � �עלהו וי :האיל

�קרא אברהם ש%ם יד �ום ב�הר וי �א יהוה יראה אש%ר יאמר הי המ�קום ההויראה אל טו: יהוה יהוה מלאך �קרא מן וי ש%נית :הש%�מים אברהם

�אמר ב�י נש%ב�עת�י נאם טז �י יען אש%ר עשית את וי �ה ולא יהוה כ �בר הז הדאת � את חשכת ב�נך �י יז: יחידך �ה את כ �ה ארב והרב אברכך ברך זרעך

וכחול אש%ר על �כוכבי הש%�מים את ש%ער איביו כ % זרעך וירש �ם הי :שפת עקב יח הארץ �ויי ג �ל כ בזרעך � �רכו ב�קלי והתב � ש%מעת �ש%ב יט: אש%ר וי

ו אל אברהם אל � � יחד �לכו � וי �קמו �ש%ב אברהם ב�באר נעריו וי ב�אר ש%בע וי:ש%בע

38. Exodus 32:25-29

25Moses saw that the people were out of control—since Aaron had let them get out of control—so that they were a menace to any who might oppose them. 26Moses stood up in the gate of the camp and said, “Whoever is for the Lord, come here!” And all the Levites rallied to him. 27He said to them, “Thus says the Lord, the God of Israel: Each of you put sword on thigh, go back and forth from gate to gate throughout the camp, and slay brother, neighbor, and kin.” 28The Levites did as Moses had bidden; and some three thousand of the people fell that day. 29And Moses said, “Dedicate yourselves to the Lord this day—for each of you has been against son and brother—that He may bestow a blessing upon you today.”

�י־פרעה אהרן לש%מצה ב�קמיהם: כה �י פרע הוא כ �רא מש%ה את־העם כ וי�ל כו � אליו כ �אספו �אמר מי ליהוה אלי וי חנה וי �עמד מש%ה ב�ש%ער המ� ב�ני וי �ה כז: לוי �אמר להם כ � איש% וי �ו על אמר יהוה אלהי ישראל שימו ירכו חרב

� איש% חנה והרגו � מש%�ער לש%ער ב�מ� �בו � וש%ו � אחיו ואיש% את את עברו רעהו � בני כח: קרבו ואיש% את �עשו ל מן וי �פ� �דבר מש%ה וי �א לוי כ �ום ההו �י העם ב

�ש%לש%ת אלפי איש% �י איש% ב�בנו כט: כ �ום ליהוה כ � ידכם הי �אמר מש%ה מלאו וי �באחיו �ום ב�רכה ו ולתת עליכם הי :

23


44Such male and female slaves as you may have—it is from the nations round about you that you may acquire male and female slaves. 45You may also buy them from among the children of aliens resident among you, or from their families that are among you, whom they begot in your land. These shall become your property: 46you may keep them as a possession for your children after you, for them to inherit as property for all time. Such you may treat as slaves. But as for your Israelite kinsmen, no one shall rule ruthlessly over the other.

� מד �ך ואמתך אש%ר יהיו �וים אש%ר סביבתיכם ועבד � לך מאת הג מהם ת�קנוואמה � מה: עבד ת�קנו מהם עמ�כם �רים הג הת�וש%בים מב�ני וגם

�ה לאחז לכם � והיו ב�ארצכם � הולידו אש%ר עמ�כם אש%ר חת�ם �ממ�ש%פ� :ו�ה מו � והתנחלת�ם אתם לבניכם אחריכם לרש%ת אחז לעלם ב�הם ת�עבדו

�באחיכם ב�ני ישראל איש% ב�אחיו לא ו �ה בו ב�פרך :תרד


10When you approach a town to attack it, you shall offer it terms of peace. 11If it responds peaceably and lets you in, all the people present there shall serve you at forced labor. 12If it does not surrender to you, but would join battle with you, you shall lay siege to it; 13and when the Lord your God delivers it into your hand, you shall put all its males to the sword. 14You may, however, take as your booty the women, the children, the livestock, and everything in the town—all its spoil—and enjoy the use of the spoil of your enemy, which the Lord your God gives you.15Thus you shall deal with all towns that lie very far from you, towns that do not belong to nations hereabout. 16In the towns of the latter peoples, however, which the Lord your God is giving you as a heritage, you shall not let a soul remain alive. 17No, you must proscribe them—the Hittites and the Amorites, the Canaanites and the Perizzites, the Hivites and the Jebusites—as the Lord your God has commanded you, 18lest they lead you into doing all the abhorrent things that they have done for their gods and you stand guilty before the Lord your God.

�י י �חם עליה תקרב אל כ אליה לש%לום עיר להל והיה אםיא :וקראת �ל �פתחה לך והיה כ �מצא ש%לום ת�ענך ו � לך למס העם הנ בה� יהיו �ך :ועבדו

מלחמה ואם יב עמ�ך ועשתה עמ�ך עליה לא תש%לים � �נתנה� יג: וצרת ו�ית את והכ ב�ידך �ל יהוה אלהיך � לפי כ �רה �ש%ים והט�ף יד: חרב זכו רק הנ

�ל ת�בז לך ואכלת� את ש%ללה� והב�המה וכל אש%ר יהיה בעיר כ ש%לל איביך �ן ת�עשה לכל טו: אש%ר נתן יהוה אלהיך לך הרחקת ממ�ך מאד הערים כ

�וים אש%ר לא �ה מערי הג �ה האל �ה אש%ר יהוה טז: הנ ים האל רק מערי העמ��ל אלהיך נתן לך נחלה �ה כ �י יז: נש%מה לא תחי החרם ת�חרימם החת�י כ

�סי �י והיבו �י החו רז �נעני והפ� והאמרי הכ יהוה אלהיך �ך �אש%ר צו למען יח: כלא לאלהיהם אש%ר � עשו אש%ר ת�ועבתם �כל כ לעשות אתכם � ילמ�דו

:וחטאתם ליהוה אלהיכם

24

41. Genesis 7:17-23

17The Flood continued forty days on the earth, and the waters increased and raised the ark so that it rose above the earth. 18The waters swelled and increased greatly upon the earth, and the ark drifted upon the waters. 19When the waters had swelled much more upon the earth, all the highest mountains everywhere under the sky were covered. 20Fifteen cubits higher did the waters swell, as the mountains were covered. 21And all flesh that stirred on earth perished—birds, cattle, beasts, and all the things that swarmed upon the earth, and all mankind. 22All in whose nostrils was the merest breath of life, all that was on dry land, died. 23All existence on earth was blotted out—man, cattle, creeping things, and birds of the sky; they were blotted out from the earth. Only Noah was left, and those with him in the ark.

�עים יום על יז �ל ארב ב�ו � את ויהי המ� �שאו ים וי � המ� �ו �רב הת�בה ות�רם הארץ וי� מאד על יח: מעל הארץ �ו �רב ים וי � המ� �רו �גב ני הארץ ות�לך הת�בה על וי פ�

ים � מאד מאד יט: המ� �ברו ג ים �ל-על והמ� כ � ויכס�ו �בהים הארץ הג ההרים �ל אש%ר � כ: הש%�מים ת�חת כ ים ויכס�ו � המ� �ברו חמש% עשרה אמ�ה מלמעלה ג

�ל כא: ההרים �גוע כ �בכל ב�שר הרמש על וי �ה ו �בחי �המה ו �בב הארץ ב�עוף ו�ל אש%ר נש%מת כב: וכל האדם הארץ הש%�רץ הש%�רץ על יו כ �ים ב�אפ� �ח חי רו

�ל אש%ר ב�חרבה � מכ �מח את כג: מתו �ל וי �ם אש%ר על כ ני האדמה היקו פ�� מן רמש ועד ב�המה עד מאדם עד �מ�חו עוף הש%�מים וי �ש%�אר אך הארץ וי

:נח ואש%ר את�ו ב�ת�בה

42. Exodus 10:12-2912Then the Lord said to Moses, “Hold out your arm over the land of Egypt for the locusts, that they may come upon the land of Egypt and eat up all the grasses in the land, whatever the hail has left.” 13So Moses held out his rod over the land of Egypt, and the Lord drove an east wind over the land all that day and all night; and when morning came, the east wind had brought the locusts. 14Locusts invaded all the land of Egypt and settled within all the territory of Egypt in a thick mass; never before had there been so many, nor will there ever be so many again. 15They hid all the land from view, and the land was darkened; and they ate up all the grasses of the field and all the fruit of the trees which the hail had left, so that nothing green was left, of tree or grass of the field, in all the land of Egypt.16Pharaoh hurriedly summoned Moses and Aaron and said, “I stand guilty before the Lord your God and before you. 17Forgive my offense just this once, and plead with the Lord your God that He but remove this death from me.” 18So he left Pharaoh’s presence and pleaded with the Lord. 19The Lord caused a shift to a very strong west wind, which lifted the locusts and hurled them into the Sea of Reeds; not a single locust remained in all the territory of Egypt. 20But the Lord stiffened Pharaoh’s heart, and he would not let the Israelites go.21Then the Lord said to Moses, “Hold out your arm toward the sky that there may be darkness upon the land of Egypt, a darkness that can be touched.” 22Moses held out

25

his arm toward the sky and thick darkness descended upon all the land of Egypt for three days. 23People could not see one another, and for three days no one could get up from where he was; but all the Israelites enjoyed light in their dwellings.24Pharaoh then summoned Moses and said, “Go, worship the Lord! Only your flocks and your herds shall be left behind; even your children may go with you.” 25But Moses said, “You yourself must provide us with sacrifices and burnt offerings to offer up to the Lord our God; 26our own livestock, too, shall go along with us—not a hoof shall remain behind: for we must select from it for the worship of the Lord our God; and we shall not know with what we are to worship the Lord until we arrive there.” 27But the Lord stiffened Pharaoh’s heart and he would not agree to let them go. 28Pharaoh said to him, “Be gone from me! Take care not to see me again, for the moment you look upon my face you shall die.” 29And Moses replied, “You have spoken rightly. I shall not see your face again!”

�אמר יהוה אליב �ה ויעל על מש%ה נטה ידך על וי ארץ ארץ מצרים ב�ארבויאכל את �ל מצרים �ל כ �ט יג: אש%ר הש%איר הב�רד עשב הארץ את כ וי

� על מש%ה את �ח מט�הו �ל ארץ מצרים ויהוה נהג רו �ום קדים ב�ארץ כ היוכל �א היה ההו הב�קר �ילה נשא את הל �ח הק�דים �ה ורו �על יד: הארב וי

�ל �ה על כ �בד מאד הארב �ל מצרים כ �בו �נח ב�כל ג לפניו לא ארץ מצרים וייהיה לא ואחריו � �מהו כ �ה ארב כן �ן היה את טו: כ �ל ויכס כ הארץ עין

�אכל את �ל ות�חש%ך הארץ וי �ל כ רי העץ אש%ר הותיר עשב הארץ ואת כ פ��ל הב�רד ולא �בעשב הש�דה ב�כל נותר כ וימהר טז: ארץ מצרים ירק ב�עץ ו

אלהיכם ליהוה חטאתי �אמר וי �לאהרן ו למש%ה לקרא רעה :ולכם פ�� ליהוה אלהיכם ויסר מעלי יז עם והעת�ירו ועת�ה שא נא חט�אתי אך הפ�

�ה רק את ות הז �עת�ר אל יח: המ� רעה וי �צא מעם פ� �הפך יהוה יט: יהוה וי וי�ח �ש�א את ים רו �ה חזק מאד וי �ף לא נש%אר ארב � ימ�ה ס�ו �תקעהו �ה וי הארב

�ל מצרים �בו �ק יהוה את כ: אחד ב�כל ג �ח את ויחז רעה ולא ש%ל ב�ני לב פ��אמר יהוה אל כא: ישראל ארץ הש%�מים ויהי חש%ך על מש%ה נטה ידך על וי

מצרים וימש% �ט מש%ה את כב: חש%ך ידו על וי אפלה ב�כל הש%�מים ויהי חש%ךימים ש%לש%ת מצרים את לא כג: ארץ % איש � ולא ראו איש% אחיו � קמו

�לכל מת�חת�יו ו ימים �קרא כד: ב�ני ישראל היה אור ב�מוש%בתם ש%לש%ת וי� את פרעה אל � עבדו �אמר לכו �בקרכם יהוה מש%ה וי �ם רק צאנכם ו �ג ג יצ

עמ�כם ילך כם �ם כה: טפ� ג מש%ה �אמר ועלת וי זבחים � ב�ידנו ת�ת�ן את�ה � � ליהוה אלהינו רסה וגם כו: ועשינו � לא תש%�אר פ� נו � ילך עמ� � מקננו �ו נ �י ממ� כ

� לא נק�ח לעבד את � ואנחנו �עבד את נדע מה יהוה אלהינו � יהוה עד נ �אנו ביהוה את כז: ש%מ�ה �ק �חם ויחז אבה לש%ל ולא רעה �אמר כח: לב פ� לו וי

ני פרעה לך מעלי הש%�מר לך אל �ת ת�סף ראות פ� �י ב�יום ראתך פני ת�מו :כ�ב�רת� לא כט �ן ד �אמר מש%ה כ וי ניך :אסף עוד ראות פ�

43. Exodus 12:29-30

26

29In the middle of the night the Lord struck down all the first-born in the land of Egypt, from the first-born of Pharaoh who sat on the throne to the first-born of the captive who was in the dungeon, and all the first-born of the cattle. 30And Pharaoh arose in the night, with all his courtiers and all the Egyptians—because there was a loud cry in Egypt; for there was no house where there was not someone dead.

�ה כל כט ויהוה הכ �ילה רעה ויהי ב�חצי הל ב�כור ב�ארץ מצרים מב�כר פ��ש%ב על �סאו עד ב�כור הש%�בי אש%ר ב�בית הב�ור וכל ב�כור ב�המה הי �קם ל: כ וי

�א וכל רעה לילה הו �י עבדיו וכל פ� אין מצרים ות�הי צעקה גדלה ב�מצרים כ:ש%ם מת ב�ית אש%ר אין

44. Exodus 34:6-7

6The Lord passed before him and proclaimed: “The Lord! the Lord! a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, 7extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin; yet He does not remit all punishment, but visits the iniquity of parents upon children and children’s children, upon the third and fourth generations.”

�עבר יהוה על ו ניו וי �ן פ� �ו �ם וחנ �קרא יהוה יהוה אל רחו ים ורב וי אפ� ארך נצר חסד לאלפים נשא עו ן ופש%ע וחט�אה ונק�ה לא ינק�ה ז: חסד ואמת

קד עו ן אבות על �ש%ים ועל ב�ני בנים על ב�נים ועל פ� �עים ש%ל :רב

45. BT Baba Kama 113b

Rav Hama bar Guria said in the name of Rav, "From whence do we know that it is permitted to keep the lost property of a non-Jew? For it says: 'And so too shall you do with anything that your brother [ahikha] loses and you find' (Deuteronomy 22:3). To your brother you must return [a lost object], and to the non-Jew you do not return [a lost object]."

מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת,אמר רב' דאמר רב חמא בר גורי לכל אבדת אחיך לאחיך אתה מחזיר ואי אתה( ג, דברים כב) שנאמר

.מחזיר לכנעני

46. BT Sanhedrin 71a

But it never happened and never will happen. Why then was this law written? — That you may study it and receive reward.

.לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר

27

CHAPTER TWOGod Intoxication and God Manipulation

1. Genesis 22:1-3

Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” 2And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” 3So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him.

את א נס�ה והאלהים �ה האל �ברים הד אחר אליו ויהי �אמר וי אברהם �ני �אמר הנ �אמר קח ב: אברהם וי אהבת� את יחידך אש%ר ב�נך את נא את וי

יצחק ולך � ש%ם לעלה על אחד ההרים אש%ר אל לך �ה והעלהו רי ארץ המ� �חבש% את ג: אמר אליך �קר וי �ם אברהם ב�ב �ש%כ �ק�ח את וי ש%ני נעריו חמרו וי

�לך אל �קם וי לו אמר המ�קום אש%ר את�ו ואת יצחק ב�נו ויבק�ע עצי עלה וי:האלהים

2. Psalms 16:8

I set God before me at all times.

י תמיד � �יתי יהוה לנגד ש%ו3. Deuteronomy 6:4-5

4Hear, O Israel! The Lord is our God, the Lord is one. 5You shall love the Lord your God with all your heart and with all your soul and with all your might.

� יהוה אחד ישראל ש%מע ד ואהבת� את יהוה אלהיך ב�כל ה: יהוה אלהינו�בכל �בכל לבבך ו נפש%ך ו :מאדך

4. Berachot 61b

His disciples said to him: “Our teacher, even to this point?” He said to them, “All my days I have been troubled by the verse, ‘…with all your soul,’ which I have interpreted, ‘even if God takes your soul.’ I said to myself, ‘When will I have the opportunity to fulfill this?’ Now that I do have this opportunity, shall I not fulfill it?” He prolonged the reciting of the word, “one,” [in “Hear, Israel, the Lord is our God, the Lord is one”] until he died. A voice came forth from heaven and declared, “How fortunate are you, Akiva, for your soul departed on ‘one’”

28

כל ימי הייתי מצטער על" אמר להם ?אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאןנוטל את נשמתך זה בכל נפשך אפילו לידי,פסוק יבא אמרתי מתי

היה מאריך באחד עד שיצתה?ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, ואקיימנו עקיבא שיצאה נשמתך' יצתה בת קול ואמרה אשריך ר.נשמתו באחד

.באחד5. BT Berakhot 19b

Rav Yehuda said in the name of Rav: If one finds kilayim (a mixture of wool and linen) in one’s [or, according to some manuscripts, "another’s"] garment, one is to strip it off in the street.

.בשוק' אמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטן אפי

6. BT Berakhot 20a

Said Rav Papa to Abaye: How is it that for the former generations miracles were performed and for us miracles are not performed? It cannot be because of their [superiority in] study, because in the years of Rav Judah the whole of their studies was confined to Nezikin, and we study all six Orders, and when Rav Judah came in [the tractate] ‘Ukzin [to the law], ‘If a woman presses vegetables in a pot’ (or, according to others, ‘olives pressed with their leaves are clean’),v he used to say, I see all the difficulties of Rav and Samuel here and we have thirteen versions of Ukzin. And yet when Rav Judah drew off one shoe, rain used to come, whereas we torment ourselves and cry loudly, and no notice is taken of us! He replied: The former generations used to be ready to sacrifice their lives for the sanctity of [God's] name; we do not sacrifice our lives for the sanctity of [God's] name. There was the case of Rav Adda bar Ahaba who saw a heathen woman wearing a red head-dress in the street, and thinking that she was an Israelite woman, he rose and tore it from her.

מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי,אמר ליה רב פפא לאבייאי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי?שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא

וכי הוה מטי רב יהודה,תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן,בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה

הכא,טהורים חזינא ושמואל קא דרב הויות אמר מתנינן, ואנן קא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי,בעוקצין תליסר מתיבתא

אמר.מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אנן לא מסרינן נפשין,ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם

כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות.אקדושת השם . קם קרעיה מינה, סבר דבת ישראל היא,לבישא כרבלתא בשוקא

7. BT Shabbat 33b

29

R. Yehudah, R. Yosi, and R. Shimon were sitting, and Judah, a son of proselytes, was sitting near them. R. Yehudah commenced [the discussion] by observing, ‘How fine are the works of this people! They have made streets, they have built bridges, they have erected baths.’ R. Yosi was silent. R. Shimon bar Yohai answered and said, ‘All that they made they made for themselves; they built market-places, to set harlots in them; baths, to rejuvenate themselves; bridges, to levy tolls for them.’ Now, Judah the son of proselytes went and related their talk, which reached the government. They decreed: Yehudah, who exalted [us], shall be exalted, Yosi, who was silent, shall be exiled to Sepphoris; Shimon, who censured, let him be executed.

He and his son went and hid themselves in the Beit Ha’midrash, and his wife brought him bread and a mug of water and they dined. [But] when the decree became more severe be said to his son, ‘Women are of unstable temperament: she may be put to the torture and expose us.’ So they went and hid in a cave. A miracle occurred and a carob-tree and a water well were created for them. They would strip their garments and sit up to their necks in sand. The whole day they studied; when it was time for prayers they robed, covered themselves, prayed, and then put off their garments again, so that they should not wear out. Thus they dwelt twelve years in the cave.

Then Elijah came and stood at the entrance to the cave and exclaimed, ‘Who will inform the son of Yohai that the emperor is dead and his decree annulled?’ So they emerged. Seeing a man ploughing and sowing, they exclaimed, ‘They forsake life eternal and engage in life temporal!’ Whatever they cast their eyes upon was immediately burnt up. Thereupon a Heavenly Voice came forth and cried out, ‘Have you emerged to destroy My world? Return to your cave!’ So they returned and dwelt there twelve months, saying, ‘The punishment of the wicked in Gehenna is [limited to] twelve months.’

A Heavenly Echo then came forth and said, ‘Go forth from your cave!’ Thus, they emerged. Wherever R. Eleazar wounded, R. Shimon healed. Said he to him, ‘My son! You and I are sufficient for the world.’ On the eve of the Sabbath before sunset they saw an old man holding two bundles of myrtle and running at twilight. ‘What are these for?’ they asked him. ‘They are in honor of the Sabbath,’ he replied. ‘But one should suffice you?’ ‘One is for Remember and one for Observe.’ Said he to his son, ‘See how precious are the commandments to Israel.’ Thereupon their minds were set at rest.

פתח.דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהותקנו שווקים.יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו' ר תקנו,

. תקנו מרחצאות,גשרים

נענה רשב.יוסי שתק' ר י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך" גשרים, מרחצאות לעדן בהן עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות.עצמן

.ליטול מהן מכס

30

אמרו יהודה שעילה.הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכותיוסי ששתק יגלה לציפורי,יתעלה אזל הוא ובריה. שמעון שגינה יהרג,

וכוזא דמיא.טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא א.וכרכי גזירתא כי תקיף דילמא" עליהן דעתן קלה נשים לבריה ל

אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו.מצערי לה ומגליא לן כולי.חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא

יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי.דלא ליבלו

אמר. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא.איתבו תריסר שני במערתא נפקו חזו אינשי דקא.מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה

כל מקום שנותנין. אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה.כרבי וזרעייצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם.עיניהן מיד נשרף ? !חיזרו למערתכם

אמרי משפט רשעים בגיהנם י.הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא ב" כל היכא דהוה מחי. נפקו. יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם.חדש

פניא. אמר לו בני די לעולם אני ואתה בהדי.ש"אלעזר הוה מסי ר' ר דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין

. אמר להו לכבוד שבת? אמרו ליה הני למה לך.השמשות? ותיסגי לך בחד

?שמור זכור וחד כנגד חד כנגד יתיב דעתייהו.ל לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל"א

8. BT Shabbat 31a

On another occasion it happened that a certain heathen came before Shammai and said to him, “Make me a proselyte, on condition that you teach me the whole Torah while I stand on one foot.” Thereupon [Shammai] repulsed him with the builder's cubit which was in his hand. When he went before Hillel, he said to him, “What is hateful to you, do not to your neighbor. That is the whole Torah, while the rest is the commentary thereof; go and learn it.”

ל גיירני על מנת שתלמדני"שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. א .דחפו באמת הבנין שבידו. כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת

זו היא כל. אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד. גייריה. בא לפני הלל.זיל גמור. התורה כולה ואידך פירושה הוא

9. Rashi on BT Shabbat 31a

‘Neighbor’ refers to the Holy One, Blessed be He. Do not disobey His commandments, for it is hateful unto you when a friend disobeys yours.

31

אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך. ה"יעך זה הקבר .על דבריך

10. Isaiah 58:1-7

Cry with full throat, without restraint;Raise your voice like a ram’s horn!Declare to My people their transgression,To the House of Jacob their sin.2To be sure, they seek Me daily,Eager to learn My ways.Like a nation that does what is right,That has not abandoned the laws of its God,They ask Me for the right way,They are eager for the nearness of God:3“Why, when we fasted, did You not see?When we starved our bodies, did You pay no heed?”Because on your fast dayYou see to your businessAnd oppress all your laborers!4Because you fast in strife and contention,And you strike with a wicked fist!Your fasting today is not suchAs to make your voice heard on high.5Is such the fast I desire,A day for men to starve their bodies?Is it bowing the head like a bulrushAnd lying in sackcloth and ashes?Do you call that a fast,A day when the Lord is favorable?6No, this is the fast I desire:To unlock fetters of wickedness,And untie the cords of the yokeTo let the oppressed go free;To break off every yoke.7It is to share your bread with the hungry,And to take the wretched poor into your home;When you see the naked, to clothe him,And not to ignore your own kin.

�לבית א ו ש%עם י פ� �ד לעמ� והג �ש%�ופר הרם קולך כ קרא בגרון אל ת�חשךחט�אתם אש%ר ב: יעקב �גוי כ �ן צו יחפ� �רכי ד ודעת �ן ידרש%ו יום יום ואותי

טי צדק קרבת אלהים �ני מש%פ� ט אלהיו לא עזב יש%אלו �מש%פ� צדקה עשה ו�ן צו ולא תדע הן ב�יום צמכם ג: יחפ� � � נפש%נו �ינו ענ � ולא ראית �מנו למ�ה צ

� חפץ וכל � ת�מצאו �שו �ביכם ת�נג �ות ב�אגרף ד: עצ �להכ � ו �מו �ה ת�צו �מצ הן לריב ו

32

�ום להש%מיע ב�מ�רום קולכם � כי �מו � ה: רש%ע לא תצו הכזה יהיה צום אבחרהו�יע הלזה ת�קרא ושק ואפר יצ �אגמן ראש%ו הלכף כ �ות אדם נפש%ו יום ענ

�ות רש%ע הת�ר ו: צום ויום רצון ליהוה ת�ח חרצב � פ� הלוא זה צום אבחרהו� ת�נת�קו מוטה וכל חפש%ים �צים רצו �ח וש%ל מוטה �ות פרס ז: אגד הלוא

�מב�שרך לא יתו ו �י תראה ערם וכס� �דים ת�ביא בית כ �ים מרו לרעב לחמך ועני�ם :תתעל

11. Genesis 18:19

19For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the Lord by doing what is just and right, in order that the Lord may bring about for Abraham what He has promised him.

יהוה �רך � ד אחריו וש%מרו �ה את ב�ניו ואת ב�יתו �י ידעת�יו למען אש%ר יצו כ�ב�ר עליו ט למען הביא יהוה על אברהם את אש%ר ד �מש%פ� :לעשות צדקה ו

12. Genesis 4:6-76And the Lord said to Cain,“Why are you distressed,And why is your face fallen?7Surely, if you do right,There is uplift.But if you do not do rightSin couches at the door;Its urge is toward you,Yet you can be its master.”

ו � פניך �אמר יהוה אל קין למ�ה חרה לך ולמ�ה נפלו הלוא אם ת�יטיבז: וי�קתו ואת�ה ת�מש%ל ב�ו תח חט�את רבץ ואליך ת�ש%ו :שאת ואם לא תיטיב לפ�

13. Genesis 12:1-3

The Lord said to Abram, “Go forth from your native land and from your father’s house to the land that I will show you.2I will make of you a great nation,And I will bless you;I will make your name great,And you shall be a blessing.3I will bless those who bless youAnd curse him that curses you;And all the families of the earthShall bless themselves by you.”

33

אל א אביך �מב�ית ו �ממ�ולדת�ך ו מארצך לך לך אברם אל יהוה �אמר וי� אראך אש%ר והיה ב: הארץ ש%מך �לה ואגד ואברכך �דול ג לגוי ואעשך

חת האדמה ג: ב�רכה �ל מש%פ� � בך כ �לך אאר ונברכו �מקל :ואברכה מברכיך ו

14. Genesis 12:10-20

10There was a famine in the land, and Abram went down to Egypt to sojourn there, for the famine was severe in the land. 11As he was about to enter Egypt, he said to his wife Sarai, “I know what a beautiful woman you are.” 12If the Egyptians see you, and think, ‘She is his wife,’ they will kill me and let you live. 13Please say that you are my sister, that it may go well with me because of you, and that I may remain alive thanks to you.” 14When Abram entered Egypt, the Egyptians saw how very beautiful the woman was. 15Pharaoh’s courtiers saw her and praised her to Pharaoh, and the woman was taken into Pharaoh’s palace. 16And because of her, it went well with Abram; he acquired sheep, oxen, asses, male and female slaves, she-asses, and camels.17But the Lord afflicted Pharaoh and his household with mighty plagues on account of Sarai, the wife of Abram. 18Pharaoh sent for Abram and said, “What is this you have done to me! Why did you not tell me that she was your wife? 19Why did you say, ‘She is my sister,’ so that I took her as my wife? Now, here is your wife; take her and begone!” 20And Pharaoh put men in charge of him, and they sent him off with his wife and all that he possessed.

�י כבד הרעב ב�ארץ י �ר ש%ם כ �רד אברם מצרימה לגו :ויהי רעב ב�ארץ וי�ה נא ידעת�י יא �אמר אל שרי אש%ת�ו הנ �אש%ר הקריב לבוא מצרימה וי ויהי כ

�י אש%�ה יפת מראה את� � אש%ת�ו זאת יב: כ � אתך המ�צרים ואמרו �י יראו והיה כ� �ו � אתי ואתך יחי �רך וחיתה יג: והרגו אמרי נא אחתי את� למען ייטב לי בעבו

�י יד: נפש%י ב�גללך � המ�צרים את האש%�ה כ �ראו �בוא אברם מצרימה וי ויהי כרעה ות�ק�ח טו: יפה הוא מאד � אתה� אל פ� � אתה� שרי פרעה ויהללו �ראו וי

רעה �בקר וחמרים טז: האש%�ה ב�ית פ� �רה� ויהי לו צאן ו �לאברם היטיב ב�עבו ו�ים �גמל ו ואתנת �ש%פחת ו �דלים יז: ועבדים ג נגעים רעה יהוה את פ� �ע וינג

�בר שרי אש%ת אברם �אמר מה יח: ואת ב�יתו על ד �קרא פרעה לאברם וי וי�י אש%ת�ך הוא �י כ �דת� ל �י למ�ה לא הג �את עשית ל למה אמרת� אחתי יט: ז

�ה אש%ת�ך קח ולך רעה כ: הוא ואק�ח אתה� לי לאש%�ה ועת�ה הנ ויצו עליו פ��ל אש%ר לו � אתו ואת אש%ת�ו ואת כ �חו :אנש%ים ויש%ל

15. Deuteronomy 20:1

When you take the field against your enemies, and see horses and chariots—forces larger than yours—have no fear of them, for the Lord your God, who brought you from the land of Egypt, is with you.

�ס ורכב עם רב ממ�ך לא תירא א �י תצא למ�לחמה על איבך וראית סו כ�י יהוה אלהיך עמ�ך המ�עלך מארץ מצרים :מהם כ

34


10When you approach a town to attack it, you shall offer it terms of peace. 11If it responds peaceably and lets you in, all the people present there shall serve you at forced labor. 12If it does not surrender to you, but would join battle with you, you shall lay siege to it; 13and when the Lord your God delivers it into your hand, you shall put all its males to the sword. 14You may, however, take as your booty the women, the children, the livestock, and everything in the town—all its spoil—and enjoy the use of the spoil of your enemy, which the Lord your God gives you.

לש%לום י אליה וקראת �חם עליה אל עיר להל �י תקרב אם יא: כ והיה �ך � לך למס ועבדו �מצא בה� יהיו �ל העם הנ �פתחה לך והיה כ :ש%לום ת�ענך ו

עליה יב � וצרת מלחמה עמ�ך ועשתה עמ�ך לא תש%לים �נתנה� יג: ואם ו� לפי חרב �רה �ל זכו �ית את כ והכ ב�ידך �ש%ים והט�ף יד: יהוה אלהיך רק הנ

�ל ש%ללה� ת�בז לך ואכלת� את ש%לל איביך והב�המה וכל אש%ר יהיה בעיר כ :אש%ר נתן יהוה אלהיך לך

17. Mishnah Baba Kama 4:3

If an ox belonging to an Israelite gored an ox belonging to the Temple, or one belonging to the Temple gored an ox of an Israelite – he is exempt, as it is written, “another’s ox” (Ex. 21:35), and not an ox belonging to the Temple. If an ox of an Israelite gored an ox of a non-Jew, he is exempt. And of a non-Jew which gored an ox of an Israelite, whether tam or mu’ad, he pays full damages.

ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט, שור של ישראל שנגח שור של הקדש שור. ולא שור של הקדש" שור רעהו( "לה, שמות כא )שנאמר, – פטור

ושל כנעני שנגח לשור של, של ישראל שנגח לשור של כנעני – פטור.משלם נזק שלם- בין תם בין מועד , ישראל

18. BT Baba Kamma 38a

Rabbi Abahu thereupon said: ‘He stood and measured the earth; He beheld and drove asunder the nations’ (Habakkuk 3:6). [This may be taken to imply that] God beheld the seven commandments which were accepted by all the descendants of Noah, but since they did not observe them, He rose up and forfeited their money to Israel. … Rabbi Yohanan said that the same could be inferred from this [verse], ‘He shined forth from Mount Paran [a reference to Mount Sinai and the revelation of the Torah],’ (Deut. 32:2) [implying that] from Paran He forfeited their money to Israel.

35

.עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים( ו, חבקוק ג) ר אבהו אמר קרא"אכיון שלא קיימו עמד והתיר ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח

-הופיע מהר פארן( ב, דברים לג) רבי יוחנן אמר מהכא. ממונן לישראל .מפארן הופיע ממונם לישראל

19. Passover Haggadah: “Pour Out Your Wrath”

“Pour out Your wrath upon the nations that do not know You, upon the governments which do not call upon Your name. For they have devoured Jacob and desolated his home” (Psalms 79: 6-7).

“Pour out Your wrath on them; may Your blazing anger overtake them” (Psalms 69: 25).

“Pursue them in wrath and destroy them from under the heavens of the Lord!” (Lamentations 3:66).

�וים אש%ר הג אל חמתך ש%פך ב�ש%מך ועל ממלכות אש%ר �ך ידעו לא לא �י אכל את �. כ � )תהילים עט, ו-ז(. יעקב ואת קראו � הש%מו נוהו

ך ישיגם )שם סט, כה(. ש%פך עליהם זעמך וחרון אפ�

ת�רדף ב�אף ותש%מידם מת�חת ש%מי )איכה ג, סו(.

36

CHAPTER THREERecovering from God Intoxication

1. Amos 5:21-25

21I loathe, I spurn your festivals,I am not appeased by your solemn assemblies.22If you offer Me burnt offerings—or your meal offerings—I will not accept them;I will pay no heedTo your gifts of fatlings.23Spare Me the sound of your hymns,And let Me not hear the music of your lutes.24But let justice well up like water,Righteousness like an unfailing stream.25Did you offer sacrifice and oblation to MeThose forty years in the wilderness,O House of Israel?

�רתיכם כא ב�עצ אריח ולא �יכם חג מאסת�י אם כב: שנאתי �י � כ לי ת�עלואב�יט לא מריאיכם וש%לם ארצה לא �מנחתיכם ו מעלי כג: עלות הסר

�נחל כד: המון ש%ריך וזמרת נבליך לא אש%מע �צדקה כ ט ו ים מש%פ� �מ� �ל כ ויג�ש%ת�ם כה: איתן �מנחה הג �בחים ו �עים ש%נה הז דב�ר ארב :ב�ית ישראל לי במ�

2. BT Shabbat 31a




3. BT Shabbat 23b

Rava said: It is obvious to me [that if one must choose, for financial reasons, between] Shabbat candles or Hanukkah candles, the former is preferable, on account [of the importance] of the peace of the home [shalom bayit].

37

אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו4. BT Megillah 3b

Rava propounded the question: As between the reading of the Megillah and [attending to] the burying of the dead, which takes precedence? Shall I say that the reading of the Megillah takes precedence in order to proclaim the miracle, or does perhaps the burying of dead take precedence because of the respect due to human beings? — After propounding the question, he himself answered it saying, Burying the dead takes precedence, since a Master has said: “Great is the respect due to other human beings [kavod ha-bri’ot] for it overrides the fulfillment of any negative commandment within the Torah.”

מקרא מגילה עדיף?עי רבא מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיףב בתר? או דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות,משום פרסומי ניסאעדיף דאמר מר ,דבעיא הדר פשטה מת מצוה כבוד הבריות" גדול

."שדוחה את לא תעשה שבתורה

5. Nachmanidies, Commentary on Deuteronomy 6:18

Our rabbis have a beautiful commentary on this verse. They have said: “That which is right and good refers to compromise and going beyond the requirement of the letter of the law.” The intent of this is as follows: At first Moses stated you are to keep His statutes and His testimonies which He commanded you, and now He is stating that even where He has not commanded you, give thought, as well, to do what is good and right in His eyes, for He loves the good and the right. Now this is a great principle, for it is impossible to mention in the Torah all aspects of man’s conduct with his neighbors and friends, and all his various transactions, and the ordinances of all societies and countries. But since He mentioned many of them… He reverted to state in a general way that, in all matters, one should do what is good and right, including even compromise and going beyond the requirements of the law… Thus [a person must seek to refine his behavior] in every form of activity, until he is worthy of being called “good and upright.”

ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה... חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין... עד שיקרא בכל ענין

תם וישר.

38

6. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Avadim 9:8

It is permitted to work a heathen slave with rigor. Though such is the rule, it is the quality of piety and the way of wisdom that a man be merciful and pursue justice and not make his yoke heavy upon the slave or distress him, but give him to eat and to drink of all the foods and drinks.The sages of old were wont to let the slave partake of every dish that they themselves ate of and to give the meal of the cattle and of the slaves precedence over their own. Is it not said: “As the eyes of slaves to the hand of their master, as the eyes of a female servant to the hand of her mistress” (Psalms 123:2)?Thus also the master should not disgrace them by hand or by word, because Scriptural law has delivered them only to slavery and not to disgrace. Nor should he heap upon the slave oral abuse and anger, but should rather speak to him softly and listen to his claims. So it is also explained in the good paths of Job, in which he prided himself:

“If I did despise the cause of my manservant, Or of my maidservant, when they contended with me…

Did not He that made me in the womb make him? And did not One fashion us in the womb?” (Job 31:13, 15).

Cruelty and effrontery are not frequent except with heathen who worship idols. The children of our father Abraham, however, i.e., the Israelites, upon whom the Holy One, blessed be He, bestowed the favor of the Law and laid upon them statutes and judgments, are merciful people who have mercy upon all.Thus also it is declared by the attributes of the Holy One, blessed be He, which we are enjoined to imitate: “And his mercies are over all his works” (Psalms 145:9).Furthermore, whoever has compassion will receive compassion, as it is said: “And He will show you mercy, and have compassion upon you, and multiply you” (Deut. 13:18).

מידת חסידות, ואף על פי שהדין כך .מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך ולא יכביד עולו על עבדו, ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק

לו יצר משקהו, ולא ומכל מאכלו מכל וישקהו חכמים .ויאכילהו ומקדימין, הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין

הרי הוא אומר כעיני עבדים אל.מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן ,וכן לא יבזהו(. ב ,תהילים קכג )כעיני שפחה אל יד גברתה יד אדוניהם

.לא לבושה, לעבדות מסרן הכתוב -לא ביד ולא בדברים

וכן .וישמע טענותיו, אלא ידבר עימו בנחת, ולא ירבה עליו צעקה וכעסאמאס אם בהן הטובים שהשתבח איוב בדרכי עבדי מפורש משפט

ויכוננו, ואמתי בריבם עימדי… הלוא בבטן ברחם אחד, עושני עשהו (.טו-יג, איוב לא)

39

הערלים בגויים אלא מצויה והעזות האכזרייות של.ואין זרעו אבל אבינו טובת, אברהם הוא ברוך הקדוש להם שהשפיע ישראל והם

צדיקים ומשפטים וציוום בחוקים וכן.רחמנים הם על הכול, התורה הוא אומר ורחמיו, במידותיו של הקדוש ברוך הוא שציוונו להידמות בהם

)על כל מעשיו שנאמר, מרחמין עליו וכל המרחם(. ט, תהילים קמה (.יח, דברים יג )ונתן לך רחמים וריחמך והרבך"

7. BT Baba Metzia 30b

For Rabbi Yohanan said: Jerusalem was destroyed only because they gave judgments therein in accordance with Biblical law. Were they then to have judged in accordance with untrained arbitrators? — But say thus: because they based their judgments [strictly] upon Biblical law, and did not go beyond the requirements of the law.

אלא דיני.יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה' דאמר ר אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו?דמגיזתא לדיינו

.לפנים משורת הדין

8. JT Baba Metzia 2:5

Shimon ben Shetah traded in cotton. His students said to him: “Master, allow us to buy you a donkey so that you will not have to labour so much!” They went and bought him a donkey from a certain non-Jew, and found upon it a precious stone. They came and told him: “Now you need not labour ever again.” Said he, “Why so?” They replied, “We bought you a donkey from a certain non-Jew, and found upon it a precious stone.” He asked, “Does he know of it?” They replied, “No.” He told them, “Go and return it.” “But,” they responded, “did not Rav Huna Bivi b. Gozlon say, quoting Rav: ‘It was stated in the presence of Rabbi, even according to the view that stealing from a heathen is forbidden, appropriating his lost property is permitted.’” He responded, “What, do you think Shimon ben Shetah is a barbarian?”

ארפי' ר, אמרין ליה תלמידוי.שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא ואזלון זבנון ליה חדא.מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין

מן כדון, אמרין ליה אתון לגביה .חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי זבנינן לך חד חמר, אמרין ליה?אמר לון למה .לית את צריך לעי תובן

אמרין ליה? אמר לון וידע בה מרה.מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגליא.לא לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב.ל לון איזל חזר"

ם אסור כל עמא מודיי"התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של עכו? שמעון בן שטח ברברין הוה?מה אתון סברין.שאבידתו מותרת

9. BT Yoma 86a

40

R. Matthia b. Heresh asked R. Eleazar b. Azariah in Rome: have you heard about the four kinds of sins, concerning which R. Ishmael has lectured? He answered: They are three, and with each is repentance connected — If one transgressed a positive commandment , and repented , then he is forgiven, before he has moved from his place; as it is said: “Return, O backsliding children” (Jer. 3:14). If he has transgressed a prohibition and repented, then repentance suspends [the punishment] and the Day of Atonement procures atonement, as it is said: “For on this day shall atonement be made for you ... from all your sins (Lev. 16:30). If he has committed [a sin to be punished with] extirpation or death through the Beit Din, and repented, then repentance and the Day of Atonement suspend [the punishment thereon], and suffering finishes the atonement, as it is said: “Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with strokes” (Ps. 89:33).

But if he has been guilty of the profanation of the Name, then penitence has no power to suspend punishment, nor the Day of Atonement to procure atonement, nor suffering to finish it, but all of them together suspend the punishment and only death finishes it, as it is said: “And the Lord of hosts revealed Himself in my ears; surely this iniquity shall not be expiated by you until you die” (Isa. 22:14).

What constitutes profanation of the Name? — Rav said: If, for example, I [i.e. someone like me, a rabbi] take meat from the butcher and do not pay him at once. Abaye said: That we have learnt [to regard as profanation] only in a place wherein one does not go out to collect payment, but in a place where one does go out to collect, there is no harm in it [not paying at once]. Ravina said: And Matha Mehasia is a place where one goes out collecting payments due. Whenever Abaye bought meat from two partners, he paid money to each of them, afterwards bringing them together and squaring accounts with both. R. Yohanan said: In my case [it is a profanation if] I walk four cubits without [uttering words of] Torah or [wearing] tefillin.

Isaac, of the School of R. Jannai. said: If one's colleagues are ashamed of his reputation, that constitutes a profanation of the Name. R. Nahman b. Isaac commented: E.g.. if people say, “May the Lord forgive So-and-so.” Abaye explained: As it was taught: “And you shall love the Lord your God” (Deut. 6:5), which means that the Name of Heaven be beloved because of you.

If someone studies Scripture and Mishnah, and attends on the disciples of the wise, is honest in business, and speaks pleasantly to persons, what do people then say concerning him? “Happy the father who taught him Torah, happy the teacher who taught him Torah; woe unto people who have not studied the Torah; for this man has studied the Torah look how fine his ways are, how righteous his deeds! Of him does Scripture say: ‘And He said unto me: Thou art My servant, Israel, in, whom I will be glorified’ (Isa. 49:3).” But if someone studies Scripture and Mishnah, attends on the disciples of the wise, but is dishonest in business, and discourteous in his relations with people, what do people say about him? “Woe unto him who studied the Torah, woe unto his father who taught him Torah; woe unto his teacher who taught him Torah! This man studied the Torah: Look, how corrupt are his deeds, how

41

ugly his ways; of him Scripture says: ‘In that men said of them, These are the people of the Lord, and are gone forth out of His land’ (Ezek. 36:20).”

ברומי שמעת ארבעהעזריה אלעזר בן ' מתיא בן חרש את ר' שאל ר אמר שלשה הן ותשובה עם כל?חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש

ואחד לו.אחד שמוחלין עד משם זז אינו ושב עשה על עבר עבר על לא תעשה ועשה.שובו בנים שובבים( יד, ירמיהו ג) שנאמר

כי ביום הזה( ל, ויקרא טז) כ מכפר שנאמר"תשובה תשובה תולה ויוהדין ועשה.יכפר עליכם מכל חטאתיכם בית ומיתות עבר על כריתות

ויוה ויסורין ממרקין שנאמר"תשובה תשובה (לג, תהלים פט) כ תולין אבל מי שיש חילול השם בידו אין.ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם

כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן"לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה צבאות אם' ונגלה באזני ה( יד, ישעיהו כב) תולין ומיתה ממרקת שנאמר

. יכופר העון הזה לכם עד תמותון

אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא?היכי דמי חילול השם אמר אביי לא שנו אלא באתרא דלא תבעי.ולא יהיבנא דמי לאלתר

אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתבעי.אבל באתרא דתבעי לית לן בה אביי כדשקיל בישרא מתרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי והדר.הוא

רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא.מקרב להו גבי הדדי ועביד חושבנא ינאי אמר כל שחביריו' יצחק דבי ר.ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין

אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקא אמרי אינשי. מתביישין מחמת שמועתו.שרא ליה מריה לפלניא

אלהיך שיהא שם שמים' ואהבת את ה( ה, דברים ו) אביי אמר כדתניאידך ומשמש ת.מתאהב על ושונה שיהא קורא ומתנו" ויהא משאו ח

אשרי אביו שלמדו תורה - מה הבריות אומרות עליו.בנחת עם הבריות פלוני שלמדו. אוי להם לבריות שלא למדו תורה,אשרי רבו שלמדו תורה

הכתוב עליו מעשיו מתוקנים כמה דרכיו נאים כמה ראו תורה אבל.ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר( ג, ישעיהו מט) אומר

ומשמש ת ושונה דבורו"מי שקורא ואין ומתנו באמונה ואין משאו ח אוי לו לפלוני שלמד תורה -בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו

אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורההכתוב ועליו דרכיו מכוערין וכמה מעשיו מקולקלין כמה ראו

.אלה ומארצו יצאו' באמור להם עם ה( כ, יחזקאל לו) אומר

42

CHAPTER FOURImmunizing Against God Manipulation

1. Midrash Tanhuma Mishpatim 6

A person only has access to that which his or her eyes see.

אין לדיין אלא מה שעיניו רואות2. Job 38:1-16

Then the Lord replied to Job out of the tempest and said:2Who is this who darkens counsel,Speaking without knowledge?3Gird your loins like a man;I will ask and you will inform Me.4Where were you when I laid the earth’s foundations?Speak if you have understanding.5Do you know who fixed its dimensionsOr who measured it with a line?6Onto what were its bases sunk?Who set its cornerstone7When the morning stars sang togetherAnd all the divine beings shouted for joy?8Who closed the sea behind doorsWhen it gushed forth out of the womb,9When I clothed it in clouds,Swaddled it in dense clouds,10When I made breakers My limit for it,And set up its bar and doors,11And said, “You may come so far and no farther;Here your surging waves will stop”?12Have you ever commanded the day to break,Assigned the dawn its place,13So that it seizes the corners of the earthAnd shakes the wicked out of it?14It changes like clay under the sealTill [its hues] are fixed like those of a garment.15Their light is withheld from the wicked,And the upraised arm is broken.16Have you penetrated to the sources of the sea,Or walked in the recesses of the deep?

�ען א �אמר יהוה את וי ערה וי �וב מן הס� �ין ב�לי ב: אי מי זה מחש%יך עצה במל ארץ איפה היית ב�יסדי ד: נא כגבר חלציך ואש%אלך והודיעני אזר ג: דעת

43

�ד אם �י תדע או מי מי ה: ידעת� בינה הג �יה כ על ו: נטה עליה ק�ו שם ממד� או מי �תה� מה אדניה הטב�עו נ �ל ב�רן ז: ירה אבן פ� � כ �ריעו �וכבי בקר וי יחד כ

מרחם יצא ח: ב�ני אלהים ב�דלתים ים ב�גיחו �סך �מי ענן לבש%ו ט: וי ב�שו�תו �דלתים י: וערפל חתל ה עד ואמר יא: ואש%ב�ר עליו חק�י ואשים ב�ריח ו פ�

�פא יש%ית תבוא ולא תסיף ו �יך �ל �עת� הש%�חר יב: ב�גאון ג �ית ב�קר יד �מיך צו המי�ה יג: מקמו נ � רש%עים ממ� �ערו �חמר יד: לאחז ב�כנפות הארץ וינ ך כ ת�תהפ�

�ש% �מו לבו � כ �בו �זרוע רמה ת�ש%�בר טו: חותם ויתיצ נע מרש%עים אורם ו טז: וימ� נבכי הבאת עד �כת� �בחקר ת�הום התהל :ים ו

3. Job 40:7-97Gird your loins like a man;I will ask, and you will inform Me.8Would you impugn My justice?Would you condemn Me that you may be right?9Have you an arm like God’s?Can you thunder with a voice like His?

טי ת�רש%יעני ח: נא כגבר חלציך אש%אלך והודיעני אזר ז האף ת�פר מש%פ��ק : למען ת�צד

� תרעם ואם ט �מהו �בקול כ �אל לך ו :זרוע כ

4. Samson Rafael Hirsch, Commentary on the Bible, Genesis 2:9

There is only one condition for the earth to be able to form a paradise for us, and the condition is this, that we only call that good, which God stamps as good, and bad, which He declares as such. But not that we leave the decision between good and bad to our senses. If we place ourselves under the dictates of our senses, the gates of paradise are closed to us, and only by a long way round can Man regain admittance thereto. Yea, the tree could have been called “Tree of Knowledge of Good and Evil” inasmuch as it was to represent to Man, what good and evil was to be to him, what he was to recognize as good or bad. The tree, as we shall see later, was endowed with every attraction for taste, for the imagination, sight, and reasoning judgment, all one’s senses declared it “good,” that it should be eaten, and yet God had forbidden it to be eaten, was accordingly designated “bad” for Man. The tree, accordingly, was constantly to remind him of the teaching on which the realization of the whole purity and height of his calling depends. The teaching that, according to the judgment of his bodily senses, his mind and understanding, a thing may appear absolutely good, yea the very best, and still to take it may be contrary to the high calling of man, may still be judged by God as a capital crime. The teaching that Man is to recognize what is good and bad, not by the judgment of his senses or his own mind, but to accept the will of God when it has been revealed to him, and that he must take such a judgment of God as the one guide he is to follow, if he wishes to fulfill his mission on earth, and remain worthy for the world to be a Paradise for him.

44

ונקרא טוב שנקרא: בדבר אחד תנאי אך, עדן לגן להפוך יכולה הארץ– רע עיני כראות לרע טוב בין נבחין ואל. כן קראו ה"שהקב מה רק

גן שערי עלינו יינעלו, החושים הכרעת את עצמנו על נקבל אם. החושים ; ורק בדברים רחוקים ועקלקלות תשוב האנושות אליהם. יתר עלעדן

כן: דומה, שהעץ נקרא גם על שם תחילתו: שכן, הוא הורה לאדם מה טוב ומה רע לו, האיך עליו להבדיל בין טוב לרע. אנחנו קוראים אחר כך, שהעץ גירה את כל החושים – את הטעם, את הדמיון ואת השכלופיתוהו המסתכל. הטעם, הדמיון והשכל משכו את האדם אל העץ, לאכול מפרי. ואף על פי כן נאסרה האכילה על פי ה', ורעה היא לאדם. אמור מעתה: מן העץ יצאה אותה תורה, שבשמירתה תלויה כל מעלתיש דבר שיאמר ראה זה טוב הוא, טוב לחושים, טוב לדמיון האדם. ולשכל, ואף על פי כן הוא סותר את ייעוד האדם; הוא פשע בעיני ה', ועונשו מוות. וזו התורה שיצאה מן העץ: בבוא האדם לדון בין טוב לרע אל יתור אחרי חושיו, דמיונו ושכלו, אלא ישמע את קול ה' שגילה לו את רצונו, וילך אחר חכמתו. רק אז יקיים את ייעודו עלי אדמות; רק אז יהא

ראוי לכך, שהארץ תהיה לו גן עדן.

5. BT Shabbat 31a




6. Genesis 18:23-25

23Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty? 24What if there should be fifty innocent within the city; will You then wipe out the place and not forgive it for the sake of the innocent fifty who are in it? 25Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty, so that innocent and guilty fare alike. Far be it from You! Shall not the Judge of all the earth deal justly?”

�יק עם כג ה צד �אמר האף ת�ספ� �ש% אברהם וי �ג �לי יש% חמש%�ים כד :רש%ע וי אוה ולא �יקם ב�תוך העיר האף ת�ספ� �יקם צד �ד תש�א למ�קום למען חמש%�ים הצ

45

�ה� �יק עם כה: אש%ר ב�קרב �ה להמית צד �בר הז �ד �ך מעשת כ רש%ע חללה ל �ך �רש%ע חללה ל �יק כ �ד �ל והיה כצ ט הש%פט כ :הארץ לא יעשה מש%פ�

7. JT Baba Metzia 2:5

Shimon ben Shatah traded in cotton. His students said to him: “Master, allow us to buy you a donkey so that you will not have to labour so much!” They went and bought him a donkey from a certain non-Jew, and found upon it a precious stone. They came and told him: “Now you need not labour ever again.” Said he, “Why so?” They replied, “We bought you a donkey from a certain non-Jew, and found upon it a precious stone.” He asked, “Does he know of it?” They replied, “No.” He told them, “Go and return it.” “But,” they responded, “did not Rav Huna Bivi b. Gozlon say, quoting Rav: ‘It was stated in the presence of Rabbi, even according to the view that stealing from a heathen is forbidden, appropriating his lost property is permitted.’” He responded, “What, do you think Shimon ben Shatah is a barbarian?”

ארפי' ר, אמרין ליה תלמידוי.שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא ואזלון זבנון ליה חדא.מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין

מן כדון, אמרין ליה אתון לגביה .חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי זבנינן לך חד חמר, אמרין ליה?אמר לון למה .לית את צריך לעי תובן

אמרין ליה? אמר לון וידע בה מרה.מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגליא.לא לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב. ל לון איזל חזר"

ם אסור כל עמא מודיי"אפילו כמאן דמר גזילו של עכו'התיבון קומי רבי ? שמעון בן שטח ברברין הוה?מה אתון סברין. שאבידתו מותרת

8. Rabbi Yehuda Halevi, The Kuzari, 1:79

The Rabbi: These conditions which render man fit to receive this divine influence do not lie within him. It is impossible for him to gauge their quantity or quality, and even if their essence were known, yet neither their time, place, and connexion, nor suitability could be discovered. For this, inspired and detailed instruction is necessary. He who has been thus inspired, and obeys the teaching in every respect with a pure mind, is a believer. Whosoever strives by speculation and deduction to prepare the conditions for the reception of this inspiration, or by divining, as is found in the writings of astrologers, trying to call down supernatural beings, or manufacturing talismans, such a man is an unbeliever. He may bring offerings and burn incense in the name of speculation and conjecture, whilst he is in reality ignorant of that which he should do, how much, in which way, by what means, in which place, by whom, in which manner, and many other details, the enumeration of which would lead too far.

He is like an ignoramus who enters the surgery of a physician famous for the curative power of his medicines. The physician is not at home, but people come for medicines. The fool dispenses them out of the jars, knowing nothing of the contents, nor how much should be given to each person. Thus he kills with the very medicine

46

which should have cured them. Should he by chance have effected a cure with one of the drugs, the people will turn to him and say that he helped them, till they discover that he deceived them, or they seek other advice, and cling to this without noticing that the real cure was effected by the skill of the learned physician who prepared the medicines and explained the proper manner in which they were to be administered. He also taught the patients what food and drink, exercise and rest, etc., was necessary, likewise what air was the best, and which place of repose.

Like unto the patients duped by the ignoramus, so were men, with few exceptions, before the time of Moses. They were deceived by astrological and physical rules, wandered from law to law, from god to god, or adopted a plurality at the same time. They forgot their guide and master, and regarded their false gods as helping causes, whilst they are in reality damaging causes, according to their construction and arrangement. Profitable on its own account is the divine influence, hurtful on its own account the absence thereof.

החבר( עט) הרשמים: אמר לקבלת המכינים הדברים כי הוא כן ההם אינם בתחום ידיעת האדם ואי אפשר לו לאדם לשער האלוהיים

יודע זמניהם ומקומותם ידע מהותם לא היה ולו גם ואיכותם כמותם והרכביהם ואת דרך הכנתם לכל זה יש צרך בידיעה אלוהית המגיעה שלמה ומבארת תכלית באור מאת האלוה עצמו והנה מי שהגיעתו ידיעה זו והוא מקים על פיה בלב שלם את מצות האלהים לכל פרטיה ותנאיה הוא המאמין אך מי שמשתדל להכין דברים לקראת קבלת הרשמיםאו לפי מה והסברה האלוהיים בחכמת אנוש בלבד על דרך ההקש שימצא בספרי האצטגנינים על דרך הורדת הכחות הרוחניים או על ידי עשית הטלסמאות הוא הכופר אדם כזה מקריב קרבנות ומקטיר קטרת על פי הקש וסברה ואינו יודע מהות הדברים הדרושים לכך וכמותם איך יש לעבד עבודה זו ובאיזה מקום ובאיזה זמן ומי ראוי לה ומה תנאיה ועוד פרטים רבים שתאורם יארך מאד משל למה הדבר דומה לסכל שחדר לתוך אוצר התרופות של רופא הידוע לכל בתרופותיו המועילותעל האוצר צובאים רבים אנשים ובראותו איננו שם בשעה שהרופא ההוא מתוך בקשת רפאות לנפשם התחיל מוציא אליהם תרופות מתוך הכלים אשר שם בלי כל ידיעה בטיב התרופות ובכמות מנה ומנה ראויה לאיש ואיש ונמצא זה ממית אנשים באותן התרופות שיכלו להועילם ואםיפיק אחד האנשים תועלת בתרופה שהוצאה מאחד הכלים במקרה היא היא כי באמרם ההיא לתרופה שם העומדים כל ימשכו ההם הנושאת בקרבה רפאות לכלם עד שיראו כי תוחלתם נכזבה או שימצאוכי ידעו ולא וימשכו אחריה כך תועלת מקרית בתרופה אחרת אחר המועיל מצד עצמו לא היה כי אם בחכמתו של אותו רופא שהכין את התרופה ההיא לכל חולה במנה הראויה לו אף צוה לכל חולה כי יתאים לתרופה הנתנת לו מנות מאכל ומשקה פעלות התעמלות מנוחה שעות שנה ויקיצה שאיפת אויר שכיבה וכדומה בדרך זו נהגו האנשים שלפני דורו של משה כלם חוץ מיחידים מועטים היו נפתים להבלי האצטגנינותונעתקים מחקת שוא אל חקת שוא ולדעות חכמי הטבע שבדורותם

47

ומאל אל אל ויש שהאמינו בכחות טבע רבים כבאלים בשכחם את מנהיג הכחות הללו ורבונם וחשבו את הכחות כשהם לעצמם סבה לתועלת שהפיקו מהם בשעה שמצד עצמם כחות אלה הם גם סבה להזק הכל לפי ההכנה והסדור והאמת היא שהמועיל מצד עצמו הוא הענין האלוהי

:והמזיק מצד עצמו הוא העדר הענין ההוא

9. Nachmanides, Commentary on Deuteronomy 6:18

Our rabbis have a beautiful commentary on this verse. They have said: “That which is right and good refers to compromise and going beyond the requirement of the letter of the law.” The intent of this is as follows: At first Moses stated you are to keep His statutes and His testimonies which He commanded you, and now He is stating that even where He has not commanded you, give thought, as well, to do what is good and right in His eyes, for He loves the good and the right. Now this is a great principle, for it is impossible to mention in the Torah all aspects of man’s conduct with his neighbors and friends, and all his various transactions, and the ordinances of all societies and countries. But since He mentioned many of them… He reverted to state in a general way that, in all matters, one should do what is good and right, including even compromise and going beyond the requirements of the law… Thus [a person must seek to refine his behavior] in every form of activity, until he is worthy of being called “good and upright.”

ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה... חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין... עד שיקרא בכל ענין

תם וישר.

10. Nachmanides, Commentary on Genesis 6:13

“Violence [hamas]” – that is, robbery and oppression. Now God gave Noah the explanation [that the flood was due to the fact that “the earth is filled with] violence” and did not mention “the corruption of the way” [recorded in the preceding verse] because violence is a sin that is known and widely publicized. Our Rabbis have said that it was on account of the sin of violence that their fate was sealed. The reason for it is that the prohibition against violence is a rational commandment, there being no need for a prophet to admonish them against it. Besides, it is evil committed against both heaven and mankind. Thus He informed Noah of the sin for which the end is come – the doom is reached.

48

הוא הגזל והעושק. ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת חמס - שעליו הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם. ורבותינו אמרו

מפני שהוא מצווה מושכלת אין להם בה צורך והטעםנתחתם גזר דינם. לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות. והנה הודיע לנח החטא

שעליו בא הקץ הגיע הצפירה.

11. BT Yoma 67b

Our Rabbis taught: “Mine ordinances shall ye do” (Lev. 18:14) i.e., such commandments which, had they not been written in scripture, should by right have been written, and these are they: [the laws concerning] idolatry, immorality and bloodshed, robbery and blasphemy.

את משפטי תעשו דברים שאלמלא נכתבו דין הוא( ד, ויקרא יח) ר"תואלו הן עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת,שיכתבו

.השם

12. Maimonides, The Guide for the Perplexed, III:31

There is a group of human beings who consider it a grievous thing that causes should be given for any law. What would please them most is that the intellect would not find a meaning for the commandments and prohibitions. What compels them to feel thus is a sickness that they find in their souls, a sickness to which they are unable to give utterance and of which they cannot furnish a satisfactory account. For they think that if those laws were useful in this existence and had been given to us for this or that reason, it would be as if they derived from the reflection and the understanding of some intelligent being. If, however, there is a thing for which the intellect could not find any meaning at all and that does not lead to something useful, it indubitably derives from God; for the reflection of man would not lead to such a thing. It is as if, according to these people of weak intellects, man were more perfect than his Maker; for man speaks and acts in a manner that leads to some intended end, whereas the Deity does not act thus, but commands us to do things that are not useful to us and forbids us to do things that are not harmful to us.

But He is far exalted above this; the contrary is the case—the whole purpose consisting in what is useful for us, as we have explained on the basis of its dictum: "For our good always, that He might preserve us alive, as it is at this day” (Deut. 6:24). And it says: “Which shall hear all these statutes and say: Surely this great community is a wise and understanding people” (ibid. 4:6). Thus it states explicitly that even all the statutes will show to all the nations that they have been given with wisdom and understanding. Now if there is a thing for which no reason is known and that does not either procure something useful or ward off something harmful, why should one say of one who believes in it or practices it that he is wise and

49

understanding and of great worth? And why should the religious communities think it a wonder? Rather things are indubitably as we have mentioned: every commandment from among these 613 commandments exists either with a view to communicating a correct opinion, or to putting an end to an unhealthy opinion, or to communicating a rule of justice, or to warding off an injustice, or to endowing men with a noble moral quality, or to warning them against an evil moral quality. Thus all (the commandments) are bound up with three things: opinions, moral qualities, and political civic actions. We do not count speeches as one of these things since the speeches that the Law enjoins or forbids belong in part to the class of civic actions, and in part are meant to cause opinions, and in part are meant to cause moral qualities. Therefore we have limited ourselves here, in giving reasons for every law, to these three classes.

רצוי להם ביותר. יש אנשים שקשה להם מתן טעם למצוה מן המצוות מה שמחייב להם את זאת היא. לציווי ולאיסור כל משמעות שלא תושכל

מחלה שהם חשים בנפשותיהם שאין הם מסוגלים לדבר עליה ואין הםמועילות. מיטיבים להביעה היו המצוות האלה סוברים שאילו כי הם

זאת וכך, למציאות כך משום בהן מתוך, ונצטווינו באו כאילו אזי לו אבל אם הן דבר שאין מושכלת. של בעל שכל דעתו-מחשבתו ושיקול

כי, אזי הן באו בלי ספק מן האל, ואין הן גורמות תועלת, משמעות כלל בעיני חלשי שכל אלה האדם. אין מחשבתו של אדם מביאה לדבר מזה

מפני שהאדם הוא אשר אומר ועושה, שלם יותר מיוצרו, כביכול, הוא�ה עלינו, והאל אינו עושה זאת, מה שמביא לתכלית כלשהי אלא מצו

לנו לא, לעשות מה שעשייתו לא מועילה ואוסר עלינו מה שעשייתו .מזיקה לנו

כל הכוונה היא. הדבר שונה(! ממה שהם מייחסים לו)הוא נעלה מאוד את דברו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום כמו שהסברנו, להועיל לנו

אשר ישמעון את כל החק�ים האלה ואמרו רק: ואמר(. כד, דברים ו )הזה הרי שאמר במפורש שאפילו(. ו', ד, שם )עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה

אילו היה. החק�ים כולם מורים בעיני כל האומות שהם בחכמה ותבונה מדוע, דבר שאין יודעים את טעמו ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק

בו על המאמין אותו, ייאמר ורב, או העושה ונבון ,ערך-שהוא חכם ?באומות ויעורר פליאה

�ו �ל מצוה משש מאות ושלוש, אלא העניין בלי ספק כמו שציינ עשרה-שכ או לתת ,מצוות אלה באה או לתת דעה נכונה או להסיר דעה פסולה

או להזהיר מפני, או להסיר עשק או לחנך למידה טובה, משפט צדקגרועה דברים. מידה בשלושה תלוי ובמעשי, בדעות, הכול במידות

המדינה הוא. הנהגת האמירות את מונים אנו שאין שחייב מה זירזה לאומרן חלקן מכלל ,או אסרה אותן, שהאמירות אשר התורה

וחלקן להקניית מידות, המעשים המדיניים לכן. חלקן להקניית דעות מן מצוה לכל טעם בנתינת אלה עניינים בשלושה כאן הצטמצמנו

.המצוות50

13. BT Baba Kamma 38a

Rabbi Abahu thereupon said: ‘He stood and measured the earth; He beheld and drove asunder the nations’ (Habakkuk 3:6). [This may be taken to imply that] God beheld the seven commandments which were accepted by all the descendants of Noah, but since they did not observe them, He rose up and forfeited their money to Israel. … Rabbi Yohanan said that the same could be inferred from this [verse], ‘He shined forth from Mount Paran [a reference to Mount Sinai and the revelation of the Torah],’ (Deut. 32:2) [implying that] from Paran He forfeited their money to Israel…

…

Our Rabbis taught: The Government of Rome had long ago sent two commissioners to the Sages of Israel with a request to teach them the Torah. It was accordingly read to them once, twice and thrice. Before taking leave they made the following remark: We have gone carefully through your Torah, and found it correct with the exception of this point, viz. your saying that if an ox of an Israelite gores an ox of a Canaanite there is no liability, whereas if the ox of a Canaanite gores the ox of an Israelite, whether Tam or Mu‘ad, compensation has to be paid in full. In no case can this be right. For if the implication of ‘his neighbor’ has to be insisted upon, why then in the case of an ox of a Canaanite goring an ox of an Israelite should there also not be exemption? If [on the other hand] the implication of ‘his neighbor’ has not to be insisted upon, why then even in the case of an ox of an Israelite goring an ox of a Canaanite, should there not be liability? We will, however, not report this matter to our Government.

.עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים( ו, חבקוק ג) ר אבהו אמר קרא"אכיון שלא קיימו עמד והתיר ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח

-הופיע מהר פארן( ב, דברים לג) רבי יוחנן אמר מהכא. ממונן לישראל… מפארן הופיע ממונם לישראל

ר וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו"תקראו ושנו ושלשו.תורתכם בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל.

תורתכם ואמת הוא חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד

נזק שלם נגח.משלם כי דכנעני אפילו דוקא רעהו אי נפשך ממה ליפטר דכנעני,דישראל נגח כי דישראל דוקא אפילו לאו רעהו ואי

. ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות?לחייב

51

CHAPTER FIVEWhen Scripture is the Problem

1. Genesis 12:1

The Lord said to Abram, “Go forth from your native land and from your father’s house to the land that I will show you.”

�מב�ית אביך אל הארץ �ממ�ולדת�ך ו �אמר יהוה אל אברם לך לך מארצך ו וי� :אש%ר אראך

2. Genesis 17:9-11

9God further said to Abraham, “As for you, you and your offspring to come throughout the ages shall keep My covenant. 10Such shall be the covenant between Me and you and your offspring to follow which you shall keep: every male among you shall be circumcised. 11You shall circumcise the flesh of your foreskin, and that shall be the sign of the covenant between Me and you.”

�אמר ט את�ה תש%מר ב�ריתי את ואת�ה אברהם אל אלהים וי וזרעך אחריך� אש%ר ב�ריתי זאת י: לדרתם �ביניכם ב�יני ת�ש%מרו �בין ו ו אחריך המ�ול זרעך

�ל לכם �נמלת�ם יא: זכר כ ב�יני ב�רית לאות והיה ערלתכם ב�שר את ו�ביניכם �בן יב: ו �ל לכם ימ�ול ימים ש%מנת ו �מקנת ב�ית יליד לדרתיכם זכר כ ו

�סף �ל כ לא אש%ר נכר ב�ן מכ �רעך �א: מז הו

3. Genesis 22:1-2

1Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” 2And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.”

�ברים אחר ויהי א �ה הד �אמר אברהם את נס�ה והאלהים האל אליו וי�אמר אברהם �ני וי �אמר ב: הנ את נא קח וי את ב�נך אש%ר יחידך את אהבת�

יצחק ולך �ה ארץ אל לך רי � המ� אש%ר ההרים אחד על לעלה ש%ם והעלהו אמר :אליך

4. Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Yesodei HaTorah 9:1

It is clear and explicit in the Torah that it is [God’s] commandment, remaining forever without change, addition, or diminishment, as [Deuteronomy 13:11] states:

52

“All these matters which I command to you, you shall be careful to perform. You may not add to it or diminish from it,” and [Deuteronomy 29:28] states: “What is revealed is for us and our children forever, to carry out all the words of this Torah.”This teaches that we are commanded to fulfill all the Torah’s directives forever.It is also said: “It is an everlasting statue for all your generations,” and [Deuteronomy 30:12] states: “It is not in the heavens.” This teaches that a prophet can no longer add a new precept [to the Torah].Therefore, if a person will arise, whether Jew or gentile, and perform a sign or wonder and say that God sent him to:a) add a mitzvah, b) withdraw a mitzvah, c) explain a mitzvah in a manner which differs from the tradition received from Moses, or d) if he says that the mitzvot commanded to the Jews are not forever, but rather were given for a limited time, he is a false prophet. He comes to deny the prophecy of Moses and should be executed by strangulation, because he dared to make statements in God’s name which God never made.God, blessed be His name, commended Moses that this commandment is for us and our children forever, and God is not man that He speak falsely.

.עולמים ולעולמי לעולם עומדת מצוה שהיא, בתורה ומפורש ברור דבר אשר הדבר כל את שנאמר, תוספת ולא גירעון ולא שינוי לא לה אין

ממנו תגרע ולא, עליו תוסף לא לעשות תשמרו אותו אתכם מצווה אנוכי דברי כל את לעשות עולם עד ולבנינו לנו והנגלות יג, א( ונאמר דברים)

אנו מצווין תורה דברי שכל למדת כח(. הא,כט הזאת )דברים התורהיז(,ג לדורותיכם )ויקרא עולם חוקת אומר הוא וכן, עולם עד לעשותן

למדת יב(. הא ,ל דברים )היא, בשמיים לא ונאמר, מקומות שבעה ועודמעתה. דבר לחדש רשאי נביא שאין

ומופת אות ויעשה, האומות מן בין מישראל בין, איש יעמוד אם לפיכך מן במצוה לפרש או, מצוה לגרוע או מצוה להוסיף שלחו' שה ויאמר

שנצטוו המצוות שאותן שאמר או, ממשה שמענו שלא פירוש המצוות זה הרי - היו זמן לפי מצוות אלא דורות ולדורי לעולם אינן ישראל בהן

על, בחנק ומיתתו משה, של נבואתו להכחיש בא שהרי, שקר נביא למשה ציווה שמו ברוך שהוא, ציווהו לא אשר' ה בשם לדבר שהזיד

ויכזב אל איש עולם )דברים כט, כח(, ולא עד ולבנינו לנו הזאת שהמצוהבמדבר כג, יט(.)

5. BT Baba Batra 12b

Rabbi Yohanan said: Since the Temple was destroyed, prophecy has been taken from prophets and given to fools and children.

וניתנה הנביאים מן נבואה ניטלה המקדש בית שחרב מיום יוחנן ר"אולתינוקות לשוטים

6. BT Baba Metzia 59a-b

53

Concerning a particular oven, Rabbi Eliezer declared it pure, and the Sages declared it impure... On that day Rabbi Eliezer brought forward every imaginable argument [to prove the kashrut of the oven], but the Sages did not accept any of them. Finally he said to them, “If the Halakhah agrees with me, let this carob tree prove it!” Thereupon the carob tree was uprooted [and replanted] a hundred cubits away from its place. “No proof can be brought from a carob tree,” the Sages retorted.

Again he said to them, “If the Halakhah agrees with me, let the channel of water prove it!” Sure enough, the channel of water flowed backward. “No proof can be brought from a channel of water,” they rejoined.

Again he urged, “If the Halakhah agrees with me, let the walls of the study house prove it!” Sure enough, the walls tilted as if to fall. But Rabbi Joshua rebuked the walls, saying, “When scholars are engaged in a legal dispute, what right have you to interfere?” Hence, in deference to Rabbi Joshua they did not fall, and in deference to Rabbi Eliezer they did not resume their upright position; they are still standing aslant.

Again Rabbi Eliezer said to the sages, “If the Halakhah agrees with me, let it be proved from Heaven.” Whereupon, a Heavenly Voice cried out, “Why do you dispute Rabbi Eliezer, with whom the Halakhah always agrees?” But Rabbi Joshua stood up and protested:

“The Torah is not in the heavens” (Deut. 30:12). What did he mean by this? Rabbi Yermiah said: “That the Torah had already been given at Mt. Sinai; therefore we pay no attention to a Heavenly Voice, because You [God] have long since written in the Torah, “One must follow the majority opinion” (Exod. 23:2).

Rabbi Nathan met the prophet Elijah and asked him, “What did the Holy One do in that moment?” Elijah said, “He laughed, saying, ‘My children have defeated Me, My children have defeated Me.’”

וחכמים מטהר א"ר לחוליא, חוליא בין חול ונתן חוליות חתכו התם תנןעכנאי... של תנור הוא וזה, מטמאין

קיבלו ולא שבעולם תשובות כל אליעזר רבי השיב היום באותו תנא ממקומו חרוב נעקר יוכיח. זה חרוב כמותי הלכה אם להם אמר הימנו. מן ראיה מביאין אין לו אמרו אמה. מאות ארבע לה ואמרי אמה, מאה

החרוב.

המים אמת חזרו יוכיחו. המים אמת כמותי הלכה אם להם ואמר חזר המים. מאמת ראיה מביאין אין לו אמרו לאחוריהם.

כותלי הטו יוכיחו. המדרש בית כותלי כמותי הלכה אם להם ואמר חזר חכמים תלמידי אם להם אמר יהושע, רבי בהם גער ליפול. המדרש בית

54

של כבודו מפני נפלו לא טיבכם? מה אתם בהלכה זה את זה מנצחיםועומדין. מטין ועדיין א"ר של כבודו מפני זקפו ולא יהושע רבי

קול בת יצאתה יוכיחו. השמים מן כמותי הלכה אם להם ואמר חזר בכל מקום? כמותו שהלכה א"ר אצל לכם מה ואמרה

לא מאי היא )דברים ל, יב(. בשמים לא ואמר רגליו על יהושע רבי עמד אנו אין סיני מהר תורה נתנה שכבר ירמיה רבי אמר היא? בשמים

להטות רבים אחרי בתורה סיני בהר כתבת קול שכבר בבת משגיחין )שמות כג, ב(.

ל"א שעתא? בההיא ה"קוב עביד מאי ל"א לאליהו. נתן רבי אשכחיה בני. נצחוני בני נצחוני ואמר חייך קא

7. BT Kiddushin 21b

The Torah spoke in response to (human) evil inclination.

הרע יצר כנגד אלא תורה דברה לא8. Maimonides, Guide for the Perplexed, III:32

If you consider the divine actions—I mean to say the natural actions—the Deity’s wily graciousness and wisdom, as shown in the creation of living beings, in the gradation of the motions of the limbs, and the proximity of some of the latter to others, will through them become clear to you. Similarly His wisdom and wily graciousness, as shown in the gradual succession of the various states of the whole individual, will become clear to you. The brain is an example of the gradation of the motions and the proximity of the limbs of an individual: for its front part is soft, very soft indeed, whereas its posterior part is more solid. The spinal marrow is even more solid and becomes more and more solid as it stretches on. The nerves are organs of sensation and of motion. Accordingly, the nerves required only for apprehension by the senses or for motion that presents but little difficulty, like the motions of the eyelids and of the jaws, proceed from the brain, whereas the motions required for moving the limbs proceed from the spinal marrow. As, however, it is impossible for a nerve, in view of its softness—even for a nerve proceeding from the spinal marrow—to move an articulation, the matter was wilily and graciously arranged as follows: the nerves are ramified into fibers, and the latter, having been filled with flesh, became muscles. Thereupon the nerve, having overpassed the extremity of the muscle, having become more solid, and having been commingled with fragments of ligaments, becomes a tendon. The tendon joins and adheres to the bone; and thereupon, because of this gradation, the nerve is capable of moving a limb. I mentioned only this one example to you because it is the most obvious of the wonders explained in the treatise “On the Utilities of the Parts of the Body,” all of which wonders are clear, manifest, and well known to those who consider them with a penetrating mind. Similarly the Deity made a wily and gracious arrangement with

55

regard to all the individuals of the living beings that suck. For when born, such individuals are extremely soft and cannot feed on dry food. Accordingly, breasts were prepared for them so that they should produce milk with a view to their receiving humid food, which is similar to the composition of their bodies, until their limbs gradually and little by little become dry and solid.

Many things in our Law are due to something similar to this very governance on the part of Him who governs, may He be glorified and exalted. For a sudden transition from one opposite to another is impossible. And therefore man, according to his nature, is not capable of abandoning suddenly all to which he was accustomed. As therefore God sent Moses our Teacher to make out of us “a Kingdom of Priests and a Holy Nation” (Ex. 19:6)—through the knowledge of Him, may He be exalted, accordingly to what He has explained, saying: “To you it was shown that you might know” (Deut. 4:35), and so on; “Know this day, and lay it to your heart” (ibid. 4:39), and so on—so that we should devote ourselves to His worship according to what He said: “And to serve Him with all your heart” (ibid. 11:13), and: “And you shall serve the Lord your God” (Ex. 23:25), and: “And Him shall you serve” (Deut. 13:5); and as at that time the way of life generally accepted and customary in the whole world and the universal service upon which we were brought up consisted in offering various species of living beings in the temples in which images were set up, in worshiping the latter, and in burning incense before them—the pious ones and the ascetics being at that time, as we have explained, the people who were devoted to the service of the temples consecrated to the stars: His wisdom, may He be exalted, and His gracious ruse, which is manifest in regard to all His creatures, did not require that He give us a Law prescribing the rejection, abandonment, and abolition of all these kinds of worship. For one could not then conceive the acceptance of (such a Law), considering the nature of man, which always likes that to which it is accustomed. At that time this would have been similar to the appearance of a prophet in these times who, calling upon the people to worship God, would say: “God has given you a Law forbidding you to pray to Him, to fast, to call upon Him for help in misfortune. Your worship should consist solely in meditation without any works at all.”

Therefore He, may He be exalted, suffered the above-mentioned kinds of worship to remain, but transferred them from created or imaginary and unreal things to His own name, may He be exalted, commanding us to practice them with regard to Him, may He be exalted. Thus He commanded us to build a Temple for Him: “And let them make Me a Sanctuary” (Ex. 25:8); to have an altar for His name: “An altar of earth you shall make to Me” (ibid. 20:24); to have the sacrifice offered up to Him: “When any man of you brings an offering to the Lord” (Lev. 1:2); to bow down in worship before Him; and to burn incense before Him. And He forbade the performance of any of these actions with a view to someone else: “He that sacrifices to the gods shall be utterly destroyed” (Ex. 22:19), and so on; “For you shall bow down to no other god” (ibid. 34:14). And He singled out priests for the service of the Sanctuary, saying: “That they may minister to Me in the priest’s office” (ibid. 28:14). And because of their employment in the Temple and the sacrifices in it, it was necessary to fix for them dues that would be sufficient for them; namely, the dues of the Levites and the priests. Through this divine ruse it came about that the memory of

56

idolatry was effaced and that the grandest and true foundation of our belief—namely, the existence and oneness of the Deity—was firmly established, while at the same time the souls had no feeling of repugnance and were not repelled because of the abolition of modes of worship to which they were accustomed and than which no other mode of worship was known at that time.

I know that on thinking about this at first your soul will necessarily have a feeling of repugnance toward this notion and will feel aggrieved because of it; and you will ask me in your heart and say to me: How is it possible that none of the commandments, prohibitions, and great actions—which are very precisely set forth and prescribed for fixed seasons—should be intended for its own sake, but for the sake of something else, as if this were a ruse invented for our benefit by God in order to achieve His first intention? What was there to prevent Him, may He be exalted, from giving us a Law in accordance with His first intention and from procuring us the capacity to accept this? In this way there would have been no need for the things that you consider to be due to a second intention. Hear then the reply to your question that will put an end to this sickness in your heart and reveal to you the true reality of that to which I have drawn your attention. It is to the effect that the text of the Torah tells a quite similar story, namely, in its dictum: "God led them not by the way of the land of the Philistines, although it was near. . . . But God led the people about, by the way of the wilderness of the Sea of Reeds” (ibid. 13:17-18). Just as God perplexed them in anticipation of what their bodies were naturally incapable of bearing—turning them away from the high road toward which they had been going, toward another road so that the first intention should be achieved—so did He in anticipation of what the soul is naturally incapable of receiving, prescribe the laws that we have mentioned so that the first intention should be achieved, namely, the apprehension of Him, may He be exalted, and the rejection of idolatry. For just as it is not in the nature of man that, after having been brought up in slavish service occupied with clay, bricks, and similar things, he should all of a sudden wash off from his hands the dirt deriving from them and proceed immediately to fight against “the children of Anak” (Num. 13:28), so is it also not in his nature that, after having been brought up upon very many modes of worship and of customary practices, which the souls find so agreeable that they become as it were a primary notion, he should abandon them all of a sudden. And just as the Deity used a gracious ruse in causing them to wander perplexedly in the desert until their souls became courageous—it being well known that life in the desert and lack of comforts for the body necessarily develop courage whereas the opposite circumstances necessarily develop cowardice—and until, moreover, people were born who were not accustomed to humiliation and servitude—all this having been brought about by Moses by means of divine commandments: “At the commandment of the Lord they encamped, and at the commandment of the Lord they journeyed, at the commandment of the Lord by the hand of Moses” (ibid. 9:23)—so did this group of laws derive from a divine grace, so that they should be left with the kind of practices to which they were accustomed and so that consequently the belief, which constitutes the first intention, should be validated in them.

57

As for your question: What was there to prevent God from giving us a Law in accordance with His first intention and from procuring us the capacity to accept this?—you lay yourself open to an inference from this second question. For one may say to you: What was there to prevent God from making them march “by the way of the land of the Philistines” and procuring them the capacity to engage in wars so that there should be no need for this roundabout way with “the pillar of cloud by day and the pillar of fire by night?” (Ex. 13:22). Also you lay yourself open to a third question as an inference, a question regarding the reason for the detailing of promises and threats with regard to the whole Law. One may say to you: Inasmuch as God's first intention and His will are that we should believe in this Law and that we should perform the actions prescribed by it, why did He not procure us the capacity always to accept this intention and to act in accordance with it, instead of using a ruse with regard to us, declaring that He will procure us benefits if we obey Him and will take vengeance on us if we disobey Him and performing in deed all these acts of benefiting and all these acts of vengeance? For this too is a ruse used by Him with regard to us in order to achieve His first intention with respect to us. What was there to prevent Him from causing the inclination to accomplish the acts of obedience willed by Him and to avoid the acts of disobedience abhorred by Him, to be a natural disposition fixed in us?

There is one and the same general answer to all these three questions and to all the others that belong to the same class: Though all miracles change the nature of some individual being, God does not change at all the nature of human individuals by means of miracles. Because of this great principle it says: “O that they had such a heart as this” (Deut. 5:26), and so on. It is because of this that there are commandments and prohibitions, rewards and punishments. We have already explained this fundamental principle by giving its proofs in a number of passages in our compilations. We do not say this because we believe that the changing of the nature of any human individual is difficult for Him, may He be exalted. Rather is it possible and fully within the capacity of God. But according to the foundations of the Law, of the Torah, He has never willed to do it, nor shall He ever will it. For if it were His will that the nature of any human individual should be changed because of what He, may He be exalted, wills from that individual, sending of prophets and all giving of a Law would have been useless.

יתבררו, הטבעיים המעשים, כלומר, האלוהיים במעשים תתבונן כאשר דירוג, החיים-בעלי בבריאת וחוכמתו האלוה של החסד-עורמת מהם לך

חסדו-ועורמת חוכמתו לך יתבררו כן. לזה זה וסמיכותם האיברים תנועות תנועותיו הדרגת לכך דוגמה .שלב אחר שלב הפרט מכלול מצבי בדירוג

האחורי חלקו, מאוד רך המוח של הקדמי חלקו. האיברים וסמיכות שהוא ככל ומתקשה ממנו קשה יותר השדרה חוט מוח. יותר קשה להשגת הנחוצים העצבים לכן. והתנועה החוש כלי הם העצבים. נמשך

,והלחי העפעף הנעת כגון, מועטת שטרחתה לתנועה או בלבד החושים יוצאים נעשו האיברים להנעת הנחוצים והעצבים. המוח מן הוצמחו

במוח שמקורו עצב אפילו, לעצב אפשר-שאי ומכיוון. השדרה חוט ממוח בכך זאת לשם תחבולה נעשתה, פרק להניע, רכותו בגלל, השדרה חוט

58

�א סיב ואותו, סיבי נעשה שהעצב נחלץ כן-אחרי. לשריר והפך בשר מל והופך בו התערבו רצועות וקטעי קשה כבר כשהוא השריר מקצה העצב

האיבר את להניע העצב יכול כך. בו ודבק בעצם נקשר הגיד. לגיד שהיא מפני, דווקא הזאת האחת הדוגמה את לך ציינתי. זאת בהדרגה היא". האיברים תועליות"ב הובהרו אשר נפלאות אותן בין ביותר הגלויה

�רת כולה פיקחת. בדעת בה שמתבונן למי וידועה ברורה, מחו

,היונקים החיים-בעלי מפרטי פרט לכל חסד-בעורמת האלוה נהג כן לכן. יבש ממזון להיזון מסוגל ואינו בתכלית רך הוא שבהיוולדו מפני עד, איבריו למזג הקרוב לח ממזון שייזון החלב ליצירת השדיים לו הוכנו

בהדרגה. זה אחר זה ויתקשו יתייבשו שאיבריו

דברים באו ויתרומם יתגדל מנהיג אותו מאת ממש זאת להנהגה בדומה אין לכן. אחת-בבת לניגוד מניגוד לצאת אפשר-אי כי, בתורתנו רבים

,לכן. אחת-בבת אליו הסכין אשר כל את שיעזוב האדם בטבע אפשרות וגוי כהנים "ממלכת אותנו לעשות רבנו משה את האל שלח כאשר)קדוש" :ואמר שהבהיר כמו, יתעלה אותו שנדע ידי-ו( על, יט שמות ,ד דברים )"[מלבדו עוד אין. האלהים הוא' ה כי ]לדעת הראית "אתה

ממעל בשמים האלהים הוא' ה כי ]לבבך אל והשבת היום וידעת( "לה)"[עוד אין מתחת הארץ ועל ונתמסר, שם כמו, עבודתו כליל לט(

)לבבכם" בכל "ולעבדו: שאמר יג(, שם 'ה את "ועבדתם ואמר יא, )אלהיכם" )תעבדו" "ואתו ואמר כג, טו( שמות והדרך, יג, ה( דברים

הכללי והפולחן, ימים באותם אליה שהסכינו, כולו בעולם המפורסמת מקדשים באותם חיים-בעלי מיני להקריב אלא היה לא, עמו שגדלנו-לפניהן קטורת ולהקטיר, להן ולהשתחוות, הצורות בהן שהציבו כליל המתמסרים האנשים דווקא ימים באותם היו והסגפנים היראים�ת - שהסברנו כפי, לכוכבים העשויים מקדשים אותם לשרו הצריכו לא שיצווה, שברא מה בכל בבירור חסדו, הנראית-ועורמת יתעלה חוכמתו

היה זה כי, ולבטלם אותם לעזוב, אלה פולחן דרכי מיני את לדחות עלינו האדם לטבע בהתאם לקבלו הדעת על להעלות שאין דבר ימים באותם

�ין במה לו נוח לעולם אשר ימים באותם דומה היה הדבר. אליו שהסכ האל: "אומר והיה האל את לעבוד הקורא נביא בא היה בימינו כאילו .צרה בעת אליו תשוועו ולא תצומו ולא אליו תתפללו שלא עליכם ציווה

כלל." מעשה בלי מחשבה רק תהיה עבודתכם לנבראים מהיותן והעבירן האלה העבודות מיני את יתעלה השאיר לכן

וציוונו, יתעלה לשמו להיות, אמיתית מהות להם שאין דמיוניים ולדברים מקדש לי "ועשו: מקדש לו לבנות לנו ציווה לכן יתעלה. לו לעשותם

,כ, שם )לי" תעשה אדמה "מזבח: לשמו המזבח ושיהיה, ח(,כה שמות) , ב(',א ויקרא )"'לה קרבן מכם יקריב כי "אדם: לו יהיה ושהקורבן כא(

דבר שייעשה אסר הוא. לפניו תהיה וההקטרה, לו תהיה וההשתחוויה]יחרם לאלהים "זבח: לזולתו אלה ממעשים )"[לבדו' לה בלתי שמות

)אחר" לאל תשתחוה לא "כי; יט( ,כב כהנים ייחד הוא. יד( ,לד, שם

59

�ת )לי" "וכהנו ואמר המקדש לשרו בהכרח התחייב. מא( ,כח, שם בבית התעסקותם על להם שתגמולנה זכויות להם שתיקבענה זאת אלוהית חסד-והכהנים. בעורמת הלויים זכויות אלה. ובקורבנותיו

,באמונתנו האמיתי הגדול היסוד והתבסס זרה עבודה זכר שנמחה הושג ביטול מפני חרדו ולא נרתעו לא הנפשות. וייחודו האלוה מציאות והוא

זולתם. פולחן הכירו ושלא אליהם מורגלים שהיו הפולחנים

יקשה זה. זה מעניין ראשון בהרהור נפשך תירתע שבהכרח אני יודע"לי ותאמר אותי תשאל ובלבבך, עליך ואיסורים ציוויים יבואו כיצד:

בלתי כולם והם, קבועים בזמנים, מאוד ומפורטים גדולים ומעשים�נים האל שחיבל תחבולה זאת כאילו, אחר דבר למען אלא, לעצמם מכו

עלינו לצוות יתעלה אותו מונע מה. הראשונה כוונתו את שישיג כדי, לנו במה צורך בלי, זאת לקבל יכולת לנו ולתת, הראשונה כוונתו את

אשר תשובתך את אפוא שמע? השנייה הכוונה מבחינת שהוא שטענת לשון: אמת לך שהעירותי שמה לך ויתגלה הזה החולי את מלבך תסיר

דרך נחם "ולא שנאמר והוא. ממש לזאת הדומה פרשה מביאה התורה]הוא קרוב כי פלשתים ארץ �חם פן אלהים אמר כי בראתם העם ינ

�ס�ב[. מצרימה ושבו מלחמה סוף" ים המדבר דרך העם את אלהים וייז-יח(. יג, �נת שהיתה, המלך מדרך אותם שהתעה כשם )שמות מכו

ביכולת היה לא הטבע שלפי למה ציפייה מתוך - אחרת דרך אל, מראש- גופיהם המצוות את הטיל כן, הראשונה הכוונה שתתבצע כדי

נפשותיהם ביכולת אין הטבע פי-שעל למה ציפייה בגלל, שהזכרנו וזניחת יתעלה השגתו שהיא הראשונה, הכוונה שתתממש כדי, לקבלו�ת על שיתחנך האדם מט�בע שאין כשם כי. זרה עבודה עבדות של שרו ידיו את ירחץ מייד כן-ואחרי להם שדומה ובמה ובלבנים בחומר

על שיתחנך מטבעו זה אין כן הענק בילידי אחת-בבת ויילחם מלכלוכם הסכינו והנפשות אליהם שהתרגלו ומעשים פולחן של מאוד רבים מינים

וכשם. אחת-בבת אותם ויפסיק ראשון, כמושכל שנעשו עד אליהםלהתעות שהאל - אומץ שיאזרו עד במדבר אותם הערים �ן ידוע שכ

והיפוכם, לב-אומץ מחייבים, ומלוכלך פרוע כשהגוף, במדבר שהחיים- והשפלה לשעבוד הורגלו שלא אנשים נולדו וגם, פחדנות מחייב וכל

יחנו' ה פי "על: רבנו משה באמצעות אלוהיים ציוויים פי-על היה זאת משה" )במדבר ט, ביד' ה פי על שמרו' ה משמרת את, יסעו' ה פי ועל- כג( מין עם שיישארו כדי אלוהי בחסד מצוות של זה מכלול בא כן

האמונה כדי, אליו מורגלים שהיו העשייה הכוונה היא אשר שתיכון הראשונה.

לנו ולתת, הראשונה כוונתו את עלינו לצוות האל את מונע מה משאלתך מונע היה ומה: לך וייאמר, שנייה שאלה לך זאת, מתחייבת לקבל יכולת

לעמוד יכולת להם ומלתת פלשתים ארץ דרך מלהוליכם האל את ועמוד יומם הענן "בעמוד סיבוב באותו צורך היה לא ואז, במלחמות

הסיבה בדבר שלישית שאלה מתחייבת וכן? )שמות יג, כב( לילה" האש

60

)כל על והאיום ההבטחה לפירוט מכיוון: לך וייאמר, התורה( מצוות ונעשה זאת בתורה שנאמין הם ורצונו האל של הראשונה שכוונתו ולא, תמיד זאת לפי ולנהוג זאת לקבל יכולת לנו נתן לא מדוע, מעשיה

� מיטיב שהוא בכך תחבולה לנו יחבל בנו ונוקם, לו מצייתים כשאנו עמנו הנקמה ואת כולן האלה הטובות את ועושה, פיו את ממרים אנו כאשר מאתנו שישיג כדי לנו מחבל שהוא תחבולה זאת גם הרי? כולה הזאת

שבהם הציות מעשי שקיום מלגרום אותו מונע מה. הראשונה כוונתו את הטבוע טבע יהיו שונא הוא שאותן העבירות מן וההימנעות רוצה הואבנו?

,כללית אחת תשובה היא בהן כיוצא וכל אלה שאלות לשלוש התשובה מפרטי נמצא של טבעו השתנות הם שהנסים פי-על-שאף והיא

אופן בשום משנה האל אין אדם-בני פרטי של טבעם את הרי, הנמצאים זה לבבם והיה יתן "מי אמר הזה הגדול העיקרון הנס. בגלל דרך על

]להם להם ייטב למען, הימים כל מצותי כל את ולשמר אתי ליראה והשכר והאיסור הציווי באו כך משום. " )דברים ה, כו([לעלם ולבניהם בחיבורינו. לא מקומות בכמה ראיותיו על זה יסוד הבהרנו כבר. והעונש אדם-בני מפרטי אחד טבע ששינוי מאמינים שאנו מכיוון זאת אמרנו הוא אבל. היכולת בגדר נמצא, אפשר זה, אדרבה. יתעלה עליו יקשה

התורה. לו לעקרונות בהתאם לעולם בו יחפוץ ולא מעולם בזה חפץ לא שהוא למה אדם-בני מקרב פרט כל של טבעו את לשנות בחפצו היה

לריק. היו המצוות מתן וכל הנביאים שליחת, פרט מאותו רוצה יתעלה

9. Maimonides, Commentary on the Mishnah, Introduction to Perek Helek

Concerning this strange world to come, you will rarely find anyone to whom it occurs to think about it seriously or to adopt it as a fundamental doctrine of our faith, or to inquire what it really means, whether the world to come is the ultimate good or whether some other possibility is. Nor does one often find persons who distinguish between the ultimate good itself and the means which lead to the ultimate good. What everybody always wants to know, both the masses and the learned, is how the dead will arise. They want to know whether they will be naked or clothed, whether they will rise in the same shrouds with which they were buried, with the same embroidery, style, and beauty of sewing, or in a plain garment which just covers their bodies. Or they ask whether, when the Messiah comes, there will still be rich men and poor men, weak men and strong men, and other similar questions.

You, however, who read this book thoughtfully, must understand the analogy which I am about to draw for you. Prepare your mind to understand what I tell you about all this. Imagine a small child who has been brought to his teacher so that he may be taught the Torah, which is his ultimate good because it will bring him to perfection. However, because he is only a child and because his understanding is deficient, he does not grasp the true value of that good, nor does he understand the perfection which he can achieve by means of Torah. Of necessity, therefore, his teacher, who

61

has acquired greater perfection than the child, must bribe him to study by means of things which the child loves in a childish way. Thus, the teacher may say, “Read and I will give you some nuts or figs; I will give you a bit of honey.” With this stimulation the child tries to read. He does not work hard for the sake of reading itself, since he does not understand its value. He reads in order to obtain the food. Eating these delicacies is far more important to him than reading, and a greater good to him. Therefore, although he thinks of study as work and effort, he is willing to do it in order to get what he wants, a nut or a piece of candy. As the child grows and his mind improves, what was formerly important to him loses its importance, while other things become precious. The teacher will stimulate his desire for whatever he wants then. The teacher may say to the child, “Read and I will give you beautiful shoes or nice clothes.” Now the child will apply himself to reading for the sake of new clothes and not for the sake of study itself. He wants the garment more than the Torah. This coat will be the end which he hopes to achieve by reading. As his intelligence improves still more and these things, too, become unimportant to him, he will set his desire upon something of greater value. Then his teacher may say to him, “Learn this passage or this chapter, and I will give you a denar or two.” Again he will try to read in order to receive the money, since money is more important to him than study. The end which he seeks to achieve through his study is to acquire the money which he has been promised. When his understanding has improved that even this reward has ceased to be valuable to him, he will desire something more honorable. His teacher may say to him then, “Study so that you may become the president of a court, a judge, so that people will honor you and rise before you as they honor So-and-So.” He will then try hard to read in order to attain his new goal. His final end then will be to achieve the honor, the exaltation, and the praise which others might confer upon him.

Now, all this is deplorable. However, it is unavoidable because of man’s limited insight, as a result of which he makes the goal of wisdom something other than wisdom itself, and assumes that the purpose of study is the acquisition of honor, which makes a mockery of truth. Our sages called this learning not for its own sake. They had in mind the kind of person who performs the commandments and energetically studied Torah not for their own intrinsic worth but with some other purpose in view. Our sages warned against this and said, “Do not make the Torah a crown for self-glorification or a spade with which to dig” (Ethics of the Fathers 4:7). They hinted at what I have just explained to you, that the end of wisdom is neither to acquire honor from other men nor to earn more money. One ought not to busy oneself with God’s Torah in order to earn one’s living by it; nor should the end of studying wisdom be anything but knowing it. The truth has no other purpose than knowing that I is truth. Since the Torah is truth, the purpose of knowing it is to do it. A good man must not wonder, “IF I perform these commandments, which are virtues, and if I refrain from these transgressions, which are vices which God commanded us not to do, what will I get out of it?” This is precisely what the child does when he asks, “If I read, what will you give me?” The child is answered in some such way because, when we know his limited understanding and his desire for something other than a real goal, we answer him on the level of his folly, as it is said in Proverbs 26:5, “Answer the fool according to his folly.”

62

Our sages have already warned us about this. They said that one should not make the goal of one’s service of God or of doing the commandments anything in the world of things. Antigonos of Sokho- a man who had achieved perfection and grasped the truth of things – meant precisely this when he said: “Do not be like the servants who serve their master for the sake of receiving a reward, but be like servants who serve their master without expecting a reward” (Ethics of the Fathers 1:3). He meant by this that one should believe the truth for the sake of the truth. We say of such a man that he serves out of love. To him the sages have applied the verse: “His profound desire is in God’s commandments” (Ps. 112:1). Rabbi Eliezer added, “in His commandments, but not in the reward of His commandments” (Avodah Zarah 19a).

All of this is clear proof of what we have said. A passage from the Sifre makes the point even better. “Should you be tempted to say, ‘I will study Torah in order to become rich, or in order to be called Rabbi, or in order to receive a reward in the world to come,’ Scripture says (Deut. 11:13): ‘To love the Lord your God’ – whatever you do, do it only out of love.” It has now been made quite clear to you that this is what the Torah means and our sages make fundamental. Only a disturbed fool whose mind is deranged by folly and by fantasy will refuse to recognize this truth.

Abraham our Father achieved this level; he served God out of love. We, too, must be aroused to move in this direction. However, our Sages knew that this is a very difficult goal to achieve and that not every man could achieve it. One may understand the goal and still reject it, failing to apprehend that it is a principle of faith. Men do not do anything except to achieve profit or to avoid loss. Most men would regard any other action as useless and meaningless.

Under these circumstances it is hard to say to one who is studying Torah, “Do certain things and refrain from doing certain other things but not out of fear of divine punishment and not in order to acquire a reward.” This is an exceedingly difficult thing to do because most men have not achieved such truth that they are able to be like Abraham our Father. Therefore, in order that the masses stay faithful and do the commandments, it was permitted to tell them that they might hope for a reward and to warn them against transgressions out of fear of punishment. It was hoped that they might be urged to strengthen their intentions so that they would ultimately grasp the truth and the way toward perfection, just like the child in the analogy which I cited above. It was for this reason that the sages charged Antigonos of Sokho with indiscretion. They had him in mind when they said, “O wise ones, be careful with your words” (Ethics of the Fathers 1:11). The masses, after all, lose nothing when they do the commandments out of fear of punishment and out of hope for reward, since they are not perfect. It is good for them insofar as it strengthens them and habituates them in loyalty to what the Torah requires. Out of this effort they may be awakened to the knowledge of the truth and serve God out of love. This is what the sages meant when they said, “A man ought always to labor in the Torah, even if not for its own sake! For doing it not for its own sake, he may come to do it for its own sake” (Pesahim 50b).

63

אבל זו הנקודה הנפלאה, רצוני לומר העולם הבא, מעט תמצא בשום פנים שיעלה על לבו הוא שיחשוב או שייקח זה העיקר, או שיאמר זה השם על איזה דבר הוא נופל, אם הוא תכלית הטובה, או אחת מןהסיבה ובין התכלית בין שיבדיל או התכלית. הוא הקודמות הדעות

המביאה אל התכלית.

יקומו המתים, והמבינים: היאך כולו ההמון אבל מה ששואלים העם באותן תכריכים עצמן שנקברו בהם יעמדו ואם לבושים, או ערומים בלבד, גופם שיכסה במלבוש או תפירתם, וייפוי ובציורם ברקמתם וכשיבוא המשיח אם יהיו שוים העשיר והדל, או אם יהיו בימיו חזק וחלש,

והרבה שאלות כאלו בכל עת.

והזהירו החכמים על זה ואמרו )אבות פ"ד מ"ה( "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בה". והם רומזים למה שביארתי לך, שאין לשום תכלית החכמה לא לקבל כבוד מבני אדם, ולא להרוויח ממון, ולא יתעסק בתורת השם יתברך להתפרנס בה, ולא תהיה אצלו תכלית למוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד. וכן אין תכלית האמת -לעשותה. ידיעתה ותכלית אמת והתורה אמת שהוא שידע אלא המידות אלה המצות, שהם "כשאעשה שיאמר לאדם השלם ואסור הטובות, ואתרחק מן העבירות שהם המידות הרעות שציווה השם יתברך שלא לעשותה, מה הוא הגמול שאקבל על זה?" לפי שזה כמו מה שיאמר הנער: "כשאני קורא זה מה יתנו לי?" והם אומרים לו: "דבר פלוני". לפי שכשאנו רואים מיעוט שכלו, שאינו מבין זה השיעור, והוא מבקש לתכלית תכלית אחר, אנו משיבים לו כסכלותו, כמו שנאמר "ענה

כסיל כאולתו".

כבר הזהירו חכמים על זה גם כן, כלומר שלא ישים האדם תכלית עבודת השם יתברך ועשיית המצווה בשביל דבר מן הדברים. והוא מה שאמר האיש השלם, המשיג אמיתת העניינים )שם פ"א מ"ג( אנטיגנוס איש

אומר לקבל סוכו מנת על הרב את המשמשים כעבדים תהיו אל אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס. פרס

לומר רצה העניין ואמנם וזהו האמת. לעצם באמת שיאמין בזה יט.( במצותיו חפץ )ע"ז ז"ל ואמרו שקוראים אותו "עובד מאהבה".

אמר ר' אליעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו. וכמה עצומה הראיה מאוד הזאת, וכמה היא מבוארת, והיא ראיה ברורה על מה שקדם לנו מן המאמר. וגדול מזה מה שאמרו בספרי: שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר לעולם הבא, תלמוד לומר "לאהבה את ה' אלקיך" - כל שאתם עושים לא

תעשו אלא מאהבה.

64

כוונת ויסוד כוונת התורה ונתבאר שהוא הנה התבאר לך זה העניין, אוויל משתגע, מזה אלא עיניו ואין מעלים עליהם השלום, החכמים וזו היא והרעיונים הגרועים. ושיבשוהו המחשבות הסכלות שקלקלוהו מעלת אברהם אבינו עליו השלום )סוטה לא.( שהוא היה עובד מאהבה, ולעומת הדרך הזה ראוי להיות ההתעוררות. לפי שידעו החכמים ז"ל שזה העניין קשה עד מאוד ואין כל אדם משיג אותו, ואם השיגו אינו מסכים בו בתחילת עניין ואינו סובר שתהיה אמונה ברורה, לפי שהאדם אינו עושה מעשה אלא כדי שתגיע לו ממנו תועלת או שתסור ממנו פסידא, ואם אינו כן יהיה אצלו אותה מעשה הבל וריק. היאך יאמר לבעל תורה "עשה אלה המעשים ולא תעשה אותם" לא לירא מעונש מן השי"ת, ולא להנחיל שכר טוב. זה דבר קשה עד מאוד, לפי שאין כל בניהתירו ולכן ע"ה. אבינו אברהם כמו שיהיו עד משיגים האמת אדם להמון, כדי שיתיישבו על אמונתם, לעשות המצות לתקוות שכר, ולהינזר מן העבירות מיראת עונש. ומזרזים אותם על זה ומחזקים כוונתם, עד שישיג המשיג וידע האמת והדרך השלם מה הוא, כמו שעושים בנערסוכו, איש לאנטיגנוס האשימו המשל. שהבאתי כמו הלמוד בשעת בבארו להמון מה שביאר, ואמרו בזה "היזהרו בדבריכם" כמו שנתבארוכל בעשותם המצות אין ההמון מפסידים מכל מי"א(. )פ"א באבות מיראת העונש ותקוות השכר, אלא שהם בלתי שלמים. ואולם זה טובומזה התורה, בעשיית והשתדלות והרגל כוח להם שיהיה עד להם, יתעוררו לדעת האמת ויחזרו עובדים מאהבה. וזה הוא מה שאמרו ז"ל )פסחים נ(: "לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך

שלא לשמה בא לשמה".10. Deuteronomy 21:18-21

18If a man has a stubborn and rebellious son, who does not heed his father or mother and does not obey them even after they discipline him, 19his father and mother shall take hold of him and bring him out to the elders of his town at the public place of his community. 20They shall say to the elders of his town, “This son of ours is disloyal and defiant; he does not heed us. He is a glutton and a drunkard.” 21Thereupon the men of his town shall stone him to death. Thus you will sweep out evil from your midst: all Israel will hear and be afraid.

�י יח �מורה כ � יהיה לאיש% ב�ן סורר ו רו ו ויס� �בקול אמ� � ש%מע ב�קול אביו ו �ו איננ ולא יש%מע אליהם � בו יט: אתו אל ותפשו � אתו והוציאו ו זקני אביו ואמ�

� אל כ: ש%ער מקמו עירו ואל �מרה ואמרו � זה סורר ו � זקני עירו ב�ננו �ו איננ� זולל �ל כא: וסבא ש%מע ב�קלנו � כ �רגמהו אנש%י עירו באבנים ומת ו �בערת� ו�ך וכל � הרע מק�רב � ויראו :ישראל יש%מעו

11. BT Sanhedrin 71a

65

There never has been a “stubborn and rebellious son” and never will be. Why then was the law written? That you may study it and receive reward.

בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר

12. Maimonides, Guide for the Perplexed, II:25

Know that our shunning the affirmation of the eternity of the world is not due to a text figuring in the Torah according to which the world has been produced in time. For the texts indicating that the world has been produced in time are not more numerous than those indicating that the Deity is a body. Nor are the gates of figurative interpretation to affirm as true the eternity of the world, just as we have given a figurative interpretation of those other texts and have denied that He, may He be exalted, is a body.

Two causes are responsible for our not doing this or believing it. One of them is as follows. That the Deity is not a body has been demonstrated; from this it follows necessarily that everything that in its external meaning disagrees with this demonstration must be interpreted figuratively, for it is known that such texts are of necessity fit for figurative interpretation. However, the eternity of the world has not been demonstrated. Consequently in this case the texts ought not to be rejected and figuratively interpreted in order to make prevail an opinion whose contrary can be made to prevail by means of various sorts of arguments. This is one cause.

The second cause is as follows. Our belief that the Deity is not a body destroys for us none of the foundations of the Law and does not give the lie to the claims of any prophet. The only objection to it is constituted by the fact that the ignorant think that this belief is contrary to the text; yet it is not contrary to it, as we have explained, but is intended by the text. On the other hand, the belief in eternity the way Aristotle sees it—that is, the belief according to which the world exists in virtue of necessity, that no nature changes at all, and that the customary course of events cannot be modified with regard to anything—destroys the Law in its principle, necessarily gives the lie to every miracle, and reduces to inanity all the hopes and threats that the Law has held out, unless—by God!—one interprets the miracles figuratively also, as was done by the Islamic internalists (allegorists); this, however, would result in some sort of crazy imaginings.

If, however, one believed in eternity according to the second opinion we have explained—which is the opinion of Plato— according to which the heavens, too, are subject to generation and corruption, this opinion would not destroy the foundations of the Law and would be followed not by the lie being given to miracles, but by their becoming admissible. It would also be possible to interpret figuratively the texts in accordance with this opinion. And many obscure passages can be found in the texts of the Torah and others with which this opinion could be connected or rather by means of which it could be proved. However, no necessity could impel us to do this unless this opinion were demonstrated. In view of the fact that it has not

66

been demonstrated, we shall not favor this opinion, nor shall we at all heed that other opinion, but rather shall take the texts according to their external sense and shall say: The Law has given us knowledge of a matter the grasp of which is not within our power, and the miracle attests to the correctness of our claims. Know that with a belief in the creation of the world in time, all the miracles become possible and the Law becomes possible, and all questions that may be asked on this subject, vanish.

Thus it might be said: Why did God give prophetic revelation to this one and not to that? Why did God give this Law to this particular nation, and why did He not legislate to the others? Why did He legislate at this particular time, and why did He not legislate before it or after? Why did He impose these commandments and these prohibitions? Why did He privilege the prophet with the miracles mentioned in relation to him and not with some others? What was God’s aim in giving this Law? Why did He not, if such was His purpose, put the accomplishment of the commandments and the nontransgression of the prohibitions into our nature? If this were said, the answer to all these questions would be that it would be said: He wanted it this way; or His wisdom required it this way. And just as He brought the world into existence, having the form it has, when He wanted to, without our knowing His will with regard to this or in what respect there was wisdom in His particularizing the forms of the world and the time of its creation—in the same way we do not know His will or the exigency of His wisdom that caused all the matters, about which questions have been posed above, to be particularized.

If, however, someone says that the world is as it is in virtue of necessity, it would be a necessary obligation to ask all those questions; and there would be no way out of them except through a recourse to unseemly answers in which there would be combined the giving the lie to, and the annulment of, all the external meanings of the Law with regard to which no intelligent man has any doubt that they are to be taken in their external meanings. It is then because of this that this opinion is shunned and that the lives of virtuous men have been and will be spent in investigating this question. For if creation in time were demonstrated—if only as Plato understands creation—all the overhasty claims made to us on this point by the philosophers would become void. In the same way, if the philosophers would succeed in demonstrating eternity as Aristotle understands it, the Law as a whole would become void, and a shift to other opinions would take place. I have thus explained to you that everything is bound up with this problem. Know this.

בתורה בגלל הכתוב אינה העולם דע שהימנעותנו מלדגול בקדמות כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים. שהעולם מחודש

גוף היות האלוה אין שערי הפירוש,מן הכתובים המצביעים על וגם אלא היינו יכולים, בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו

ואולי היה זה הרבה יותר קל. לפרש כפי שעשינו לגבי שלילת הגשמותולהוכיח את יותר לפרש את הכתובים ההם גדולה יכולת לנו והיתה גוף יתעלה היותו את ושללנו כתובים שפירשנו כפי העולם .קדמות

67

,האחת: אלא שתי סיבות גרמו לנו לא לעשות זאת ולא להאמין בזאת ולכן התחייב בהכרח לפרש, שהיות האלוה לא גוף הוכח הוכחה מופתית

לו, את כל מה שפשטו עומד בסתירה להוכחה המופתית וידוע שיש �כחה הוכחה מופתית- בהכרח פירוש ולא. ואילו קדמות העולם לא הו

ראוי אפוא לדחות את הכתובים ולפרשם על סמך העדפת דעה אשר�ה� בכל מיני העדפות . זאת סיבה אחת. אפשר להעדיף את הפכ

הסיבה השנייה היא שאמונתנו שהאלוה אינו גוף אינה הורסת לנו דברמה אלא בה ואין נביא שום טענת מכחישה ואינה התורה מיסודות

,ואין זה ניגודו כפי שהבהרנו. שהבורים טוענים שיש בזאת ניגוד לכתוב באופן שרואה- אמונת הקדמות , לעומת זאת. אלא הוא כוונת הכתוב

שהיא על דרך החיוב ושום טבע אינו משתנה ודבר אינו, אותה אריסטו ,ומכחישה בהכרח כל נס, הורסת את התורה מעיקרה- יוצא מהרגלו

גם אלא אם כן תפרש. ומבטלת כל מה שמבטיחה התורה או מאיימת בו ומכך תצא מין, הנסתר מבין המוסלמים-כפי שעשו אנשי, את הנסים

.הזיה

והיא לדעת, אבל אם מאמינים בקדמות לפי הדעה השנייה שהבהרנו דעה זאת אינה הורסת, כלומר שהשמים גם כן מתהווים וכלים, אפלטון

הנס הכחשת גוררת ואינה התורה יסודות אפשרותו, את את .אלא ויש פסקאות מסופקות; פי דעה זאת-אפשר לפרש את הכתובים על

רבות בתורה ובזולתה שניתן להיתלות בהן או אפילו להביא ראיות מהן אלא, ואולם אין הכרח שיביא אותנו להחזיק בדעה הזאת. לדעה זאת

�כחת הוכחה מופתית .אם כן היא היתה מו

�כחה הוכחה מופתית אין אנו נוטים אל דעה זאת ואין, אולם באשר לא הוכלל אל אותה דעה אחרת אלא מפרשים את הכתובים, אנו שועים

,כפשטיהם ואומרים שהתורה מודיעה לנו דבר שאין כוחנו מגיע להשיגוטענתנו אמיתות על מעיד העולם. והנס בחידוש האמונה שעם דע

נעשים הנסים כולם אפשריים ונעשית התורה אפשרית ונופלת כל שאלה למה נתן האל נבואה לפלוני ולא: כגון שאומרים, הנשאלת בעניין הזה ולמה ציווה האל בתורה זאת לאומה מסוימת ולא? נתן נבואה לאלמוני

לכן ולא-ולמה נתן מצוות בזמן פלוני ולא נתן מצוות קודם? לאחרים ולמה ייחד את? ולמה ציווה ציוויים אלה ואסר איסורים אלה? מכן-לאחר

אחרים אירעו ולא המוזכרים בנסים האל? הנביא כוונת היתה ומה �וים? מצוות זה-במתן ולמה לא שם בטבענו את הדברים האלה המצו

�רים ? אם זאת היתה מטרתו, והאסו

כך הצריכה"או " כך חפץ: "תשובת כל השאלות האלה היא שייאמר בצורה, כפי שהביא לידי מציאות את העולם בשעה שרצה", חוכמתו

יודעים את רצונו בכך או את בחינת החוכמה בייחוד, הזאת ואין אנו כן אין אנו יודעים את רצונו או מדוע חייבה חוכמתו לייחד - צורותיו וזמנו

68

התחייב שכך הוא"אבל אם יאמר מישהו . את כל מה ששאלו עליו לעיל ואין מוצא מהן, יתחייב בהכרח שתישאלנה השאלות ההן כולן", העולם

אלא בתשובות מכוערות שמצרפות הכחשה וריקון של כל פשטי התורהבעיני בר אין ספק נמנענו אנו. דעת שהם כפשוטם-אשר זאת בשל

. מדעה זאת

�ן אילו הוכח. ולכן כלו חיי המעולים ועוד יכלו בחקירה בשאלה זאת שכ היו בטלים, פי דעת אפלטון-ואפילו על, חידוש העולם הוכחה מופתית

כמו כן אילו התאפשרה. כל הדברים שבהם הפילוסופים מתפרצים עלינו התורה כולה היתה, פי שיטת אריסטו-להם הוכחה מופתית לקדמות על

אחרות, מתבטלת דעות מתקבלות . והיו .דע זאת אפוא. הבהרתי לך אפוא שהדבר כולו תלוי בבעיה זאת

13. BT Baba Batra 130b-131a Raba said to R. Papa and to R. Huna the son of R. Joshua: ‘When a legal decision of mine comes before you [in a written form], and you see any objection to it, do not tear it up before you have seen me. If I have a [valid] reason [for my decision] I will tell [it to] you; and if not, I will withdraw. After my death, you shall neither tear it up nor infer [any law] from it. "You shall neither tear it up" since, had I been there, it is possible that I might have told you the reason; "nor infer [any law] from it" — because a judge must be guided only by that which his eyes see.

כי אתי פסקא:אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע .דדינא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי

לאחר מיתה לא מיקרע. ואי לא הדרנא בי,אי אית לי טעמא אמינא לכו לא מיקרע תקרעיניה דאי הואי.תקרעוהו ומגמר נמי לא תגמרו מיניה

מגמר נמי לא תגמרו מיניה דאין.התם דלמא הוה אמינא לכו טעמא .לדיין אלא מה שעיניו רואות

69

CHAPTER SIXDo I Have to Believe in God to be a Good Jew?

1. Genesis 12:1-7

The Lord said to Abram, “Go forth from your native land and from your father’s house to the land that I will show you.2I will make of you a great nation,And I will bless you;I will make your name great,And you shall be a blessing.3I will bless those who bless youAnd curse him that curses you;And all the families of the earthShall bless themselves by you.”4Abram went forth as the Lord had commanded him, and Lot went with him. Abram was seventy-five years old when he left Haran. 5Abram took his wife Sarai and his brother’s son Lot, and all the wealth that they had amassed, and the persons that they had acquired in Haran; and they set out for the land of Canaan. When they arrived in the land of Canaan, 6Abram passed through the land as far as the site of Shechem, at the terebinth of Moreh. The Canaanites were then in the land.7The Lord appeared to Abram and said, “I will assign this land to your heirs.” And he built an altar there to the Lord who had appeared to him.

אל א אביך �מב�ית ו �ממ�ולדת�ך ו מארצך לך לך אברם אל יהוה �אמר וי� אראך אש%ר והיה ב: הארץ ש%מך �לה ואגד ואברכך �דול ג לגוי ואעשך

חת האדמה ג: ב�רכה �ל מש%פ� � בך כ �לך אאר ונברכו �מקל :ואברכה מברכיך ו�לך את�ו לוט ואברם ב�ן ד �ב�ר אליו יהוה וי �אש%ר ד �לך אברם כ חמש% ש%נים וי

מחרן �ק�ח אברם את ה: וש%בעים ש%נה ב�צאתו ואת וי לוט ב�ן שרי אש%ת�ו�ל אחיו ואת � ואת כ �ש%ם אש%ר רכש%ו �פש% אש%ר רכו � ללכת הנ �צאו � בחרן וי עשו

�נען � ארצה כ �באו �נען וי �עבר אברם ב�ארץ עד מקום ש%כם עד ו: ארצה כ וי�נעני אז ב�ארץ �רא יהוה אל ז: אלון מורה והכ �אמר לזרעך את�ן וי אברם וי

�ראה אליו את �ח ליהוה הנ �בן ש%ם מזב �את וי :הארץ הז

2. Genesis 13:14-17

14And the Lord said to Abram, after Lot had parted from him, “Raise your eyes and look out from where you are, to the north and south, to the east and west, 15for I give all the land that you see to you and your offspring forever. 16I will make your offspring as the dust of the earth, so that if one can count the dust of the earth, then your offspring too can be counted. 17Up, walk about the land, through its length and its breadth, for I give it to you.”

70

רד ויהוה אמר אל יד �ראה מן אברם אחרי הפ� לוט מעמ�ו שא נא עיניך ו�ה וקדמה וימ�ה את�ה ש%ם המ�קום אש%ר �י את טו: צפנה ונגב �ל כ הארץ כ

�לזרעך עד אש%ר �ה ו �עפר ושמת�י את טז: עולם את�ה ראה לך את�ננ זרעך כ�כל איש% למנות את הארץ אש%ר אם �ם עפר הארץ יו נה ג �ם יז: זרעך ימ� קו

�ה �י לך את�ננ �לרחב�ה� כ �ה� ו �ך ב�ארץ לארכ :התהל3. Genesis 22:15-1815The angel of the Lord called to Abraham a second time from heaven, 16and said, “By Myself I swear, the Lord declares: Because you have done this and have not withheld your son, your favored one, 17I will bestow My blessing upon you and make your descendants as numerous as the stars of heaven and the sands on the seashore; and your descendants shall seize the gates of their foes. 18All the nations of the earth shall bless themselves by your descendants, because you have obeyed My command.”

�קרא מלאך יהוה אל טו �אמר ב�י נש%ב�עת�י טז: הש%�מים אברהם ש%נית מן וי ויאת נאם יען אש%ר עשית �י את יהוה כ � �ה ולא חשכת �בר הז את הד ב�נך

�י יז: יחידך �ה את כ �ה ארב �כוכבי הש%�מים וכחול ברך אברכך והרב זרעך כ�ם וירש% זרעך את ש%ער איביו אש%ר על �ויי יח: שפת הי �ל ג � בזרעך כ �רכו והתב

:הארץ עקב אש%ר ש%מעת� ב�קלי

4. Exodus 3:6-10

6I am,” He said, “the God of your father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.” And Moses hid his face, for he was afraid to look at God. 7And the Lord continued, “I have marked well the plight of My people in Egypt and have heeded their outcry because of their taskmasters; yes, I am mindful of their sufferings. 8I have come down to rescue them from the Egyptians and to bring them out of that land to a good and spacious land, a land flowing with milk and honey, the region of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites. 9Now the cry of the Israelites has reached Me; moreover, I have seen how the Egyptians oppress them. 10Come, therefore, I will send you to Pharaoh, and you shall free My people, the Israelites, from Egypt.”

�סת�ר ו �אמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וי וי�י ירא מהב�יט אל ניו כ �אמר יהוה ראה ראיתי את ז: האלהים מש%ה פ� עני וי

י אש%ר ב�מצרים ואת �י ידעת�י את עמ� ני נגשיו כ :מכאביו צעקתם ש%מעת�י מפ� מן ח �להעלתו ו �ד מצרים מי �ילו ארץ טובה הארץ ההוא אל וארד להצ

�רחבה אל �דבש% ו �י אל ארץ זבת חלב ו רז �נעני והחת�י והאמרי והפ� מקום הכ�סי �י והיבו �ה צעקת ב�ני ט: והחו ראיתי את ישראל ב�אה אלי וגם ועת�ה הנ

�חץ אש%ר מצרים לחצים אתם רעה והוצא ועת�ה לכה ואש%לחך אל י: הל פ�י בני את :ישראל ממ�צרים עמ�

5. Exodus 19:3-6

71

The Lord called to him from the mountain, saying, “Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel: 4‘You have seen what I did to the Egyptians, how I bore you on eagles’ wings and brought you to Me. 5Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine, 6but you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’ These are the words that you shall speak to the children of Israel.”

�מש%ה עלה אל ג �קרא אליו יהוה מן ו �ה תאמר האלהים וי ההר לאמר כישראל לבני �יד ותג יעקב למצרים ד: לבית עשיתי אש%ר ראיתם את�ם

על אתכם אלי ואש�א אתכם ואבא נש%רים �נפי אם ה: כ ש%מוע ועת�ה �ש%מרת�ם את � ב�קלי ו �ל ב�ריתי ת�ש%מעו �ה מכ �י והייתם לי סגל ים כ �ל העמ� לי כ

� ו: הארץ ת�היו אש%ר ואת�ם �ברים �ה הד אל % וגוי קדוש �הנים כ לי ממלכת : ב�ני ישראל ת�דב�ר אל


44Yet, even then, when they are in the land of their enemies, I will not reject them or spurn them so as to destroy them, annulling My covenant with them: for I the Lord am their God. 45I will remember in their favor the covenant with the ancients, whom I freed from the land of Egypt in the sight of the nations to be their God: I, the Lord.

�ם ואף מד לא ג איביהם ב�ארץ ב�היותם ולא זאת געלת�ים מאסת�ים �תם �י אני יהוה אלהיהם לכל וזכרת�י להם ב�רית מה: להפר ב�ריתי את�ם כהוצאתי ראש%נים להם אש%ר להיות �וים הג לעיני מצרים מארץ אתם :אני יהוה לאלהים

7. Amos 9:8-15

8Behold, the Lord God has His eyeUpon the sinful kingdom:I will wipe it offThe face of the earth!But, I will not wholly wipe outThe House of Jacob—declares the Lord.9For I will give the orderAnd shake the House of Israel—Through all the nations—As one shakes [sand] in a sieve,And not a pebble falls to the ground.10All the sinners of My peopleShall perish by the sword,

72

Who boast,“Never shall the evilOvertake us or come near us.”11In that day,I will set up again the fallen booth of David:I will mend its breaches and set up its ruins anew.I will build it firm as in the days of old,12So that they shall possess the rest of EdomAnd all the nations once attached to My name—declares the Lord who will bring this to pass.13A time is coming—declares the Lord—When the plowman shall meet the reaper,And the treader of grapesHim who holds the [bag of] seed;When the mountains shall drip wineAnd all the hills shall wave [with grain].14I will restore My people Israel.They shall rebuild ruined cities and inhabit them;They shall plant vineyards and drink their wine;They shall till gardens and eat their fruits.15And I will plant them upon their soil,Nevermore to be uprootedFrom the soil I have given them—said the Lord your God.

ני ח פ� מעל � אתה והש%מדת�י החט�אה ב�מ�מלכה יהוה אדני עיני �ה הנ�י לא הש%מיד אש%מיד את �י ט: יהוה נאם ב�ית יעקב האדמה אפס כ �ה כ הנ

�ה והנעותי בכל �וים את אנכי מצו �ברה ולא הג �וע ב�כ �אש%ר ינ ב�ית ישראל כול צרור ארץ י האמרים לא י: יפ� �ל חט�אי עמ� � כ �תו �ים ב�חרב ימו �יש% ותקד תג

� �א אקים את יא: הרעה ב�עדינו �ום ההו �י �פלת וגדרת�י את ב ויד הנ � �ת ד סכ�ימי עולם �בניתיה כ ו רציהן והרסתיו אקים � את יב: פ� יירש%ו ש%ארית למען

�וים אש%ר אדום וכל �את נקרא ש%מי עליהם נאם הג �ה יג: יהוה עשה ז הנ� ימים ב�אים נאם �רע והט�יפו �ש% חורש% ב�ק�צר ודרך ענבים ב�מש%ך הז יהוה ונג

�בעות ת�תמוגגנה ההרים עסיס וכל י ישראל וש%בת�י את יד: הג �ת עמ� ש%בו� את � כרמים וש%תו � ונטעו � ערים נש%מ�ות ויש%בו �בנו � את ו �ות ואכלו � גנ יינם ועשו

ריהם על טו: פ� �נטעת�ים אש%ר ו אדמתם מעל עוד � �תש%ו ינ ולא אדמתם נתת�י להם :אמר יהוה אלהיך

8. Responsa Rashi 171, 173, 175

“An Israelite, even though they have sinned, is still an Israelite.”

אף על פי שחטא ישראל הוא, חטא ישראל

73

9. BT Yevamot 47b

“WHEN HE COMES UP AFTER HIS IMMERSION, HE IS DEEMED TO BE AN ISRAELITE IN ALL RESPECTS.” In respect of what practical issue? — In that if he retracted and then betrothed the daughter of an Israelite, he is regarded as a non-conforming Israelite and his betrothal is valid.

טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. למאי הלכתא דאי הדר ביהומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין.

10. Rabbi Eliezer Waldenberg, Responsa Tzitz Eliezer 13:93

The case came before me regarding a woman, the daughter of Jewish parents who submitted a request to the courts to allow her to return to the fold of Judaism. In front of the court she explained that she had converted to Christianity in the Anglican Church, as a result of wanting to marry someone who belonged to the Anglican religion. Now she expresses complete remorse over her actions...

It is obvious and simple that according to Jewish law, a Jew is in no way capable of freeing him or herself from the bonds of the Torah and severing the ties and the roots of his connection to his people. A Jew’s fundamental connection to the Jewish people is founded on the fact that he was born to Jewish parents, or more accurately to a Jewish mother...

It is, therefore, a central principle of our religion and our holy Torah that no one of the offspring of Jacob can escape from it, whether voluntarily or non-voluntarily. Against his will, a Jew remains a Jew, connected to the religion of Moshe, with no recourse to free himself from it…

It is therefore, simple and clear that the conversion to a different religion of this woman who wants to return to Judaism is something that never happened. She never left the framework of Judaism, neither religiously or nationally, and her return to Judaism is like the return of a daughter to her mother.

יהודים שהגישה בקשה לביה"ד עובדא הוה באשה אחת בת להורים להחזירה לחיק היהדות. בהופעתה לפני ביה"ד מיררה בבכי וסיפרה פרשת המרתה את דתה בכנסיה האנגליקאני מתוך טירוף ובילבול דעתאת והביעה האנגליקאנית, הדת מבן לאחד להנשא באשר שרצתה

חרטתה הגמורה על מה שעשתה...

הנה פשוט וברור כי לפי ההלכה היהודית אין ביכלתו של יהודי בשום פנים להשתחרר ולפרוק עולו מתורתו ולנתק את קשריו ושורש יניקתו מעמו. השתייכותו השרשית לעם היהודי מבוססת על העובדה הקיימת

שהוא נולד להורים יהודים - או יותר מדויק: מאם יהודיה...74

הרי לנו שהעיקר הגדול מיסודי דת - תורתנו - הקדושה הוא ששום אחד מזרע יעקב לא יוכל להמלט ממנה לעולם בין ברצונו ובין שלא ברצונו ובעל כרחו הוא נשאר יהודי דבוק לדת משה, מבלי יכולת בשום פנים

להשתחרר ממנה...

ועל כן פשוט וברור שדבר המרתה של המבקשת את דתה - היהודי היהלא בדתה לא יהדותה ממסגרת יצתה לא ומעולם היה. כלא

בלאומיותה וחזרתה ליהדות היא כחזרת בת לחיק אמה.

11. Ruth 1:16-17

16But Ruth replied, “Do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God. 17Where you die, I will die, and there I will be buried. Thus and more may the Lord do to me if anything but death parts me from you.”

�ת אל טז �עי ות�אמר רו �י אל ת�פג כ �ב מאחריך אש%ר ת�לכי בי לעזבך לש%ו�באש%ר ת�ליני אלין י ואלהיך אלהי אלך ו �ת יז: עמ�ך עמ� �תי אמו ב�אש%ר ת�מו

�ה יעשה יהוה לי וכה יוסיף וש%ם אק�בר כ �בינך ות יפריד ב�יני ו �י המ� :כ12. BT Yevamot 48b Rabbi Yosi said: A convert who converts is like a child newly born.

רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי13. Exodus 20:2-3

2I the Lord am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage: 3You shall have no other gods besides Me.

מארץ מצרים מב�ית עבדים ב אש%ר הוצאתיך לא ג: אנכי יהוה אלהיך ני יהיה לך אלהים אחרים על :פ�

14. Isaiah 1:10-1710Hear the word of the Lord,You chieftains of Sodom;Give ear to our God’s instruction,You folk of Gomorrah!11“What need have I of all your sacrifices?”Says the Lord.“I am sated with burnt offerings of rams,And suet of fatlings,

75

And blood of bulls;And I have no delightIn lambs and he-goats.12That you come to appear before Me—Who asked that of you?Trample My courts13no more;Bringing oblations is futile,Incense is offensive to Me.New moon and sabbath,Proclaiming of solemnities,Assemblies with iniquity,I cannot abide.14Your new moons and fixed seasonsFill Me with loathing;They are become a burden to Me,I cannot endure them.15And when you lift up your hands,I will turn My eyes away from you;Though you pray at length,I will not listen.Your hands are stained with crime—16Wash yourselves clean;Put your evil doingsAway from My sight.Cease to do evil;17Learn to do good.Devote yourselves to justice;Aid the wronged.Uphold the rights of the orphan;Defend the cause of the widow.

� דבר י � עם עמרה ש%מעו � ת�ורת אלהינו �י למ�ה יא: יהוה קציני סדם האזינו לרים רב פ� ודם מריאים וחלב אילים עלות שבעת�י יהוה יאמר זבחיכם

�דים לא חפצת�י �כבשים ועת�ו ני יב: ו � לראות פ� �י תבאו �דכם מי כ בק�ש% זאת מי� הביא מנחת יג: רמס חצרי קטרת ת�ועבה היא לי חדש% ש%וא לא תוסיפו

ועצרה וש%ב�ת קרא מקרא לא און �כל �מועדיכם שנאה יד: או ו חדש%יכם � עלי לטרח נלאיתי נשא �ם טו: נפש%י היו יכם אעלים עיני מכ �פ� �בפרשכם כ ו

�י �ם כ � ג �מים מלאו �י ש%מע ידיכם ד �ה איננ � תפל �ו � טז: תרב �ו �כ � הז � רחצו הסירו� הרע �גד עיני חדלו � יז: רע מעלליכם מנ ט אש%�רו � מש%פ� �רש%ו � היטב ד למדו

� אלמנה � יתום ריבו :חמוץ ש%פטו 15. Psalm 15

A psalm of David.Lord, who may sojourn in Your tent,

76

who may dwell on Your holy mountain?2He who lives without blame,who does what is right,and in his heart acknowledges the truth;3 whose tongue is not given to evil;who has never done harm to his fellow,or borne reproach for [his acts toward] his neighbor;4for whom a contemptible man is abhorrent,but who honors those who fear the Lord; who stands by his oath even to his hurt;5who has never lent money at interest,or accepted a bribe against the innocent.The man who acts thus shall never be shaken.

�ר ב�אהלך מי מזמור לדוד יהוה מי א יגו �ן ב�הר קדש%ך הולך ת�מים ב: יש%כ�פעל צדק ודבר אמת ב�לבבו � רעה לא לש%נו רגל על לא ג: ו עשה לרעהו

ה לא �ד נבזה ב�עיניו נמאס ואת ד: קרבו נשא על וחרפ� יכב יראי יהוה לא ה: נש%ב�ע להרע ולא ימר ו �ספ� וש%חד כ נקי לא לקח על נתן ב�נש%ך

�ה לא ימ�וט לעולם עשה :אל16. Genesis 1:1 “In the beginning, when God began to create heaven and earth…”

:ב�ראש%ית ב�רא אלהים את הש%�מים ואת הארץ17. Psalm 23

A psalm of David.The Lord is my shepherd;I lack nothing.2He makes me lie down in green pastures;He leads me to water in places of repose;3He renews my life;He guides me in right pathsas befits His name.4Though I walk through a valley of deepest darkness,I fear no harm, for You are with me;Your rod and Your staff—they comfort me.5You spread a table for me in full view of my enemies;You anoint my head with oil;my drink is abundant.6Only goodness and steadfast love shall pursue meall the days of my life,and I shall dwell in the house of the Lordfor many long years.

77

�יצני על ב: מזמור לדוד יהוה רעי לא אחסר א �ש%א ירב מי מנחות ב�נאות ד�לי ג: ינהלני �י ד: צדק למען ש%מו נפש%י יש%ובב ינחני במעג �ם כ אלך ב�גיא ג

�י אירא רע צלמות לא די את�ה כ עמ� �מש%ענת�ך ו ינחמני ש%בטך ה: המ�ה �ש%�נת� בש%�מן ראש%י ת�ערך לפני ש%לחן נגד צררי �וסי ד אך טוב וחסד ו: רויה כ

�ני �פו �ל ירד �י כ :יהוה לארך ימים וש%בת�י ב�בית ימי חי


The Lord spoke to Moses, saying: 2Speak to the whole Israelite community and say to them: You shall be holy, for I, the Lord your God, am holy.

�אמר מש%ה אל יהוה וידב�ר א �ב�ר ב: ל �ל אל ד ישראל ב�ני עדת כ ואמרת�� קדש%ים אלהם �י ת�היו אלהיכם: יהוה אני קדוש% כ

19. BT Sotah 14a

Rabbi Hama son of Rabbi Hanina further said: What means the text: “You shall walk after the Lord your God” (Deut. 13:5)? Is it, then, possible for a human being to walk after the Shechinah; for has it not been said: “For the Lord your God is a devouring fire” (Deut. 13:24)? But [the meaning is] to walk after the attributes of the Holy One, blessed be He. As He clothes the naked, for it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife coats of skin, and clothed them” (Gen. 3:21), so should you also clothe the naked. The Holy One, blessed be He, visited the sick, for it is written: “And the Lord appeared unto him by the oaks of Mamre” (Gen. 18:1), so should you also visit the sick. The Holy One, blessed be He, comforted mourners, for it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Gen. 25:11), so should you also comfort mourners. The Holy one, blessed be He, buried the dead, for it is written: “And He buried him in the valley” (Deut. 34:6), so should you also bury the dead.

אלהיכם' אחרי ה( ה, דברים יג) ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב דברים) וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר - תלכו

ה( כד, ד הוא' כי אוכלה אש של אלהיך מדותיו אחר להלך אלא דכתיב. ה"הקב ערומים מלביש הוא ג) מה ה( כא, בראשית 'ויעש

וילבישם .אף אתה הלבש ערומים אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור באלוני ממרא' וירא אליו ה( א, בראשית יח) ה ביקר חולים דכתיב"הקב

ויהי( יא, בראשית כה) ה ניחם אבלים דכתיב"הקב. אף אתה בקר חולים .אף אתה נחם אבלים אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו

אף אתה ויקבר אותו בגיא( ו, דברים לד) ה קבר מתים דכתיב"הקב.קבור מתים

20. Pirkei Avot 2:16

78

"It is not incumbent upon you to complete the work, but neither are you free to desist from it."

ממנה. לבטל חורין בן אתה ולא לגמור המלאכה עליך לא

21. Traditional Daily Prayer Book

“I believe in the coming of the messiah, and even though he will tarry, I still await him, every day, that he will come.”

.לו אחכה זה כל עם שיתמהמה פי על בבית המשיח ואף אני מאמין

79

CONCLUSION:PUTTING GOD FIRST BY PUTTING GOD SECOND

1. Genesis 9:5-6 5But for your own life-blood I will require a reckoning: I will require it of every beast; of man, too, will I require a reckoning for human life, of every man for that of his fellow man!6Whoever sheds the blood of man,By man shall his blood be shed;For in His imageDid God make man.

ה �מכם את ואך �ד אדרש% לנפש%תיכם ד �ל מי �ה כ � חי �ו �ד אדרש%נ �מי �ד האדם ו מי והאדם: נפש% את אחיו אדרש% איש% �ם ש%פך �מו ב�אדם האדם ד �י ד יש%�פך כ

האדם: את עשה אלהים ב�צלם

2. Genesis 1:26-2826And God said, “Let us make man in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.” 27And God created man in His image, in the image of God He created him; male and female He created them. 28God blessed them and God said to them, “Be fertile and increase, fill the earth and master it; and rule the fish of the sea, the birds of the sky, and all the living things that creep on earth.”

�אמר כו � אדם נעשה אלהים וי � ב�צלמנו �תנו �דמו � כ �ו �ם בדגת וירד �בעוף הי ו�המה הש%�מים �בב �בכל ו �בכל הארץ ו �ברא כז: הארץ על הרמש הרמש ו וי�נקבה זכר אתו ב�רא אלהים ב�צלם ב�צלמו האדם את אלהים :אתם ב�רא ו

כח �אמר אלהים אתם ויברך � אלהים להם וי רו � פ� �רבו � ו �מלאו הארץ את ו� וכבש%ה �רדו �ם ב�דגת ו �בעוף הי �בכל הש%�מים ו �ה ו :הארץ על הרמשת חי

3. Mishneh Sanhedrin 4:5

Man was created singly, to teach you that whoever destroys a single soul of Israel, Scripture accounts it as if he had destroyed an entire world; and whoever saves one soul of Israel, Scripture accounts it as if he had saved an entire world. And for the sake of peace among men, that one should not say to his fellow, “My father is greater than yours;” and that heretics should not say, “There are many powers in Heaven.” Again, to declare the greatness of the Holy One, blessed be He, for man stamps out many coins with one mold, and they are all alike, but the King, the King of kings, the Holy One, blessed be He, stamped each man with the seal of Adam, and not one of them is like his fellow. Therefore each and every one is obliged to say, “For my sake the world was created.”

80

נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך, ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים, ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו.

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם.

4. Exodus 32:26-27

26Moses stood up in the gate of the camp and said, “Whoever is for the Lord, come here!” And all the Levites rallied to him. 27He said to them, “Thus says the Lord, the God of Israel: Each of you put sword on thigh, go back and forth from gate to gate throughout the camp, and slay brother, neighbor, and kin.” 28The Levites did as Moses had bidden; and some three thousand of the people fell that day.

�ל־ב�ני כו �אספו אליו כ �אמר מי ליהוה אלי וי חנה וי �עמד מש%ה ב�ש%ער המ� וי�ה־אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש־חרבו כזלוי: �אמר להם כ וי

חנה והרגו איש־את־אחיו ואיש על־ירכו עברו ושובו מש%�ער לש%ער ב�מ�ל מן־העם כחאת־רעהו ואיש את־קרבו: �פ� �דבר מש%ה וי �עשו בני־לוי כ וי

�ש%לש%ת אלפי איש :ב�יום ההוא כ

5. Genesis 18:23-25

23Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty? 24What if there should be fifty innocent within the city; will You then wipe out the place and not forgive it for the sake of the innocent fifty who are in it? 25Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty, so that innocent and guilty fare alike. Far be it from You! Shall not the Judge of all the earth deal justly?”

�אמר כג �ש% אברהם וי �ג �יק עם וי ה צד �לי יש% חמש%�ים כד: רש%ע האף ת�ספ� או�יקם העיר, צד למ�קום, ב�תוך תש�א ולא ה ת�ספ� חמש%�ים, האף למען

�ה� �יקם אש%ר ב�קרב �ד �ה כה: הצ �בר הז �ד �ך מעשת כ �יק, חללה ל להמית צד�יק �ד כצ והיה רש%ע �רש%ע, עם יעשה כ לא הארץ �ל כ הש%פט �ך ל חללה

ט :מש%פ� 6. Genesis 18:2727Abraham spoke up, saying, “Here I venture to speak to my Lord, I who am but dust and ashes: 28What if the fifty innocent should lack five? Will You destroy the whole city for want of the five?”

81

�ען �אמר אברהם וי �ה וי ואפר: עפר ואנכי אדני אל לדב�ר הואלת�י נא הנ

7. Psalms 8:4-7

4When I behold Your heavens, the work of Your fingers,the moon and stars that You set in place,5what is man that You have been mindful of him,mortal man that You have taken note of him,6that You have made him little less than divine,and adorned him with glory and majesty;7You have made him master over Your handiwork,laying the world at his feet

�עתיך ירח וכוכבים אש%ר כוננת�ה: ד �י־אראה ש%מיך מעשי אצב ה כ �י תפקדנו: �רנו ובן־אדם כ �י־תזכ ות�חס�רהו מ�עט מאלהים ומה־אנוש כ

�ל ש%ת�ה תחת־רגליו זוכבוד והדר ת�עט�רהו: : ת�מש%ילהו ב�מעשי ידיך כ

8. Psalms 51:19

19True sacrifice to God is a contrite spirit;God, You will not despisea contrite and crushed heart.

�ח אלהים זבחי �ה נש%ב�ר נש%ב�רה לב רו :תבזה לא אלהים ונדכ9. Micah 6:8

8He has told you, O man, what is good,And what the Lord requires of you:Only to do justiceAnd to love goodness,And to walk humbly with your God;

�יד הג �מה ט�וב מה אדם לך �ורש% יהוה ו ד ך �י ממ� ט עשות אם כ ואהבת מש%פ� עם לכת והצנע חסד :אלהיך

10. Isaiah 57:15 15For thus said He who high aloftForever dwells, whose name is holy:I dwell on high, in holiness;

82

Yet with the contrite and the lowly in spirit—Reviving the spirits of the lowly,Reviving the hearts of the contrite.

�י �ון וקדוש% מרום ש%מו וקדוש% עד ש%כן ונש�א רם אמר כה כ �א ואת אש%כ �כ ד�ש%פל �ח ו �ח להחיות רו �להחיות ש%פלים רו �אים: לב ו נדכ

11. BT Avodah Zarah 20b

Rabbi Joshua ben Levy said: Humility is the greatest quality of them all, for Scripture says, “The spirit of the Lord God is upon me, because the Lord has anointed me to bring good tidings to the humble” (Isaiah 61:1).

יען עלי אלהים' ה רוח שנאמר מכולן גדולה ענוה לוי בן יהושע ר"דא.(א, סא ענוים )ישעיהו לבשר אותי' ה משח

12. BT Yoma 87b

My God, before I was formed, I was of no worth, and now that I am formed, it is as if I have not been formed. I am dust in my life, how much more in my death. Behold I am before you like a vessel full of shame and reproach. May it be your will that I sin no more, and what I have sinned wipe away in Your mercy, but not through suffering.

עפר נוצרתי. לא כאילו שנוצרתי עכשיו כדאי, איני נוצרתי שלא עד אלהי רצון יהי וכלימה. בושה מלא ככלי לפניך אני הרי במיתתי. ו"ק בחיי אני

.יסורין י"ע לא אבל ברחמיך מרוק שחטאתי ומה אחטא, שלא מלפניך

13. BT Berakhot 43b

Our Rabbis taught: Six things are unbecoming for a scholar. He should not go abroad scented; he should not go out by night alone; he should not go abroad in patched sandals; he should not converse with a woman in the street; he should not take a set meal in the company of ignorant persons; and he should not be the last to enter the Beit Midrash. Some add that he should not take long strides nor carry himself stiffly [walk upright]…

‘Nor should he carry himself stiffly’ [walk upright/haughtily]; since a Master has said: If one walks with a stiff bearing even for four cubits, it is as if he pushed against the heels of the Divine Presence, since it is written, The whole earth is full of His glory.

לשוק, מבושם כשהוא יצא אל חכם. לתלמיד לו גנאי דברים ששה ר"ת אשה עם יספר ואל המטולאים, במנעלים יצא ואל בלילה, יחידי יצא ואל

לבית באחרונה יכנס ואל הארץ, עמי של בחבורה יסב ואל בשוק,

83

בקומה יהלך ואל גסה, פסיעה יפסיע לא אף אומרים ויש המדרש,זקופה...

ארבע אפילו זקופה בקומה המהלך מר דאמר זקופה בקומה יהלך ואל הארץ כל מלא (ג ,ו ישעיהו) דכתיב שכינה רגלי דוחק כאילו אמותכבודו.

14. Genesis Rabbah 8:10

Rabbi Hoshaya said: When the Holy One, blessed be He, created Adam, the ministering angels mistook him [for a divine being] and wished to exclaim ‘Holy’ before him. What does this resemble? A king and a governor who sat in a chariot, and his subjects wished to say to the king, ‘Domine! (Sovereign)!’ but they did not know which it was. What did the king do? He pushed the governor out of the chariot, and so they knew who was the king. Similarly, when the Lord created Adam, the angels mistook him [for a divine being]. What did the Holy One, blessed be He, do? He caused sleep to fall upon him, and so all knew that he was [but mortal] man; thus it is written, “Oh, cease to glorify man, who has only a breath in his nostrils! For by what does he merit esteem?” (Isaiah 2:22)!

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו: אמר רבי הושעיאקדוש לפניו לומר ובקשו השרת למלך. מלאכי שהיו משל ואפרכוס

בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו והיו יודעין, בקרוכין ולא היו וידעו הכל שהוא? מה עשה המלך. איזהו דחפו והוציאו חוץ לקרוכין

ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי"כך בשעה שברא הקב. איפרכוסובקשו לומר לפניו קדוש ב. השרת הפיל עליו? ה"מה עשה הקדוש

הדא הוא דכתיב חדלו לכם מן האדם, תרדמה וידעו הכל שהוא אדם(.כב, ישעיה ב) אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא

15. Genesis 18:17-21

17Now the Lord had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do, 18since Abraham is to become a great and populous nation and all the nations of the earth are to bless themselves by him? 19For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the Lord by doing what is just and right, in order that the Lord may bring about for Abraham what He has promised him.” 20Then the Lord said, “The outrage of Sodom and Gomorrah is so great, and their sin so grave! 21I will go down to see whether they have acted altogether according to the outcry that has reached Me; if not, I will take note.”

היו יהיה ואברהם יח: ויהוה אמר המכס�ה אני מאברהם אש%ר אני עשה יז� �ם ונברכו �דול ועצו �ויי הארץ בו לגוי ג �ל ג �ה יט: כ �י ידעת�יו למען אש%ר יצו כ

ט ב�ניו ואת את �מש%פ� �רך יהוה לעשות צדקה ו � ד למען ב�יתו אחריו וש%מרו

84

�ב�ר עליו אברהם את אש%ר הביא יהוה על �אמר יהוה זעקת סדם כ: ד וי�י כ וחט�אתם ועמרה �ה מאד רב כבדה �י ואראה ארדה כא: כ �א ,נ

�לה ואם � כ �צעקתה� הב�אה אלי עשו :לא אדעה הכ

16. BT Baba Metzia 59b

Concerning a particular oven, Rabbi Eliezer declared it pure, and the Sages declared it impure... On that day Rabbi Eliezer brought forward every imaginable argument [to prove the kashrut of the oven], but the Sages did not accept any of them. Finally he said to them, “If the Halakhah agrees with me, let this carob tree prove it!” Thereupon the carob tree was uprooted [and replanted] a hundred cubits away from its place. “No proof can be brought from a carob tree,” the Sages retorted.

Again he said to them, “If the Halakhah agrees with me, let the channel of water prove it!” Sure enough, the channel of water flowed backward. “No proof can be brought from a channel of water,” they rejoined.

Again he urged, “If the Halakhah agrees with me, let the walls of the study house prove it!” Sure enough, the walls tilted as if to fall. But Rabbi Joshua rebuked the walls, saying, “When scholars are engaged in a legal dispute, what right have you to interfere?” Hence, in deference to Rabbi Joshua they did not fall, and in deference to Rabbi Eliezer they did not resume their upright position; they are still standing aslant.

Again Rabbi Eliezer said to the sages, “If the Halakhah agrees with me, let it be proved from Heaven.” Whereupon, a Heavenly Voice cried out, “Why do you dispute Rabbi Eliezer, with whom the Halakhah always agrees?” But Rabbi Joshua stood up and protested: “The Torah is not in the heavens” (Deut. 30:12). What did he mean by this? Rabbi Yermiah said: “That the Torah had already been given at Mt. Sinai; therefore we pay no attention to a Heavenly Voice, because You [God] have long since written in the Torah, “One must follow the majority opinion” (Exod. 23:2).

Rabbi Nathan met the prophet Elijah and asked him, “What did the Holy One do in that moment?” Elijah said, “He laughed, saying, ‘My children have defeated Me, My children have defeated Me.’”

It was said: On that day all objects which Rabbi Eliezer had declared clean were brought and burnt in fire. Then they took a vote and excommunicated him. They said, “Who shall go and inform him?” “I will go,” answered Rabbi Akiva, “lest an unsuitable person go and inform him, and thus destroy the whole world.” What did Rabbi Akiva do? He donned black garments and wrapped himself in black, and sat at a distance of four cubits from him. “Akiva,” said Rabbi Eliezer to him, “what has particularly happened today?” “Master,” Akiva replied, “it appears to me that thy companions hold aloof from thee.” Thereupon he too rent his garments, put off his shoes, removed [his seat] and sat on the earth, whilst tears streamed from his eyes.

85

The world was then smitten: a third of the olive crop, a third of the wheat, and a third of the barley crop. Some say, the dough in women's hands swelled up.

A Tanna taught: Great was the calamity that befell that day, for everything at which Rabbi Eliezer cast his eyes was burned up. Rabban Gamaliel too was travelling in a ship, when a huge wave arose to drown him. “It appears to me,” he reflected, “that this is on account of none other but Rabbi Eliezer ben Hyrcanus.” Thereupon he arose and exclaimed, “Master of the Universe, it is well known to you that all that I have done was not for my honor, nor for the honor of my father’s house, but rather in honor of you, so that disagreement will not multiply in Israel.” At that the raging sea subsided.

וחכמים מטהר א"ר לחוליא, חוליא בין חול ונתן חוליות חתכו התם תנןעכנאי... של תנור הוא וזה, מטמאין

קיבלו ולא שבעולם תשובות כל אליעזר רבי השיב היום באותו תנא ממקומו חרוב נעקר יוכיח. זה חרוב כמותי הלכה אם להם אמר הימנו. מן ראיה מביאין אין לו אמרו אמה. מאות ארבע לה ואמרי אמה, מאה

החרוב.

המים אמת חזרו יוכיחו. המים אמת כמותי הלכה אם להם ואמר חזר המים. מאמת ראיה מביאין אין לו אמרו לאחוריהם.

כותלי הטו יוכיחו. המדרש בית כותלי כמותי הלכה אם להם ואמר חזר חכמים תלמידי אם להם אמר יהושע, רבי בהם גער ליפול. המדרש בית

של כבודו מפני נפלו לא טיבכם? מה אתם בהלכה זה את זה מנצחיםועומדין. מטין ועדיין א"ר של כבודו מפני זקפו ולא יהושע רבי

קול בת יצאתה יוכיחו. השמים מן כמותי הלכה אם להם ואמר חזר בכל מקום? כמותו שהלכה א"ר אצל לכם מה ואמרה

לא מאי היא )דברים ל, יב(. בשמים לא ואמר רגליו על יהושע רבי עמד אנו אין סיני מהר תורה נתנה שכבר ירמיה רבי אמר היא? בשמים

להטות רבים אחרי בתורה סיני בהר כתבת קול שכבר בבת משגיחין )שמות כג, ב(.

ל"א שעתא? בההיא ה"קוב עביד מאי ל"א לאליהו. נתן רבי אשכחיה בני. נצחוני בני נצחוני ואמר חייך קא

ונמנו עליו,א ושרפום באש"אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר ע אני אלך שמא ילך אדם" אמר להם ר?וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו

ע לבש" מה עשה ר.שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו א" אמר לו ר.שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות

. אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך?עקיבא מה יום מיומים זלגו עיניו.אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע

86

ויש, לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים.דמעות .אומרים אף בצק שבידי אשה טפח

,א נשרף"תנא אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו ראמר כמדומה לי.ג היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו"ואף ר

עמד על רגליו ואמר רבונו של.א בן הורקנוס"שאין זה אלא בשביל ר עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי

. נח הים מזעפו.אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל

87

Documents

INTRODUCTION - shi-webfiles.s3. Web viewQuran 2:177. It is not ... Thus also the master should not disgrace them by hand or by word, ... or manufacturing talismans, such a man is an