ש * ש ת ת תפקת › wp-content › uploads › 2019 › 09 › ...Harris, How Do We Know This?: Midrash and the Fragmentation of Modern .Judaism, Albany, 1995 , p. 201 440 -422

[21-1]( תשע"ט) האוקימתא

http://www.oqimta.org.il/oqimta/2019/katz5.pdf

–"הלכה למשה מסיני" כאבן בוחן אידיאולוגי מהחכמים בתקופת התנאים ועד העת החדשה*

מנחם כ"ץ

הקדמה

. בין מקור לכה ונים של הה תיה הש ת, הבחינו חכמים בין מקורו די תלמו ת ה ות כבר בספרות מוזכר ד עם בין השאראלו יני', יח כה למשה מס גוריה 'הל ן מושגיםהקט כגו

דרבנן', דאורייתא', ' ת'' ת'גזירו תקנו זה, ', ' דון במושג דברים הבאים ברצוני ל וכו'. בת שמשהו מן ציגלה משמעויות השונו ת,ה דורו לעמוד עלובעיקר הוא קיבל במהלך ה

תח תקופות שונות. מ תח שנוצר סביבו ב דות לעצם השימוש המ תנג ד ה זה כלל מצד אחי' סוס ל ב'הלכה למשה מסינ כהכבי תמסוי הל זה ,מ מושג סיון לפרש דרך או ני ב

דו י ת שהעמ ד שני, כתגובה לכך, נשמעו קולו מצמת; מצ ת מצ 'הלכה למשה מושג האתה כניסיון להמעיט מסיני' ת כל אמירה שנרא תקפו קשו ז עולמם ההלכתי, ואף במרכ

. 1בערכודות הללו, יביאבה ת העמ ת העקרוניות אא תפיסו תמציתי, את ה נסה לבחון, ולו באופן

. ת מהן ת מאחורי כל אח כה, שניצבו תו של עולם ההל ר למקור סמכו באש

ה * סיט בר ני או ה אל, שר שבת י חוג למח ה ליר ו ן ן ו כו ה', מ ידיאולוגי א ה ו כ הל ס ' נ כ אתי ב הרצ ות בעקב

ם לי ש רו ת בי ס -העברי כ א " "ז, כ ס ש 1לו ת 2דצמבר 2 0 0 6.

שה 1 ה למ כ הל אי, ' ספר ש' ה מ או לדוג ות. ר ור צת הד רו של המושג במ נתו להב ה ש קד הו ה ספרות רבני סי ן(, עמ' –מ " ש א )ת למוד, ה', מחקרי ת או תיאולוגי ה סטורי 3הי 8-1 אי, בימי הבית 1 ספר ש' =[

' "ד, עמ נ ש ם, ת לי ש רו ה, י נ ש המ 5ובימי 7 5-5 4 8;] D. Halivni, 'Reflections on classical Jewish hermeneutics', Proceedings - American

Academy for Jewish Research 62, 1996, pp. 19-127; Ch. E. Hayes, '"Halakhah le-

Moshe mi-Sinai" in rabbinic sources: a methodological case study', The Synoptic

Problem in Rabbinic Literature, Sh. J. D. Cohen (ed.), Providence, 2000, pp. 61-

117.; L. Landman, 'Some aspects of traditions received from Moses at Sinai', JQR,

67 (1976-77), pp.111-128. נסה א ש כך "ל, ב נ ה ם במחקרי ה צוי המ ה מזו נ שו ה איי ית ר ם מזוו את הדברי ה א נר נו א ה אמר ז במ

א רק ל ס ל התייח מו מהותל כ ם; ני שו ם ברי י דו ו על יד ב ש מו שי ה חורי א ד מ עומ ה ם מ א ג ל א מושג הה שג ז מו שימוש ב רף ל גו ן ת באופ נגד שמת ם כמי של ח ם למ ך עו בתו ה עמדה ות א ס ל אתייח ן, .כ

[2 מנחם כ"ץ 2


דיון ת מוצא ל ד דרה המקובלת למושג 'הלכה למשה מסיני', כפי אכנקו ת ההג ביא אדית: תלמו דיה ה ציקלופ שהיא מופיעה באנ

תנו דינים - מסיני למשה הלכה דים להוציאם ואין, בסיני למשה שני בלימותורה תב מ . שבכ

תחת הסעיף 'ג :דרהובהמשך, '

תורה שכל פי על ואף ת ה תנו ופירושיהם והמצו מרו כמו ,מסיני למשה ני ..שא . ה'" ים אל ים החק ט שפ מ ת וה תור ר וה תן אש אל בני ובין בינו ה' נ ר ש ר י יני בה ס

ד ה בי ד -)ויקרא כ"ו, מו( 'מש תנה מלמ תורה שני תיה ה דוקיה הלכו ודקדי על ופירושיה תורה רמז להם ויש הואיל מקום מכל 2,"מסיני משה י ב

דרשים ת ונ דים או ממקראו דרכי נלמ ת פי על ההיקש ב ו ד תורה המי נדרשת שהמר לא, בהן הם עליהם נא . מסיני למשה הלכה ש

דברים הקושי ה די אלומובלע ב וזה לשונו: 3אורבך, א"אנוסח באופן מפורש בי

, אין צורך לייחד תנה מסיני דוקיה ופירושיה ני דק תורה על רור שאם כל ה בת ולומר עליהן שהן הלכה למשה מסיני. האם לא הגיעה ת מסויימו הלכו

ל דיהם ש תפקי תם ול משמעו מטיים ל דוג יים ה ר, מעבר לגילו דו השעה לחת? המונחים ת השונו תקופו 4ב

דור, ולו מנוח, ולנסות לח תגר שהציב פרופ' אורבך ה ת לא ו היענ דבריי הבאים אבקש ל בדו של המונח 'הלכה למשה תפקי תו ול משמעו מטיים, ל וג ד ת, מעבר לגילויים ה במקצ

. מסיני'

ם 2 דברי ה הע' מקור שך, ליד המ או ב ם, ר ני ה כ ת ור בת ש דר 2במ 6. עמ' 3 "ט(, החלוץ ד )תרי ני', סי שה מ ה למ כ הל שור, ' של ה ם י' או ג 5ר 0-2 א 8 ש נו ני ב המודר ן הדיו ;

ה בל נ שו א ס ר נדפ א ] " כ ש ן ת נדו ן, לו כי הזמ בו נ ה מל, מור כ נ' קרו או "ק, ר נ , נפתח על ידי ר מברג1 8 5 א1 עמ' רי יג, שער ם: -[. או ג ו ר ס סביב ולמו הפ ל ה וע שג ז ם למו לי כי ש המ ת השגו .J. Mריד. על

Harris, How Do We Know This?: Midrash and the Fragmentation of Modern

Judaism, Albany, 1995 , p. 201. יז > 4 מולד ," ה נ ש המ ה לחקר נ ש ה א ומ ה' נ ש א למ בו "'מ אורבך, א " 1א 3 3 / 13 4 ' "ך, עמ ש 4<, ת 4 0-4 2 2

"ח, עמ' נ ש ם ת לי ש קל, ירו נ הר וי' פר "ד כת מ י ער ת, ב, ב יהדו ה מדעי ם ב 7]= מחקרי 3 8-7 1 אמר 6 [ )מה(, עמ' נ ש א למ בו אלבק, מ רת על ח' 7ביקו 2 1-7 2 הע' 0 יוחד או במ 1, ור אורבך 5 ש ן ציי אוי ל ם. ר ש

ה, כ הל ה ורבך, א א " א ה' ) חות פת הת ה ו ותי ר קו ה, מ כ הל ה ספרו ' ה, עצמו, ב ות תח התפ ה ו ותי ור מקם 1גבעתיי 9 8 נה 4 ש ק מ או פר ת פרק ני' במסגר סי ה מ ש ה למ כ הל ן ' ניי אי לע עצמ ן נו מייחד דיו אי ,)

של ם ה לעולמ ש של הדר ה ירת נו על חד כדי דיו א תוך הי בך ר או של ותו ס התייח א. ש נו ן ב הדה( בעמוד כ הל ה סוד כי ה ש ם )בפרק ז: הדר כמי 7הח ה 6 הער קר ב 4ובעי 2שבעמוד 4 6 כ2 אה . נר ה כל

נם אי ם ה ם ן, ג ש ליברמ " ן ור טיי ש אפ ן " מודי, רי התל המחקר של ם לי עול ני גדו ש ש ה ה מקר ן ז איני'. סי שה מ ה למ כ הל נח ' המו של תו עו שמ ם למ סי מתייח

3 "הלכה למשה מסיני" כאבן בוחן אידיאולוגי


בדברי התנאים. 'הלכה למשה מסיני' 1

מושג 'הלכה למשה מסיני' לא תו של נראה שברובד הבסיסי, ה ת טענ דגיש א בא אלא להת דבריו משקפים מסור דובר ש דעה ה תאו תוקף מאושש תלגבי ובעלת כה מסוימ ,הל

ת מסירה, מושג מובחן אלא כסופה של שלשל בדרך כלל מתוך רצון להכריע ולא כת הבוויכוח מסביב לאו 5.ה ההלכ

זה מופיע בהקשרים תקופת התנאים, מושג דים, כבר ב ת אח אולם במקורו. פול תובים דרש הכ ת מ לשאל יקה ז דים ב , למשל,מוסיים העומ ת בברייתא כך ר לראו אפש

עה ת כהניםהבאה המופי תור :ב

דה' 1 תו ת] וג' 'והקריב על זבח ה ת מצות חלו ן בלול מ ש יקי ב ים מצות ורק ן משח מ ש בת ת וסל כ רב ת מ ת חל ן בלול מ ש . ז יב()ויקרא [ב

ר: אילו נאאמר ר' עקיבה 2 ג, 'בשמן' מ ת ללו מר הרי היא ככל המנחו ד, הייתי או אחמר 3 ריבה, –שני פעמים 'בשמן' 'בשמן'כשהוא אותורה אלא למעט 4 ;ואין ריבוי אחר ריבוי ב5 . מיעטה לחצי לוגין ולרבוכה 6 ת ולרקיק , לחלו ת המינים הללו זה לשלוש ?יכול ישתליש חצי לוג ד לותל 7 ת בשמן' מרמו ת בלולו ת חלו ת מרבכ ריבה, 'סול

5 " : , ג( ם )ד כת ידיי ס ה במ דוע הי ה נ ש זר במ ליע א של ר' ו דברי ת ב או לר ן נית ך כ קת ל ה ה מוב נו דוגמ נמ

ש ני ב שר ע מואב מע ן ו רו עמו .ביעיתוגמ . ה ר . כ אמר 'ב .אליעזר ו . ה . אמור ל א ו ו ןצ ש אל תחונ םילמ כ נ כ ,י ן ז ן ב נ וח ן י ני מרב א בוימקובל ו מר ורב בו שמע מר ש ני ,י סי ה מ ש ה למ כ ן ,הל שעמו

ית שביע ני ב שר ע מע ה )ב, ומואב א ה. פ נ ש במ ה ל מושג ז ש ות ספ נו ה ות ההופע שתי כך ב ה ל מ בדו ". ו" נו(: לפ ה צפ המ ש אי ן שמעו ' ע ר ה שזר ש ם מע חו נ מר א אלו. ש ית ו הגז כת ש לל ועלו אל לי ן גמ י רב

ליבלר הלכה :ה ם אי נבי ה ן קיבלו מ ש ות ן הזוג קיבל מ ש א קיבל מאב ש א ש ני מרבי מיי א מקובל ני סי שה מ ם -למ יטי ני ח ני מי ש ו ה שדי ת א ורע ן ,הז ות נ ות נ גר שתי , אחת אה פי ן נות חת א ן ור ן ג א ש ע

אות פי "שתי ח, ז(: ות ) שע מקו 'אמר ר"; עדי הו כי ן ז ן ב נ ן יוח ני מרב א ו יבל רב בו מ שמע מרבו ור ש י אל ן אי ני ש סי ה מ ש ה למ כ רביהל לק הר לרחק ו לט א ו לטמ א הו ב א לרחק ,י ע את אל רו ן בז רבי קו המ

לקרב רועאת ו בז ן רוחקי ור .המ ן רד הי בר ה בע ית ה ה יפ ית צר חת ב שפ רועימ ן בז יו ן צ ה ב ד .חק ועורוע ן בז ן ציו ה ב קרב ם ו ש ה הית ת אל .אחר אלו ן לקרביכגו רחק ו הר ל ט א ול לטמ א ו ב ה ה 'ר .י הוד י

לרחק א אבל ל ב קר ק 'ר .אומר ל ת המחל וו ש ה מר ל או ן מעו ח .תוש לר א ם ל אומרי ם מי כ א ווח ק ולם עול ם ב לו ש ות ש א לע אל נ ,לקרב ה אמר נ כי הש נ ליא א ת א ם כ גו והישולח ל א ו נבי ב 'ה שיב ל ה ו

ם ות ל אב ם ע ני ם ולב ב ני .אבות על ב " ת נ ש ם במ שג יר הע אוי ל ן ר של רב ה ר ידיע ס חו ת לעומ ת לט וב ר מ לבל ה ם נחו י שבפ רת סו המ ה א פ

ש מו שי ה ל סיב ה ם י ג ה דע. זו יו נו אי א(, שי נ ה , ם כ הח אל ) לי ן גמ רב ילו א יודע ו ה א הו לבלר ה אל; לי גמפר. סו ה א ת עזר מ דוג כ ם, כ של ח רו א ם תו הוא ג ופר' ס שהרי ' פר', סו א ' 'לבלר' ול נוי כי ב

[4 מנחם כ"ץ 4


8 . ת תורה אלא לרבו ואין ריבוי אחר מיעוט בד הוא עושה 9 , ?כיצ ת לשני מינים ת לרבוכה ורביעי נותן רביעי

ת ומחצה לרקיקין 10 ת שהוא נותן לשני מינים נותן מחצה לחלו [ורביעי .. . [ . : אמר לו ר' אלעזר בן עזריה לר' עקיבה 11מרבה כל הי 12 ת ת ו 'בשמן'ום אפילו א למעט, איני שומע לך, 'בשמן'לרבודה, [1]אילא 13 תו ר, [2]חצי לוג שמן ל זי ת שמן לנ דה ואחד [3]ורביעי עשר שבין ני

דה – לני14 . הלכה למשה מסיני

ד) " ה א, רק י ד -ספרא צו פ " "ו, לד ע ן ]ה טיק "י ו כ "י 6עפ ם6 ורי צ שלמת קי ה (, ב ]6

ת בין ר' עקיב זרי ההמחלוק זר בן ע ' אלע ת לה אינה לר ע דרך לתכני ההלכה אלא נוג

ד . בעו יה ים אל מגיע ת של 'ריבוי' ו'מיעוט', ר' הר' עקיבששבה דרשני דרך ה תמש ב משזיר דה וקרבנו של הנ תו רבן ה על ק , ששיעור השמן הניתן זריה טוען כלפיו זר בן ע אלע

זריה היא זר בן ע דברי ר' אלע . כה למשה מסיני' דרכי הלימודהם 'הל ת כלפי ביקורת שר' עקיב היום נוקט בהן )" ההמאולצו מרבה כל ת פילו א ת ו 'בשמן'א 'בשמן'לרבו

דרכים למעט ד לשימוש ב כמשקל נג י' בא כאן מושג 'הלכה למשה מסינ ."(, כאשר ה . .מור נן –אלו, לא ת בפסוקים, שכן יש ד יש צורך בעיגון מאולץ של ההלכו תמי לא

תובים ת שאכן אין להן ביסוס בכ תיו . נראה שלא מסורות הלכ כה למשה מסיני' והן 'הלזריה מביא רשימה של שלשה זר בן ע ד עשר 7לחינם ר' אלע נושאים, שלאחד מהם )"אח

רור, לומר שלא תו, באופן ב דה"( אין שום קשר לנושא הנדון. כוונ דה לני יום שבין נית שורה של ג, אלא קיימ דובר במקרה חרי ת מ תמבוסס ןשאינהלכו דרשת ו על

. תובים 8הכ

לה 6 כו א את הבריית בבלי נמצ ם ב פה ג סו א, ו " פט ע ות נח א מ .מוב "ב ה עב ע ד נ בבבלי ן 7 שו א ן פרק ר שי כת קידו ס י מ שלמ וד ירו "ץ, תלמ כ דתי, מ' , –בעבו ה כ ות ערי תופע ש ו פירו סח, נו

בר טת סי ניבר או ה, פי סו ילו לפ ור ט אר דוק תו ה לת ם קב ש ה ל "ד־עבוד ס ש ן ת יל 1עמ' , א 1 4-1 1 3 ,לוגי ל יפו הט פר ס בר במ דו שמ ות א הר י ל דברי את בתי ל הרח צביע ע ן שלשהה א מ יוצ ם ה ש ם ברי ד

ן רוז ף ס א או ות. ור קומ ה מ רב ה ל ב א שמע ברי ר' י ם לד י ג נ פיי או ה ן הז נו , וסג המקובל לל כ , ־ה צביא, ספ כ א ד כת ס אל, מ שמע א דר' י ת יל כ ה במ טיק נוי הרמ ה ו כ סח, ערי אר נו התו ם קבלת ש ה ל עבוד

ו " שע ת, ת ה העברי סיט בר ני או ה ה, פי סו ילו לפ ור 1, עמ' דוקט 1 8-1 1 הע7 , '1 1 ן לקבל 1 נית ש לי ה א נר .ם. ה ני קת בי מחלו ה את ליטות מב ה ות א וגמ כן בד א בר שמדו ו מדברי

ני 8 סי ה מ ש ות למ כ הל או הוב ה התלבטו למ ם ני שו א ת ר י מוד התל ספרות ות ב כנה בקבוצ ן מ ה ן ל אי שתף שו של, מ ה . למ אל ש ה "על ם המי ניסוך ה ו ות, ערב נטיע שר "ע או ה הוב א למ " ה לד ע כ סו יחד, ()

"י ש ה ר נ ם)עו ני(ש סי ה מ ש ה למ כ הל ה " ה. :, ד ור הת ן ם מ ה ן ל ני , מ ש המדר ית אלו בב ש נ ה ש של אלו "ן כ ם, ו ע שמ ש סדר כ ם ס גר ע ו שומ ה שמע ם. ו ה ני סי ה מ ש ה למ כ הל ש שיבו ה ם 'ו יצי חצ ם ו שיעורי

ן יצי ! 'ומח ה ש של ן א כ ם , ]ג "ב ה ע ה כ סו לי ל -)בב כ ן ב כ ; ו ן שמע ש סדר כ ן דר ס ע ו שומ ה ן מע ש כ[( " מא ". ור ם נצ ומקו א ם ערך ג ודית, מ יה תל ני'יקלופד סי שה מ ה למ כ שע. 'הל כרך ט, עמ' ,



ת מ דעה אח דומה, שבו לפי תמסויהלכה קרה דר 'הלכה למשה מ , היא בג סיני' מת ה תפיסה אחר דת מן הפסוקים, אנו מוצאים בתוספתאיואילו לפי ג פ"סוכה ) א נלמ

:(266, מהד' ליברמן עמ' אה"

. -ערבה הלכה למשה מסיניראו 9אבא שאול תורה, מ : מן ה

רשנ מ . ערבה לל ,)ויקרא כג מ( "וערבי נחל" א מזבח ולב וערבה ל

א מר בתוספתא שהי לגביה נא שענא רבה, ש ערבה ביום הו ת, חיבוט לכה נוספ לגבי הדית שלפיה תלמו ת ת מסור דעת 'הלכה למשה מסיני', קיימ דתרבי עקיבא ל אף היא נלמ

מור בירושלמימ א ת ה . נביא כאן א ד ע"ב, עמ' )סוכה הפסוקים ד ה"א, נ -24שו' 649פ"ז, ;21 ת פ"א ה" , עמ' שביעי :(10-7שו' 181לג ע"ב

ם 'חייא בשם ר 'ר ,בא 'ר . 'הל - 10יוחנן: ערבה וניסוך המי 11למשה מסינידלא כר דר 'ו תורה, 'עקיבה אמ 'עקיבה, דבר : ניסוך המים

ד מ"ם יעי "כמשפטם", מ"ם יו" שי "ונסכיה" בשב יהם" בשי . -בשיני "ונסכ מים

ת המקרים שהבנראה ש ים מתוך שלוש דה שבשני ה העוב ת על הטענ דעה החולק אנו, התמסויהלכה ש . כפי מ ת נה מקרי תו של רבי עקיבא, אי דע למשה מסיני' היא כה הוא 'הלת שלפיה כל פרט במערכת אש ת בהמשך, רבי עקיבא נוקט בגישה עקרוני רצה להראו

ת תי דיוצריך ל יכולההלכ ד על י מ תובים היל ת הכ גוריה של דרש תה קט ממילא או , ות השמראש נטען הלכו ן לה ןשה ןלגבי ני' ואי כה למשה מסי ה ן'הל איננ תובים בכ ביסוס

. ת ת ואיננה אפשרי 12קיימ

תייחס זו אני מ גרת דגיש שבמס זו, א דעת ר' עקיבא כפי לפני שאנסה לבסס טענה לת מ תקפ ת התנאיםשהיא מש ת כמשקפות ספרו ת בירושלמי, הנראו ובחלק מן המסורו

ן, 9 טיי ש אפ נ " ליו: י או ע םר אי נ הת ות ספר אות ל "ז, עמ' מבו שי ם ת לי ש 1, ירו 6 3-1 6 ה בן 0 א נר כל ה כ .

. ן טרפו ' לי תלמיד ר או א, של ר' עקיב נו זמ

א 10 ם. ר שי רו הפ ן ן ובי סי יתו ן הבי ח בי כו ה וי הי ו אל ני ש שב יר הע אוי ל ס ור א תו " ה "ג ה פ כ סו א פתא ור "ז; הט ה וו " נ ש ם ת לי ש רו , י למוד הת ה ו נ ש המ ת קופ אל בת שר מועדי י ורי, תב ' 1, עמ' י 9 , ועמ' 3

2 0 0-1 9 9. לי 11 ה בבב יל א)במקב " ה מד ע כ ת(: ,סו ילו במקב ש "ו אי א ני נחו ם רבי שו ן מ נ אמר רבי יוח סי א אמר רבי

ם המי סוך ני ה, ו רב ע ות, נטיע שר ן: ע ורת ית ח ה למ -בקעת ב כ ניהל סי ."שה משה 12 ה למ כ הל א ' הי ש הי ש כל ה כ הל לגבי מר או א עקיב נו שר' מצי א ם ל ליי א שר ות ארצי ר ן, במקו כ א

ט כ ות נח לי מ שבבב ע הידו ר פו סי , וב א( " ה ע ה מ ניד לי ) שבבב א ת בריי ו ב שמ א ב שר למוב א י'. ב נ סי מהע' ן, הל או ל א, ר " 4ע 5.

[6 מנחם כ"ץ 6


ת מקורית ת תנאי ים, ובהם גם של הדברים אחרים 13.מסור ,דברי ר' עקיבאתנאדים וב יםהמובא תלמו ת שב תו יי דרשי קבצי בבר דההמ ת האמוראים ואילך אג תקופ ,שמ

דיון נפרד. 14דורשות

צל: 13 א א למצו ן נית תר ו לית י ה רדיק ש A. Yadin-Israel, Scripture and Tradition: Rabbiגי

Akiva and the Triumph of Midrash, Philadelphia ,2015. ת א ספת הו בו יד היח ור החיב ה זה א הוצ ה ם ש ן לדעת ה ה ־ידי ות ה ה במ נ שו שית ה מדר ש ה גי היית א ורי ל סט הי ה א לר' עקיב אל, שר י

כל שת ית הדור הייחוד נית ק הדקד ה ש את הגי סו לו ם ייח אוחרי ות מ ור אל, ורק ד שמע של ר' י מזו : או תו, ר ש ל גי ת ע ור לביק . ה תור ה ב יל ה ומ יל ,Y. Furstenberg, "Azzan Yadin-Israelמ

Scripture and Tradition: Rabbi Akiva and the Triumph of Midrash," The Journal

of Religion 97, no. 2 (April 2017): 298-299 :ם או ג -A. Gvaryahu on A. Yadin. ר

Israel 'Scripture and Tradition: Rabbi Akiva and the Triumph of Midrash', The

Talmud Blog 23/2/2015, https://thetalmud.blog/2015/02/23/a-gvaryahu-on-a-

yadin-israel-scripture-and-tradition-rabbi-akiva-and-the-triumph-of-midrash/ . או רם: ר פוג אי , י " ה נ ש המ כת א בערי המקר כנגד כה הל ה ב צו לעי ות דוי : ע א ת מקר קר נה עו ש "מ , ברג נ סט ר

JSIJ, 1 6 (2 0 1 עמ' 9 ,)1 6הע' 9 9.

לי 14 בבב אי נ הת ר חומ ה של ם א ,על עיבודי הל ור אין דוגמ א שמ " ה: א נ ה שלמ של חו סו ני ת את כ בערי ם ו הקדו מר החו ש רו פי ק ב ם ר סקי עו לי של הבב ם חרי או המ ם כי עור ה ם ו אי אמור ת ה ר ו במסג

ש על חד אותו מ ם אף מעצבי א אל ה, סוגי נות? ־ה ש הפר כי ה ועל דר כ הל ה הם על של ם ה קפותי ש ה פי רת ארץ סו על מ ת כל עדו נו ני לפ ן אי א, הו ן כ ם ית ־א ת בבל ור ס א על מ ילו ל אפ ה, ו דומ לית ק א שר י

( " ם ני רו אח ה ה י כ עור ה ו סוגי ה ל ל בע ש נית ש הפר ם ת קפ ש ה ם ו כ ל דר ק ע א ר אל , ה ה, קדומ א נ איש' ן "ת סור ם למ א -א ס יץ רב ", ת לת? המקוב ו את כקרי א של ה תור ה ב כתי את ם אי נ הת ו ש ם דר א ה : או

"ב[ נ ש 4, עמ' ]ת 4 כת .(4 ס למי מ ש רו "ץ, תלמוד י כ דתי: בו ם בע או ג לי ר בבב למי ו ש בירו ות ת בריי ה על הע' יל, לע ן ) שו א ן פרק ר שי א, עמ' 7קידו ,)2 0 3 " ה זו? חורב שמעת ב ה קול "מ "ץ, ' כ אמרי: מ' ובמ ,–

, עמ' "ג( ס ש )ת ה ו ך אגד הו', דר לי א ה ו רב חו י ב ס 1ר' יו 1הע' 9 ר 9 המסופ ר/ דוב ה ן ק בי המרח ש כל כ .נתי כוו ם. ברי תר בד ו י גדול י נו שי כוי ל סי ש כך י דול, תר ג א יו הו ה ם ב אי וב ם מ שהדברי ה יציר ה ן לבי

לוגי, ]1למרחק ] נו כרו פי2[ ר וג א ותלוי3] [ גי י ־[ התלו הבדל נובע מ ה נוי שי ה. סכול א ת/ בו תר . ש של ממ י נולוג רו כ פי ו אוגר רחק גי ן מ אי ר ש א כ ם ם ג קיי הת ול ל כ ם י בותיי תר ם רמי גו או ב ה סכול א ב"ץ, כ אמרי: מ' אל במ שמע י ר' י שי דב דר ם במ קעי שו המ א ' עקיב ברי ר של ד ד ה, על עיבו לדוגמ או, ר

ה ' המצו ן ור מ פט ה סק במצו השלוחי -העו כ סו ה ן ן מ טורי ה פ לי מצו א )בב " ה ע כ ני, ש ה, פרק כ -סו"ב , עמ' ע "ו( ס ש )ת ב מ של 6(', מ 6-6 "ש 1 ברי ר "ע ד ו לע א ך. ]ר כ ל רחיב ע א ה, " אי ר, אח ם . במקו

רו אמ במ ן, The Martyrs of Caesarea", Annuaire de l'Institut de Philologie et"ליברמ

d'Histoire Orientales et Slaves 7 (1939-1944), p. 395 ) ית ם לעבר גו תר ם )ב אי ו מוב ]דבריה, מור ה טל, נ רוז ש " א צל א ם PAAJR XXXI( ,1ג 9 6 טל[: 3 נ וז של ר מו רגו בת ף א זר נע ני א , ו כ , עמ' )

סק ה עו ה שז שע ה, ב סטורי מעול הי סמך כמ ש שמ כל ל התלמוד יו ש שוט, הפ כלל נקוט ב ש ל "י ." ית... המקומ תו ם לסביב כי שיי נו ו ני זמ ם ב ה ש ם ני ניי ם. בע ש נטל אצל רוז ן סמ נ ם ב או ג ור

http://www.upenn.edu/pennpress/book/toc/15295.html

http://www.upenn.edu/pennpress/book/toc/15295.html

https://thetalmud.blog/2015/02/23/a-gvaryahu-on-a-yadin-israel-scripture-and-tradition-rabbi-akiva-and-the-triumph-of-midrash/

https://thetalmud.blog/2015/02/23/a-gvaryahu-on-a-yadin-israel-scripture-and-tradition-rabbi-akiva-and-the-triumph-of-midrash/



מקרא'ה לע'הלכה עוקפת . 2

דברים,ב דברים שבספרי דבי ר"י ל רומי) 180פיס' קכב, עמ' 15מכילתא (, עפ"י כ"י : ת הברייתא הבאה מובא

מרצע" ת ה ת א ...שמות כא ו()"ולקחר' ישמעאל או רמיכן היה . מ ת על המקרא ת הלכה עקפ : בשלשה מקומו

מרה [1] תורה א דמו וכסהו בעפר'ה ז יג( 'ושפך את מרה ,)ויקרא י והלכה א. דיל צמחין דבר שמג בכל

מרה [2] תורה א ת'ה תו תב לה ספר כרי ד א( 'וכ דברים כ כל רהוהלכה אמ ,) ב דבר שהוא תלוש.

מרה [3] תורה א מרצע'ה ת כא ו( 'ב מ כהוהל ,)שמו דבר. רהא בכל

דבריו של ר' ישמעאל, הפירוש המקובל תםהוא ל תייחסיםכ לראו ו מ תח שבין פשוט למ.של מקרא לבין ההלכה תורה שבעל פה תב ל תורה שבכ מר בין ה זה, 16, כלו על פי הסבר

כה'ה פעמים ת' המקובלהל תו ל ת הפסוק' ומוציאה או ת א י יולם, א 17מפשוטו.'עוקר ד די. 18פרופ' הנשקה כבר הוכיח באופן משכנע כי פירוש זה איננו נכון

כ 15 לק מ הבח אדיתבי ן ובח ו, ר טיי ש קל נ י הד' פ הבמ פי סחנילו ם ו ות )ש ר ספ ות ל א ן, מבו טיי ש אפ

ם אי נ הע' הת יל, 7עמ' [,9]לע 2 0, ם ( ש לט, ומ א, עמ' תק כד, ם ברי דול, ד ש הג דר א במ הוב ן כ ואי נ ש ת הו םבמדר ן. של פמ

א 16 שלר דבריו את ת ו או של מקר ן שוט ש פ לפר ני א "ו א: כב, ות שמ ם, פטי ש שת מ לת פר ם בתחי " שב ריקר כות ע הל ה כ " אעפ ץ. ו אר י דרך לפ ות כ הל ה ן ו ני הדי ש אפר אתי. ו כמו שאמרו רבותינו הלכה ,ב

איריעוקרת משנה ן מ כ ם(, ו פטי ש שת מ ילת פר ן בתח כ ם א )ג " יו הגר ות שר ב, ". ובעקב כ "מ ה 'ר תורה ת, ערך ';שלמ למודי ה ת פדי קלו נצי א ם או ג ני'ור סי ה מ ש ה למ כ ה' 'הל אות ת " –, כה עוקר הל

שפב ", עמ' א צל ;שפג-מקר א ם אי ם מוב אורבך, כול א " א ן דעת כ ה,דוד ו שק נ ש ה של מדר פיו או "לה ס ץ ", תרבי ות סוגי שתי אי: נ הת כה הל "ו(, ה נ ש ' )ת 4עמ 2 8-4 2 .ש", עי7

א 17 ורבך, ור ההא כ הע' הל יל, עמ' (4)לע א8, . ו; ור מת הקוד ערה ה בם 18 פי ם מצר התלמודי ש א ן תימ אי " ו: נ שו ה ל ם, וז התלמודי ם מ ו ג י ה לדבר ה ברור כח הו א ה הבי שק נ ה

ש דר רת מ ה עוק כ הל ו שב סף, נו ם אל מקו שמע של ר' י ו זו שימת ה -לר ור ה גמ אמ הת ה ב אך מצויכתוב, וכו'. ה שט שערו' לפ כל כתוב )' ה שט ם פ אחד ע ה נ ה בק ה עול כ הל ה נת סק אך -מ ם(; פעמיי

ה עוקבת כ הל אף זו הרי קובל, המ ם כתובי ה ש דרך מדר נוגדת ל א הי יל ו א הרי -הו א א מקר ם ל את מר ם במי התלמודי סת פי פי ת של ן א כ א. ומ ות מקר קב העו כות הל ה של ג' ן א בצד הי דת עומ ש, ו מדר

אל שמע ה -ר' י שו חד דר א ומ ם עלמקר כתובי דת ל נוג ה ה כ הל ה " ־ם, ו ן. דופ ה את א יוצ הי ם ש פי מדרם ש ה, שק נ ה הע' ) יל, 1]לע 4עמ' [, 6 28 .)

[8 מנחם כ"ץ 8


יע הסבר אחרל דה כי ר' דבריו של ל פיכך, ברצוני להצ . ראוי לזכור את העוב ר' ישמעאללים . ,ישמעאל הוא בעל כל דרש הלכה תחום של מ ד ב אך כאן ר' ישמעאל 19ובמיוח

תו. נכון מ ת שיט תן ללהוא גביל א מוד או לסמוך את ההלכה למקרא שברוב המקומות נייםהכללים העל פי תים ולםא 20.שונ ת ההלכה לעי דועה והמקובל ;נוגדת את המקראהי

ת הבמקרים אלו דרוש א יםאין ל תבצורה פסוק ולצ ת ר' עקיבה דחוקה ומא אלא כשיט. ת על המקרא' לכה עוקפ דה כי 'הה ת העוב 21יש לקבל א

תה: ה מור מע ה 'הלכה'א ד לפשאיננ ד אלא וטו של המקראבאה כניגו למה כניגוד =שניתן ללמו דרוש) ת, (ל בא להצביע על הפער בין אינור' ישמעאל ממנו. במילים אחרו

דורות שונים, ובעיקר בעת פשוטו של מקרא לבין ההלכה , נושא שהעסיק חכמים ב. דשה בדרכי המדרש צביע על הפער בין הנאמר במקרא או הנלמד ממנומר' ישמעאל 22הח

ה 19 שת ב נדר ה תור ה ש "ג מידות של, י אןלמ ה ר ם ו. לעת עת ה ב, תרג ם, מהדור אי נ הת ת ו כר, אגד "ז ב ב

"ב, ם תרפ לי ש יץ, ירו נוב "ז רבי ם: ;8-3ב, עמ' /אא אי נ ות ת כ יץ, מער נוב נתם י' קו ש של מ ם של סף אושית מדר ה ת ו מודי התל ת רו ספ ם ב ה אמרי "זומ כ ש ם, ת לי ש "ט,-, ירו כ ש פ ת .-עמ' ר רפו

ת 20 ו נ שו ת ו ני ש ת פר שו א על רקע גי ור' עקיב ל א שמע של ר' י ש דר המ בתי של ת ו נ שו ה ם ה ותי ש על גים או ג ית, ר ות תרב ה ם ם למ, יקיר פזבסביבת ת מסופרי נו ש הפר אור א ל למקר "ל חז ות נ ש ם: פר לומדי

ה פי סו ילו לפ ור ר דוקט א לת תו ם קב ש ה ל בוד ית, ע הומר ם, ה לי ש ירו ית ב ה העבר סיט בר ני או 2, ה 0 1 4 ,שי, עמ' לי ש ה רק 9בפרט בפ 4-1 4 ם.7 ש ם כו סי ה ן בפרק כ ו ,

21 " שת: מור תב כו ש פי כ ה', מ ערי ו 'מ ש ירו ל' פ ת ע קפ עו ב < מעהביטוי ' סבי , ור סח לך הו קף = ""עו ם רישת, ' לי)מ' מור יות בבב עבר ה תות הבריי של ן נ שו לל פות ס כי, 'נו "ל ער ות חז ספר ש ל החד ן ילו ,ב ,המ

כת מתצ קדרי"מ בערי "ד, עמ' ־, ר של ן ת 6ג 3 , שת מור : מ' ספרו ן ב כ ש ; ו תחד נ ש הפועל ן סיקו לקאי נ הת ן שו עמ' בל א, " שמ ן ת 2ם, רמת ג 6 ן: (. 9 ציי ל' ומ קף ע בר על צירוף 'ע שמדו יף ס שת מו מור

ה כ הל ות קומ ה מ ש של ן מצוי: 'ב כ ת"ו פ ק ו ספרי דבר ע ( " א קר כב, עמ' המ , ק ם 1י 8 א 0 ה בל ור א כ (, ללת כת מ ת ־הצר קפ ן: עו כו נ אל ר " כי אבל ב , ס ליח למי ע ש ירו ה ב יל קב "ל(, ובמ י כ ן ב כ א' )ו המקר

ה כ הל א: ' " ה טז ע סוט לי ". בב א למקר קפת ה עו התור "ד: ' נט ע א, " ן פ שי ת קידו ב ק ו כו' ע " ו א, מקרם, עמ' ש (6 ארץ4 ות ור אך במק . ס ילת יח לי מ ב לי , רק בבב ומר כל ל ־(. "ע ה נ כו נ ה ם בצור ליי א שר י

" ." א למקר " ה קצר ה ור ו בצ א " א ה המקר הוד א י " שמציע צ ר הסב ה ת א ל ן לקב נית א כך ל פי .Z.A)ל

Yehuda, The Two Mekhiltot on the Hebrew Slave, Ph.D. dissertation, Yeshiva

University, New York 1974, pp. 422-423 )קר בת מ "עוק פיו לי, ל בב ה סח נו ס סי א" על בה וד ה ". י א המקר ות ב ה בעק א "ב שו אל פירו שמע כך שר' י ם לב ל נוש של אי שוטו ן פ שבי ן במתח ד

ה כ הל ה ן א לבי , ,מקר ם י אול כתב על פ שב ה ור הת את ש פר ש ל שי ן טוע אל שמע ' י ו ר עת פי ד לה שבעל פ ה ור ש – הת כי המדר פי דר א על ווק או ד ה, ול ור ס המ ה את התור סביר א מ הו כך ם ל א הת . ב

"ל ב נ ה ו, הביטוי ה ברי או ע' ג אך ר ני., ו ש ס ל סי כל ב ה ש ז פירו ן ל אי אמור כ ם כר, אול נז ה ן .Aאופ

Gvaryahu, Twisting words: Does Halakhah Really Circumvent Scripture?, JJS 68

(2017), pp. 260-283 ס יח נו מתי אי ם אמר ג המ נעת ) כ ש א מ כי ל ם א נת, ניי ה ומע ש ה חד הצע ל . ם( קיי ה קר המח לק מ אלח םר A. Yadin, Scripture as logos: Rabbi Ishmael and the :ו ג

origins of Midrash, Philadelphia 2004, pp.142-144 ן ידי של שתו ' ־. על גי אל לר שר יהע' יל, ו לע א א, ר 1עקיב 3.

ם 22 ש ה, שק נ ה צדק, ש, ב שמדגי הע' כמו יל, לע (1 4, עמ' (6 2 8.



תר 23.לכהלבין הה ו ת היא -ובניסוח רחב י ד למה שניתן לפעמים הלכה המקובל ניגו בתח בין ההלכה , להבין דן במ מר, ר' ישמעאל ד מן המקרא. כלו תהללמו ללמוד ניתן שאו

תורה ב . דרכיםמה ת דועה והמקובל הי 24שונות לבין ההלכה

דברי אף באנו לעיל, תם ה זריה, או זר בן ע דבריו של ר' אלע דומה ל תבר שב ו של מסת, בלא יוצא מן ת כל ההלכו גורס כי א תו של ר' עקיבא, ה ד שיט ר' ישמעאל מכוונים כנג

. תובים דרוש מן הכ ים 25הכלל, ניתן וצריך ל דבי רבי עקיבא אנו מוצא דרשי הלכה במת ה ת שלוש דות א תדרשות הלומ מוזכר הלכו תה ; ו 26כאן על ידי ר' ישמעאל מן הפסוקים

ן, גם דושי ת הירושלמי בקי דברים סוגיי ר' ישמעאל, מכירה בכך ש ת דבריו של המביאה א: ת ר' עקיבא ד לשיט אלו באים כניגו

מרצע" ת כא ו("ב , )שמוי מרצע, מניין אפ ת לובקוץ אפי לובסול אפי לואין לי אלא ב ?בזכוכי

ד לומרתל .)שם("ורצע" מוד כדון [ ע תה הצגנו = עד ע ר' ישמעאל] , כ ?כר' עקיבה

ר' ישמעאל דרש. : בשלשהתני ד למ ת למקרא ובמקום אח ת הלכה עוקפ מקומומרה ב"ספר" תורה א ד א(ה דברים כ דבר שהוא בתלוש. רה, והלכה אמ) בכל

מרה "בעפר" תורה א ז יג(ה דל רה, והלכה אמ)ויקרא י דבר שהוא מג בכל . צמחים

23 " ק סו הפ את רת אה ועוק ני ב סי שה מ ה למ כ הל " ת(: קב "ה עו "י )ד ש ה, עמ' . כדברי ר שק נ ה שוו 4ה 2 8 . ן 24 שבי המתח ם על יפורי ס ה ב צו שפעתו על עי ה א ו של ר' עקיב ו לל פועל שחו ה הדרמטי נ מפ שר ל א

נ שו ה ות א ס גר ה פרט על ש, וב מדר ה ו י שמוע בת כת ש ה או מ לל, ר ה של נויו ל מי ור ע יפ ס ה של ות ת מודי התל ת רו ספ לל ב ה נוי י ם על מ יפורי ס ה " ,' "ץ, מ כ אמרי: ", –במ ם כמי הח ם של עול סוד ת יי ד אג

א(, עמ' סידרא " שע )ת "ו כ ,1 1 5-8 ד 1 ד עמו 1. ובמיוח 0 ערה 9 ה 9ו ם. 5 שו 25 די ל ת י נט ו ו ל ר ה נ אי " ם י י מק " ו א " ר וצ י " ש ר ד מ ה ם א ה ה נ ש ו נ ה ה ל א ש א ה ב י ק ' ע ר ם ג , ם מי כ ח . ו נ נ

ם. יי ק מ ה ש ר ד מ ב ן א כ ן נ י ק ס ע ו , ם י קי מ ש ר ד מ ן ה ו ר צ ו י ש ר ד מ ן ה ו ר צ י ם, י ר ח א ם ג ו אל ע מ ש ' י ר ם גן ז ו ר ' י ם ג ו א ת ־ר ר ו ק י ב ו ה י ר ו א י ת , " ם י ש ד ח ם רי פ ס ה ש ו ל ש ב ן ו י ע : ב ר ה ת א ש וג פ ף ו ס ו ל י פ ש כ , י ב צ

1 ף 5 ר ו ח (1 9 9 9 ' מ ע , )1 1 א 2 בו מ , א נ ה כ ם ח נ מ ל ש ה ב ו ש ח ה ו ת ר ע ה ו א ר ו ך: . ו ת ב , ם אי נ ת ה י ש ר ד מ לץ ר א ה ל " ז ח ת ו ר פ ח, ־ס " ע ש ת ם י ל ש ו ר י , ) ם י כ ר ו ע ם ) י ר ח א ו א נ ה כ ' מ , ם י ר ק ח מ ו ת ו א בו מ : ת י ל א ר ש י

' מ 1ע 3 ע' 9 ת ;5ה ו ע ו מ ש ה ל ע ת ו כ מ ת ס ה מ ני י פי ו א ה ר ב ע מ ה " : ע ל ו ק ה ו ח ו ס י נ ב ר ח א ם ו ק מ ב וע " , א נ ה כ ' מ ( " א ב י ק ' ע ר ל ש ו ח ו כ ת ר ו ב ג י ו ט י י ב ד י ל ה א ב ן ה ב ש , ת ו ר ב ס י פ על ד ו מ י ל ם ל ני ו י

' מ ע , ) ד " ס ש ת ( ג ע , ץ י ב ר ת , " ה י ת ו מ ג מ ב ה ו נ ש מ ב ת ק ו ל ח מ ה ל ש ה ב ו צ י ע 7ב ת 6 א ח ס נ ן ל ת י נ . )ר ת ו י ה א ל מ ה ר ו צ ב ה הז ט פ ש מ וי –ה ט י ב די י ל ה א ב ן ה ב ש , ת ו ש ר ד ה ת ו ע צ מ א ב ו ת ו ר ב ס י ל פ ע '

' א ב י ק ע ' ר ל ש ו ח ו כ ת ר ו ב .ג26 ' הע יל, דתי )לע עבו או ב עמ' 7ר ,)12 1-1 2 0.

[10 מנחם כ"ץ 10


מרצע" מרה "ב תורה א ת כא ו(ה בקוץ לובסול אפי לואפי רה, והלכה אמ)שמו. לואפי ת בזכוכי

.ו דרש ד למ ..במקום אח

"ב ירושלמי קידושין) ה א " "ד, פ נט ע רתי , א במהדו וגי 2ס 0 ' , עמ

4 ם 8 ינויי ש אב]וב " סוטה טז ע [(בבלי

דרוש את כל ההלכות ד על כך שיש ל ד לר' ישמעאל, ר' עקיבא עומ אם כן, בניגותובי ,מהכ ת למקרא". 27ם פ וק ים "הלכה ע ת 28ואינו מקבל את הטענה שלעי

ן 27 ה חת וו הר ה פי הדע של ות כ הל גבי אף ל רו ן בעיק כו נ ה דבר ז אחר, ם ה במקו " ה בעז א אר ש פי כ

ן(. נ רב ם )ד פרי סו י ר דבר כך בגד ני סי ה מ ש ה למ כ הל של ה ורי קטג א ' עקיב צל ר א נו א מצי של ם ש כם סופרי דברי נן/מ מדרב כות הל של ה גורי , קט יעתי פי מיטב יד ן לו, ל ות אי נותק א המ אל ה, תור ה ן מ

ש ידי מדר ה, על ור הת פסוקי ות ב נ עוג היות מ ת ל בו ם חיי כמי ות ח נ ם תק שתו ג ' .לגי הע ן, הל או ל ור2 ה 8 וגמ ו לד א ם ר נתיי א. בי " קח ע דף ס וויי הד' ה', מ ה כ הל ק ד' , פר הר ם, ב ני ה כ ת ור ח ת ס נו (

)" ם :"מאגרי

" רו אמ כי ת –"ו )ויקרא כה כ(ידים אתם לומר "מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו" עת

. ם פי ס או נו א ם מה נו זורעי א ן אי ם א.האמר רבי עקיב ית שביע ם ב סורי א הו שי ם ספחי ה כו על סמ ן כ : מי

ם> מרי או ם כמי ם. :<וח י פר סו ברי לא מד א תורה ים מדברי ור ס א ם ספחי ן אי : "או"(66. בכ"י וטיקן 3259תוקן ב"מאגרים" על פי בכ"י פרמה פלטינה כך –)"וחכמים אומרים"

ות כ הל ה חת א ם ב ה ג פיע , מו ה תור ברי ם לד כמי ות ח נ כתק ם כירי נו מ א ש ות כ הל כת סומ ה ה זו, ש גין אלעזר ב אמר ר' ם... שטף במי א "וידיו ל ערך: ן אלעזר ב של ר' נתו ש נו ממ רו ל ות נ ש ות הבודד

הרת י כו על ט סמ ן כ ן ערך: מי אלעזר ב ה ב, פרק ג(. על ר' ש ם, פר ם, זבי ני ה כ ורת " )ת ה ור הת ן ם מ דיי : או א ר של ר' עקיב נת ש נתו למ ש ן מ שר בי הק ןערך ו ש גו סמל ־א' ערך: ן ר ב אלעז ן, "ר' י שטי גוט

נ ש )ת וד התלמ ה ו נ ש המ ני, ש ימי בית דות ב ה ם וי הודי בתוך: י ," ות א 1 , עמ'ג("ומצי 7 3-1 9 ט 7 . ובפרה הער 6סביב 1)עמ' 5 8 7-1 8 ה.8 ה עצמ הער ה א: ( ו ש א סק פי )! א דבי ר' עקיב ם ) ספרי דברי ם או ג ר

ת ו תוב כ א ספת ן תו כ ". ו ם ירי אח י מפ א אל ה ני ן ע אי , נית' וע א ' מקר ה ו על כ סמ . ן.. ו מקרי ה שי נו התקי "א למקר סרו א ש ה שע "ב א ) " ע א, לג ה כ הל א שביעית פרק למי ש ירו ;)" א... המקר כו על סמ " יב, ב )

ק רו למ התי ש ה שע כו וב ן סמ א מ הו ש זבול לפרו כו סמ ן כ י "מ "ג ) ט ע ה ב, ל כ הל י ם פרק ש ;)" ו כ סמ א רה? ור בול דבר ת רוז ה. ופ ור סוכה הת "ב, ה ל ע נ ש ה ש א לי ר בב ;)" ה תור הו לדבר כו סמ לל ה ן תקי ה ש כ

.)" ן התקי ש ו ן? דר התקי אי "מ "ב ) א ע ספרי מ של ה ש ה חד א הוצ ת ל ו אקדמ א, נ ה כ ם נח ברי מ או ד ורשמ ]ת "ב שמ ם, ת לי ש רו ר, י [, עמ' במדב 3"ו 2 3הע' 1 א 2 כת סמ א "ע שת ר אות בדר ר ן ל אי "ד נ "לע :

" א אוריית "ד ן ם בי ני שו א הר ו ם אי אמור ה ות נ ות הבח ן ידוע זר כי במוב ן נ דרב "ל מ לת חו לחיוב חא כת סמ א " שהם -ל ן שכל זמ ה נדמ ה. כ הל שי ם במדר אי נ הת של רת היוצ ם ות נ ש " לרוח דר ן נ דרב

ש ם י ה מדברי סופרי כ הל ה שמקור שו א פר ם ל ל עצמ " כמ א ה. ו אל דבר תור כ ם ה ותי ש דר ס ל התייח לם גבעתיי ה, כ הל ה רבך, או א " א ם או ג ור ." .83-82, עמ' 1984בזו

חו 28 סו ני ה דוגמ עת ל כ או ם. )ר תובי כ ה ש דר ה במ ' עקיב ל ר ש כו דר ל ב ע הרחי כל ל או א ו ל ז רת במסגא יב של ר' עק ש טת המדר שי תר מ ו ה י נ תו ל מ א שמע של ר' י ש דר המ שיטת " א: נ ה כ ם נח ל של מ ... ע



טרף זה מצ ת דבר גוריה של ילטענ ר בקט תלעיל, לפיה ר' עקיבא אינו מכי ןשה הלכו. במקורות שהבא כנגד בולט הפולמוס , תי'הלכה למשה מסיני' בלא ביסוס בפסוקים

זו זריה, ו הן באופן – 29דעה זר בן ע דבריו של ר' אלע דבריו של הגלוי, ב ין באופן סמוי ב. חכמים אלו ת ר' ישמעאל דגישים א גוריה, ימתלפיה קיהטענה מ שהיא חריגה, אףקט

ת שאין מקור ת ןשל הלכו תובים, וגם אין לסמוך או . ןבכ תובים דבר על לכ ר' ישמעאל מבאה תים לעי לכה יק מן המקרא כנגדכך שהה דרך פשט או על –מה שניתן היה להס ב

. דרש דגיש 30פי כללי ה זריה מ זר בן ע תו, ר' אלע ת שהוא מעניק לעומ משמעו , על ידי המושג שה ם לכן,ל ד יים כבר קו ת ש יה ק ת הלכו ויש כלל מקור בכתובים להן איןשקיימו

ת תמיו ת ס . –לקבלן כמסורו 'הלכה למשה מסיני'

' הע , יל ם, ]לע אי נ הת שי דר א למ מבו א, נ ה כ . מ' " שיות דר המ ו ותי א 2הור , עמ' 5 ]1 4 ק 7 ן ר ציי א .)

ן ש בי דר המ כי ם בדר לי ם הבד יימי דוע, ק כי נוכחי. ה ן יו שיבות לד ח לת א בע הי עתי שלד ת, אח ה נקודש ו ש ת מדר לבי א ' עקיב ל ר ש שו י בית מדר ש י מדר ת קבצ א ו הצמיח ש ם לי , הבד אל שמע ל ר' י

ם אי נ הת רות ספ ם ב אי ו מוצ נ א ש עוד ם, ב קו כל מ אלו. מ ש בתי מדר אחד מ כל ם ל המיוחדי ה כ הל הם לי כל ן כ , ו אל שמע של ר' י שו דר ת מ ת לבי כ שיי ה ן', ה שת ב דר נ ה התור ש ות יד "ג מ של 'י ה שימ ר

ה יל ה מקב שימ ו ר נ ן ל אי אל, מע ש ' י ם לר סי וח המי ש ם במדר פי ס נה נו מפ ת א קר ק ל . ר א י ר' עקיב מדבדבי ר' של ה, יל ה מקב שימ ר ו הציג שו ו יב ן, ג טיי ש אפ ן " יו רי בות עק ן וב פמ הו "ץ , רד ם שרי ה וע א המ

לים כל ת קביע זו ול ן ה מעי שימ של ר ה ור לחיב נית רו נגד עק ת ה ה א נר ה כל כ א א. ר' עקיב עקיבה מע ד ם מתו ש ליי ה ס נ שמ כמי אל שמע ' י את ר ת או לר ן נית ש ם. בעוד שי ןנוק ש ־י מדר 'מדעית' על

ם כ ר לח ות ה י מ א דו ' עקיב שר י הר ם, ם ברורי לי כל ו ות נ קרו י ע ל על פ לפעו , ו ם כתובי ו ־ה ש ב שי ן מ אן ה ש ב שתמ , מ ה ש כי הדר דר ן גוו כל מ ה ב א ה מל ליט ש לט שו ה , אוז טו של ויר ו ות נ אומ הו מ ש ם מ ג

שיט ם ש הן ב ש כל לות ליו הגב לקבל ע ן ניי עו נו מ אי כיו, ו צר פי שי על ן חופ ש.באופ א מר רת ה מוגדם שמי ה ן ה מ ור 'ת ספרו )ב של ה "י א של נת ניי המע שתו גי י ל אמר רת מ ג ס ס במ ני מתייח אי

ב " כ ש ק, ת ור ו י ני ות', ור של הד ה קלרי ספ א אי -ב כל ב ה ל ור ן, ת שמ היר ' של, מ ו, למ א ה(. ר " נ ש תד אוח המ הקיבוץ ם, 1העול 9 9 9 ' 1, עמ של 3 ה "י א עת ". לד יטיבית א נטו אי ה ה ש "גי תו ש את גי ה נ כ המ ,

"ג מידות אל י שמע ילו לדעת ר' י א סיני, ו ה מ ש כה למ הל א הי ה התור כל א שיטת ר' עקיב פי ל ' ם, ב, עמ ש או ני )ר סי ה ב ש ו למ סר נמ ן ה ת ב ש נדר ה התור 2ש 3 0-2 2 נה 9 כ א מ הו כך ם ל א הת וד(. ב וע

ן אי לו א נות סק ". מ ם הצמצו שיטת " אל שמע ' י טת ר שי את " ו ה ג פל ה ה שיטת " א יב ת ר' עק שיט את ו סוד במק ן י ה ות. ל ר

א 29 ן, ר טיי ש אפ ן " ש רי שהדגי פי ם ו: כ אי נ הת ות ספר ת ל או בו הע' מ יל, 5, עמ' (9)לע 3 6. ה 30 כ הל א ' הי אל שמע ' י של ר נו שו לי, ל ה עוקבתבבב וח ז ס ני פי א', ול קר לי למ או ן ית אן נ כ ות א לר

ן' שו פל על ל נו ן שו של –'ל ם דבריו אל ר' א שמע , י א של ר' עקיב כו פי דר כל נו הצע ש פי כ אמרו, נ : מר לו או א הו ה שבביטוי ז א. הרי למקר בת ם עוק פעמי ה ל כ הל ה, לך, עקיב פי דע ם ל ן ג כ ית הדבר י

י ו ספר שב סח נו י ה שלמ ירו פשב י דוע 'הר כי ם, פי תחל ' מ א)וב שלו ר ן, :למ טיי ש אפ נ " סח י נו א ל מבוה נ ש "חהמ ש ם ת לי ש 1, עמ' , ירו 1 2 3-1 2 2 א. ו(0 יל, ור 1הע' לע 8.



ת סוטה ה, ת משנ זה ראוי לציין א 31ב: בהקשר

דרש ר' עקיבה: בו ביום טמא" תוכו י תוכו כל אשר ב – ,לג(יא)ויקרא "וכלי חרס אשר יפול מהם אל

מר "טמא" אלא ד על כיכר השיני ["יטמא"] אינו או טמא את אחירים, וללמ , ל . ת השלישי טמא א שי

תיד תה אומר: ע מר ר' יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכיי, שהיי אתלמידך תורה, והרי עקיבה ין לו מן ה ת הכיכר השלישי שא דור אחר לטהר א

ו תוכו 32הביא ל טמא, שנאמר ")ו(כל אשר ב תורה שהוא רא מן ה טמא".מק י

תו של רבן יוחנן בן זכ זו מציגה בפנינו את מבוכ דור החורבן, החושש אמשנה י, בדנה זמנו תאב ת ב ת המקובלו דורות לאחר מכן, נחלץ על פי פשט המשנה, . שההלכו שני

.ר' עקיבא ת ההלכה בלשון הפסוקים ה 33ועיגן א דברים אילוסטרצי ת ב ניתן לראות ההלכ תורה שבעל פה וסמיכ ת ה תחו תפ . לה ת למקרא ע ו לפי הצעתי, כך הוא היצ

דברים: ת שאינן מעוגנות ה ת רבו לכו ה מים ב זיקים החכ ורבן מח דור הראשון לח בועל ת הבאים יוצא אל הפ דורו . ב ת תישכחנה ההלכו וך כך ת תובים, וחוששים שמא מ בכת ים: בבי יקרי ים ע תפצל לשני ענפ תובים, מפעל שה ת לכ ו ת ההלכ מיכ מפעל מקיף לס

דרשו של ר' י ת מ תם ניתן היה לסמוך א זר תורה, שבע ת ה דריש ים ל שמעאל נוצרו כללתרו הלכות שלא ניתן היה לסומכן למקרא, ואלה ת נו עם זא . ת אל הפסוקים רוב ההלכו

. זה "הלכה למשה מסיני" דרש ת מ ת, של כונו בבי דרך אחר ת, נקט ת זא ר' עקיבא, לעומדו סמך כל הלכה אל המקרא תר, שעל י ת יו מרחיק לכ דרש . מ

תורה שבכתב ותורה שבעל פה. 3

בא לטעון שכמובן, איני דברים שלעיל ת ב דע תורה כולה מקורה אין רבי עקיבא ל של הת המחלוקת של רבי עקיבא עם חבריו היא בשאלה האם .בסיני . נקוד ההפך הוא הנכון

תורה ד בין ה תורה שבעל פה ראוי להפרי תב ל תן .שבכ זו ני ת ביטוי מובהק למחלוקת מקור הבא:בלראו

רות" תו ים והמשפטים וה 34,(מו כו ויקרא) "אלה החוק

נו. 31 נ ניי ה לע ת ו שמע ן עמי על מ נה זו וד ש ניי מ ה בפ העל ש ני שו הלל גר ה ל נ תו נ דתי תולי. 32 ן: פמ או "י ק כ עוד. לו ו ה, כתב יד פרמ כ "ל, כצ ש אה נר

ן 33 או י' רוז ה ומ־ר ה פרק סוט נת ש ך': מ ני ה עפר מעי "'מי יגל י, ה צב יץ, ע ", תרב ה של ר' עקיב שו דר"ו(, עמ' ס ש 1)ת 2 7-9 ה 5 הער 1. ב ם )עמ' 4 9ש 8-9 ן7 ובר ־( מעיר רוז שמד שו פיר ם התלמודי ש צבי

א הו אי כ ן ז ן ב נ וח ן י של רב ו נ שדי ה ה עול נ ש המ ט ש מפ ש כותב אך א, יב של ר' עק שת ה מחוד כ הל ברה. ו הת ן א מ מקר א א לו ר' עקיב שהבי

ם: 34 של ה סוק ההפ ל םהחק א ם י י ט פ ש המ ת ו ר תו ה ר ו ש ן א ת ' נ נו ה ן בי ני ובי ל ב א שר ר י ה ני ב י ד ס ביה ש .מ



ים" ת, "והמשפטים" -"החוק דרשו דינים, -אילו המ אילו ה מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחד בכתב ואחד בעל פה. -"והתורות"

ת היו להם לישראל' עקיבהאמר ר תורו תי תנו ?!: וכי ש ת הרבה ני תורו הלא ולישראל ת העולה": להם תור ת יקרא ו ב( "זא תורת המנחה")ו ת ז( , "זא , )שם

ת האשם" תור ת ז א( "זא ת זבח השלמים")שם תור ת , "זאת )שם יא( , "זאת באהל" דם כי ימו תורה א ר יט יד( ה דב .)במ

ישראל" אל -"אשר נתן ה' בינו ובין בני ת שליח בין ישר זכה משה ליעשו . הם שבשמים לאבי

ד משה תורה -" "בהר סיני בי תנה ה דוקיה ופירושיה ,מלמד שני תיה ודק ,הלכו. 35ע"י משה מסיני

"ג הניםכרת ות "ב, קיב ע הי י, פרק ח, קות בחו36

תתנא קמא תורות מטוען, בהס תי ר סיני ש "אחד –ך על הפסוק בויקרא, שמשה קיבל בה . ד בעל פה" תב ואח ת של תנא קמא,מובא כר' עקיבא בכ ת רצף הדרשו מגיב 37קוטע א

ד וחולק עליומ תורות: .י תי תו אין ש דע תורות היו להם לישראל" ל תי . את וכי ש "! ?

35 " ה ש ני ביד מ סי הר "ב ן ) אחרו ה פט ש "י -המ ה ע שי רו פי ה ו דוקי ה ודק ותי כ הל ה התור ה נ נית ש מלמד א הו )" ני סי ה מ ש נמ צ'ר או: מ' א, ר א קמ נ הת שך דברי המ ה א נר ה כל ה כ ותי פרט ה ו ללותי כ " יק,

"ז, עמ' שמ ם ת לי ש לק, ירו ' פ כת ז ערי ח, ב הרמ רות ", גבו ני סי 1מ 1 7 . שטיין 36 אפ ן " ה רי א הר ש פי כ אל, שמע ת דבי ר' י א ית לק אמת ח תו ותי חוק שת ב ם פר ני ה כ ורת ת

ם) אי נ הת ות ספר ות ל א הע' מבו יל, 6[, עמ' 9]לע 9 7-6 7 1 , אלו את דבריו ה מקבל א נ ה שלמ ם (. גתו "דע : בריו אלו ד ם, ו ני ה כ ת ר תו ותי ב חוק ת ב ש פר של ה ות מקורי ר ן בדב טיי ש אפ ל לק ע חו ש ות למרר א ש את ה סד שי זו ת מ אחר ה סכול א רו ב קו ותי מ ק בחו שת לפר ש כי המדר א הי ן טיי ש אפ ן " של רי

ני ניי ה בע כ ני ערי ניי ל ע ש רבוב ן ע א כ ש שי י ה ל נדמ אבל א. ספר ל ה נו לקב לי שע י ל פ ף ע א ה... ו ר סי מות ש היע יך ל צר כך ן ב הדיו י הר ותי, ק בחו שת ל פר ש ה נ שו ה ה ור ק בר מ ן בד טיי ש אפ ל ש תו ע את קבית חזק ותי מ חוק את ב פקיע ה ל כדי ה ן בז אי תו, ו כ ערי כי א ודר ספר ה ות ור של מק ה נ הבחי רת במסג

ה נ "מב ה, א נ ש' ( " ן לוטי אחיד לח נו נ י א ש ם, של ה א ספר ה ר בו כות לחי ורת שיי ש ת דר של מ תו לוק ו וחנ"ז[, עמ' ש סו ]ת יץ תרב ," ילות ם. א: מג ני ה 4כ 9 0-4 8 3הע' 9 4 .)

ה 37 ש ו, ר' יעקב מ למיד ה לת שלח נ ש ה, צר איגרת ק הרב קוק ב של ו את דברי א להבי ן ניי ה, מע שר ז הק ב , ות ותי א ה של ם תרי כ ה שרי ק רת ב ש ה מקו ' עקיב ל ר ש תו ור "ת "ד: תרע ה, ור ן ת מת חג ב בער "פ, חרל

לי ה ופ ור כל ת ה ם א כי ת, רו תו שתי ן ה תב כ שב ה ור ות ה שבעל פ ה ור אמר ת א ד ספר א ד א קמ נ את ג או ה, ב' נוז א ג י ה ם תרי כ ם ב א כי ה נ נת ה ני עצמ פ א ב ני ל סי ה מ ש ה למ כ הל רו ראחת... ו צדי עז קל

שר לי ב השמח בל יו "ד, לר ן תרע סיו יפו ב' ד, "ט, עמ' רצ כרך ב, אגרת תרפ ה, " אי הר רות ". )אג 'שלמת ה "פ ]ב ה, חרל נ ה מווי ש י ר' יצחק בר' מ בר הרב קוק לד ומז ם ר ני אחרו ה ריו ב ם[(. בד ורי קיצ

פי " ל ה יב ם "ר' עק ש ה ת א ת ו ר יוצ ה ק ז סו של פ ת ו פי תיב סו ש כך ל ', ע זרוע ור א ר ' ספ תו ל הקדמ בא סידר ," ה? שמיט צל א ני סי ר ה ן ניי ה ע "מ ן, "י פרידמ ש וד או ע ר [ למי. ש רו , בי אל שר ץ י אר כתיב ב ה

עמ-כד "ע(, ש 3' כה )ת 9 6-3 9 5. כחי[ נו ה מר א כר מ ם מוז שם ג .



רות" שבפס תו לקובצי היא הכוונה –וק מפרש ר' עקיבא כפשוטו של מקרא המילה "הת ת, פרשיו מוזכרהלכו תה . ר' עקיבא אינו מוכן לקבל ו תורה עצמה ת הטענהב שיש א

דת מהתורה שבעל פה תב.הן נפר ר, כאמ 38תורה שבכ ת ההלכה ו הוא אינו מוכן לסמוך אתורה שבעל פה שבה( ת בהר סיני ומבכר על פניה את )ה טורי דני ההתגלות ההיס על א

. תובים ת הכ תולדרש ת ניתן וצריך להסמיך שיט ו ת כל ההלכ תורה באמצעות לפסוקי הא 39דרשות.

דרשי כידוע, ז"לתוכנם של מ דים: ציטוט מילה, פסוקי ח ת מורכב משני חלקים נפרדברי הביאור והפרשנות . ת של חכמים דברי ביאור ופרשנו או קטע מן המקרא, ולאחריו

א, תל 38 אל, שר ות י תולד ב ם מחקרי ן, לו א או ג' "ז, עמ' ־ר כ ש 3אביב ת 1 0-3 0 ר 9 ת ב איגר ה ב כ הל ה " [

ש(, עמ' " יץ יב )ת ", תרב א 3נב 8-2 ה3 ת, תל־[; ב' ד תלמודי ה ה כ הל ה ת דו ס, תול "ב, ־פרי כ ש ב ת אבי, עמ' ם חות פת הת ן ב נ רב א וד ית אורי ם ד שגי המו : 9 פרק ו' 5-6 9 ' ומו )עמ כ סי 9, וב 5-9 4 , לת "ד גי (; י

ם ב תפרקי ו של שתל ה ה כ הל ן', ה נ א לדרב וריית א ה 'מד יב "ב, , החט נ ש ת ן מת ג 2עמ' ר 8 0-2 3 7 : או ור .D. Halivni, 'The Breaking of the Tablets and the Begetting of the Oral Law: A

History of Torah Shebe'al Peh', Gershom Sholem: In memoriam, (Jerusalem

Studies in Jewish Thought, 21), 2007, volume 2, pp. 137*-163* ן ני ד אי זו רת . במסגת שי הפרו ה ן העמד ם לבי אי נ הת פת בתקו ות חר א ות של דע א ו יב של ר' עק תו ש ן גי ה בי א שוו ה ב

ה עת עת או ל ה, ר S. D. Fraade, "Literary Composition and Oral Performance inהקדומ

Early Midrashim", Oral Tradition, 14 (1999), PP. 33-51 ; ה נ כ ןו רמ שי: ו לי ש פרק ,לות ה במגי כ הל ות ו נ ש : פר ות ר סת נ ת לו ש, לג שמ א' ן ו כ' ורמ : בתוך , ה כ הל ה וח פית ה ל א ש הר ה

א, עמ' " שע ם ת לי ש רו ן, י א 1קומר 0 3-8 כי ר' 3 אלו ם קרי הציגו חו ש ה ש לחלוק על העמד . י' שגיב ביקב א כופר ם עקיב ני ה )י' שגיב, עיו שבעל פ ה תור כתב ו שב ה ור ני, ת סי ות ב תור שתי נו נית ש ן רעיו

ר ו דוקט אר תו לת בור לקב א, חי ספר ות ב חר נב שיות פי פר ם על אי נ הת של ש כי המדר בדר"ט, עמ' ס ש , ת ית בר הע ה סיט בר ני או ה ה, פי סו ילו 6לפ 0-5 ש 6 הקי ד ול ללמו ר ש אפ אי , ו נת לטע .)

ה טתו שי אל א של ר' עקיב ה אמר ז שגיב. ממ של טתו שי את ס נ לפר ה ש כי ק ה א נר ם, ללת. בר כוא הי ית ו ס ן פולמו שו סחת בל נו " מ ש' לי ם ה נו ל נית ת רו תו שתי י כ "ו א ' עקיב של ר ית טור הר אלתו ש

ת נגדו הת " א של ר' עקיב ו אל יו ן בדבר אי ש סתבר ה מ ן ז אי . נית קרו לטת וע ה מוח יל של כ אית נרה שבעל פ ה ור תב לת כ שב ה ור ן ת ית בי ורת ס המ ה ה לחלוק ת למעמד ני קרו ות ע ס התייח יו ן בדבר אי , ו

," ם' ניי ש ם ש 'מיעוט רבי דר ן לדעתו במ כו נ א הל ש שימו נגדות ל הת א אל ה, שבעל פ ה התור של ם, עמ' ש 5כדברי שגיב ) של 9 ללת כו ה ו שלמ ה איי מת מר מתעל של שגיב ן, עמדתו זו כ ל תר ע (. י

כי ר ה רור ה ב נ ה תמו ם עול איי נ ת רות קו ן מ מגוו א. ב נת ר' עקיב ש ת מ ני רו ה עק ש א נוקט בגי עקיב 'ף גו יל ב או לע ם )ר כתובי ה ת ו ש ילמד על ידי דר ה יך ל יכול וצר ת כתי הל ה כת כל פרט במער ה פי של

ליד הערה אמר 1המ ערה 1 ה לעיל ב ן כ 2ו 2 .) 39 ' הע יל , לע ה ותי ה ופרט ותי לל כ ניק ) ר צ'ר כב ש ן ציי י ל או הר ן 3מ 5, א ( בריית או ל ן )במבו טיי ש קל נ פי ו

א' אל; שמע של ר' י ת "ג מידו אדי ספר ן, טיי ש קל נ ניופי א, "ט, ־, שמ ורק ת 1עמ' י 5 ק 4 עמדו על חל )אי ספר אל שמו של יו אמר לדבר מ ה גוף שב ה זו נ שוו טע ה ם. הע' ,מהדברי יל, ה )לע כ 3עמ' , 1הל 8-

1 ש1 נית (, המדגי ש דר ה ותו יל מפע ם מתעל א, ו של רבי עקיב ית כת הל ה סיקתו פ שב ות נ ש החד צד את . כתב שב תורה ה אל יו ש את חידו ור ש לק סמיך ו ה וד ל א ת עד מ אמצ המת



ים אחרים, ד לטקסטים פרשני . בניגו מתערבים בו דרים לטקסט המקור ואינם 40אינם חות מתערב דרש אינה ת המ תו, אלא פסוקבספרו ת או תב ת הטקסט מביאה אואינה משכ

תו ללא המקראי או כצור . הקורשינוי דע להבחין עריכה דרש יו ת המ שן היטב א א בין הידש, בין המקור לבין ת.דברי לח ה 41הפרשנו ז ים רבים כי יש במוטיב יעו חוקר כבר הצב

יע על .בכדי להצב תערב בו אין לה קרא כקאנון טוטאלי ש ת המ ביע אם כן, נוכל לנסח 42קת מ דרש מורכב משני מרכיבים: התגלו ז"ל המ דברינו ולומר כי בעיני ח דש את ן מח

. דרש ת המ ת של החכם היושב בבי תו האנושי תובים עצמם ופעילו ת בכ תגלמ השמים המת תו, לא לאור זא . לשיט תו של רבי עקיבא תפיס עקרוני ל ת הבסיס ה נוכל להציע א

תורה תנמסרה בהר סיני תב, וכל ההלכו תורה שבכ ת מן ה ד ת, שבעל פה הנפר יונקותב תורה שבכ דרשות מן ה ת ונ ת ר' עקיב. נסמכו דע אנושית א, אין לקבל כל פרשנות ל

תורה תובים, ב ת בכ תהא מעוגנ ד ש ת של החכמים ע .האלוהי תנה בהר סיני דרש 43שני מת היו ת ל כה חייב . כל הל תוקפה ת לכה א דרש הפסוק, הוא המעניק לה מר מ כלו ההלכה,

תובים ת בכ ת של הר וכפופה להם מעוגנ ת מימד ההתגלו ת א תם היא יונק , ובאמצעו. 44סיני

כה למשה מסיני' בכתבי 'חכמת ישראל' ומתנגדיה. 'הל4סי ת ש תילעיל ני זו של פולמוס בין להראו ד במרכ קרון של 'הלכה למשה מסיני' עמ העי

דיוק תר תו מכול וכול לבין חבריו –גדולי התנאים, ולי בין ר' עקיבא השולל אוזו לא אוכל לדון ת גר . במס תו של ר' עקיבא ת עם גיש דו ד תמו שאימצוהו תוך ה

רות; א דו מרוצת ה מושג ב ת ה תלשלו לה צייןבהש תקב תו של ר' עקיבא לא ה ד רק שעמנם תפיסה שלפיה יש ת שאחריו, וה דורו ת החכמים ב דע ת על הלכה למשה ןשההלכו '

כתב. 40 שו המ א קר המ וגת ס קר ל נתי בעי כוו41 ' "י, עמ ש ם ת לי ש ה, ירו האגד כי ן, דר נמ היי ה: י' דוגמ או ל אוד. ר ה עד מ נפ ה ע א ז ש נו מחקר ב ה ספרות

1 7 7-1 7 ש )4 והמדר ה האגד כי , דר קל נ 1; י' פר 9 9 4(, עמ' 1 8 0-4 6 ר 4 א סופ של ר יפו ס ה ן, סו נ ; י' לויה(, עמ' " ס ש 1)ת 8-1 4; S.D. Fraade, From Tradition To Commentary (1991) pp. 1-19.

ם. 42 ש יעה ות המופ פר ס , וב ם( ש נסון ) ה לוי וגמ או לד ר

מפ 43 ם שלמדו ם י "דבר ר יוצ ש מדר ן ב ה ר מו א , הדבר ן ה ת ב ש נדר ה תור ה ש ת המידו ן ת מ ח א ם ב עת י ד.)" ה שמוע ה פי "מ ם " רמב ה אצל נה כו המ ם ) קיי ש מ הן במדר ו ," א הו כך שדבר זה ם ה ני אה בעי נר ו

ת 44 ו התגל ה שך המ כ ש דר המ ות ספר ת א ם ארי מת ה ם החוקרי של ם ה עותי גוד לד ני ם ב אלו עומדי דבריי שב ומלמד היו ם כ הח " אי: ר ספ ש' של דברי או למ ני. ר סי הר אלה ב ש אל שו ה יק הוות למיד ת ה ה ו ור ת

" ני סי הר של מעמד שך המ א הו ש הע' ,של ממ יל, ה )לע כ 3עמ' (, 1הל "מה .5 ן, "י פרידמ ש ם או ג רהע' יל, " )לע ה? שמיט אצל ני סי הר ן ניי 3ע הע' 7 ,)2 ללו.7 ה ות ש שתי גי ן ן בי בחי נו מ אי א הו אך ,



תה למסיני' ת.היי ת האמוראים אנו אף מוצאים 45דעה המוסכמ תקופ הרשימה של שבת ל תארכ ת ומ דרות כ'הלכה למשה מסיני' הולכ מוג ת ה צם מעומת המצאי המצוהלכו

ת תיחסי ת ים, כאשר היאיהתנא במקורו תחומים וגם ,יםנוספ דינים רביםגם כוללה שלמים רץשל הלכ דש כלל פרשני שלפיו "כל ־; האמורא הא זר אף מח ישראלי רבי אלע

ת' . –מקום ששנינו 'באמ מרים על סמך כל אלו 46הלכה למשה מסיני" ת מא תוספ בים ב זור דיםנוספים הפ ל , תלמו תורה שבע ים גדולים של ה חלק גם רוב הראשונים ראו ב

. ת שנמסרו למשה מסיני 47פה מסורו

ת ת זא רר בעקבו תעו ת הפולמוס החריף שה יטב א ת ספרו , נוכל להבין ה עם הופע. של זכריה פרנקל תרי"ט ת שנה' בשנ דרכי המ זו של ה ' דו פולמוס במרכ ו של דבריעמ

: ג "הלכה למשה מסיני" פרנקל בנוגע למוש

ת ונמצאות עוד ו ת הנזכרו דו דרש המקרא ומן המ ת אשר יצאו ממ ד ההלכו מלבת הלכה למשה ת אשר אי אפשר לעמוד על טעמן, והן מקובלות ונקראו הלכו

ה ' הש"ס על הלכ . והכוונה ג"כ לפי . . כה תם הל מר ס . ולפעמים נא . . מסינימרא נמצא הרבה פעמים הלכה למשה מסיני, והרמב"ם . ובג למשה מסיני

ת דמ מ, ועוד יש בהק זרעים מביא הרבה מקומות שנאמר בהם הל" ו לס' ת ס' א' וז"ל: ה' מקואו עיי' רא"ש לכה למשה מסיני נין ה . ובע ליהם יף ע להוס

ול מקוה ואם ישנו בשום מקום מקום הל"מ בפס מר ר"י שלא מצינו בשום או

ה 45 א עצמו העמד ם לר' עקיב ג ה ס וח ם י אי מור א ה קופת שית ת א בר כבר ש כך, כדי ם עד הגיעו הדברי

ור יפ ס תו או א ל הי ה נ כוו ה ." ני סי ה מ ש ה למ כ הל " ן ה א אל כתוב ה שת ן בדר ור ן מק אי ש כות הל ש שי, "ב כט ע ות נח לי מ בבב סר על ידי רב נמ ה א, פל ומו ל ידוע ה ע נ עו א של דבר ר' עקיב ו ם בסופ ש

ה י מ . על פ ה ש של מ ו את דעת כך ח ב ני " ומ ני סי ה מ ש ה למ כ הל " " ב ך? ן ל ניי "מ ם ידי התלמ אלת שכפי ן, כ א )ו ו פי את מ לצ ם י יכול ו הי א ו ל אל ם דברי א, ר' עקיב של ו סת פי את ת יל י לע ארת שתי

הי ש כל ה כ הל אומר על א ם שר' עקיב אי נ הת רות ספ נו ב א מצי נתי, ל ציי ני'(. ש סי ה מ ש ה למ כ הל 'ה ה מ ניד א ב הבריית א הו ני' סי ה מ ש ה למ כ הל ש בביטוי ' שתמ א מ בו רבי עקיב ש לי סף בבב נו ם מקוי של רב ית קור המ תו ס פי בר בת מדו א של ה א נר ם ש ף א הי, ו ש ל כ ה יל ן מקב אי ו א ז א. לבריית " ע

זו א א. על בריית אעקיב ה ור ת עת ע אי, :ל ה ספר כ הע' הל יל, 3 , עמ'(1)לע 7הע' ,0 5; Halivni,

Reflections, p. 54 'הע יל, ; 1)לע א( ם הר ש רג " טל,א נ רת' וז סו ת ־מ נ ש כות במ הל שי דו ה וחי כ הלם כמי ג'ח ס יץ תרב "ד(, , נ ש 3עמ' )ת 5 ה 1 כ הל ה ור הת כל " נו של א ת י הברי פט מ ש המ את א המבי ,

למידי ר' עקיב ס לת "מיוח " כ ני סי ה מ ש "למ סף .א נו ן יו יך ע ן צר ן ועדיי ציי אוי ל ם, ר כל מקו . מא א רבי עקיב בריית שב בעוד אך "ג, "ח מ ה פ נד נת ש ם למ ה פרטי כמ ה ב נ נו ה בסג ומ זו ד א שבריית

ם. פסוקי ה שת על דר כו, כדר סתמך, א מ הו נה ש ני', במ סי מ שה ה למ כ הל ל ' בריו ע את ד ס ס מב

הע' 46 ל, לעי כה ) הל אי, ספר אצל כך או על עמ' 1ר ,)1 3-1 2. או 47 ' Halivni, Reflections, pp. 76-86ר הע יל, מת 1)לע א ה , על דרך טל הלבר ' ן –(; מ " מב הר

עמ' "ו, ס ש ם ת לי ש רו , י רת סו של מ ה רת יצי 2ו 4-2 3 ' הע ,1 ם,7 " מב הר של ו טת שי ר ל ש א ה . ב את וו ש ה ו. ותר חב י שר ר ק ה חר ב א ם קו ור במ את הדיב כך הרחיב על דעתי ל א, ב שיטת רבי עקיב ל



ים פ"ד ד ת )י יש לפרשו כמו הל"מ: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעיג(, .מ" . . ר כהלכה למשה מסיני דבר ברו מר 48שאינה אלא כלו

ת הכלל, פרנקל שב והצביע, אם כי באופן זה היה נחל תקופה ארוכה שבה מושג לאחר תורה ימובלע, על הבע תו ל תח להטיל ספק בנאמנו דיו פ תנג תח למ זה פ . דבר ת שבו תיו י

תורה דיוק ל תר , ולי . שבעל פהמן השמים 49מן השמים

, במבוא ת הפולמוס27ו למשנה )עמ' ר"ח אלבק תאר א :כך ( מ

דרכי המשנה סוף פרק א', עמ' דברי הרא"ש 20פרנקל, ב , אינו מביא אלא ' בכל מקום אלא ת, כאילו לא נתכוונו ב'הלכה למשה מסיני ונתן מקום לטעו

דורו על כך תו בני תפסו או מר למשה מסיני, ו דבר ברור כאילו נא ר, שה לומז"ל, אלא שיגלה מהי ]אבל משיגיו לא רצו שיבר ת ח תה כוונ ר מה הי

דת שיצאה ת מיוח דרכי המשנה >בחובר ת ל [. לפיכך הוסיף בהוספו תו! אמונ . מר לאחר שמונה שנים ז, כלו תרכ" ת לכה למשה –לאור בשנ מ"כ<: "ועניין ה

דבר שהוא מר על ים נא מר למשה מסיני, אך לפעמ משמעו שנא מסיני הוא כתו לא רצה ]על אמונ ר הרבה" [.ברו דין וחשבון! ליתן

טשריפט של פרנקל וישורון של ת )בעיקר במונ תבי ע מרים בכ תנהל הן במא הפולמוס הד, ת בעד ונג דו ת מיוח ש(, הן בחוברו זים שחולקו ככל הנראה 50הרש"ר היר והן בכרו

דוגמה ת, כמו ל תי כנס זבב די ליב הכרו תרכ"א על י דר רט בי"ב א שיצא לאור בפרנקפומחוגו של הרש" ת עיקר 51.ר הירשראפף, זו מרוכ ממנו, בהן נביא כאן מספר שורות

ד פרנקל וספרו: ת שהוטחו כנג הטענו

2עמ' 48 0. ס: 49 הפולמו את ארת המת ית יקר הע L. Dobschutz, 'Frankels Einleitung in dieספרות

Mischna', MGWJ 45 (1901), pp. 262-278 ת יהדו ה דעי ה', מ שלות שתל ה ה ב כ הל ה ; י' תבורי, '3 , עמ' ) 3 "ג( נ ש 7ת ה 7 " א א, ; ש ס'שי סביב ל קת ה 'על המחלו נ ש המ כי ן, 'דר ו(, ד) כו המעי " שמ ( )ת

4 עמ' 6-4 1: ם או ג D. Ellenson, Wissenschaft des Judentums, Historical. ר

Consciousness, and Jewish Faith: The Diverse Path of Frankel, Auerbach and

Halevy, New York 2004, p. 48 נה הפ ש ן דוד לוי "ר י ד לידיד ודתי ו( אותי)ת ת ז בר . לחוש 50 של, או, למ ורט"ר פפ ( י ר "ר שי דבר) מת: י, א ם ו יה שלו כר ה ]לז נ ש המ כי לל דר הו מ ה ספר ה דות או

יו ות על פלג ברי קל[ וד נ ג פר א 1, פר 86 "ב 1 ,; צ ה אוירבך נ ש המ י כ דר ה על ן, הצופ קפורט דמיי נ , פרשט, ני ק מפ ן, לי "ז ק ש א; " כ קפותר נ ןפר 1, רט דמיי 8 6 ן,1 לי "ז ק ש בו ; ה א ם שלו ה ת ו מ א ט, ה קפור נ פר

ן 1, דמיי 8 6 1. ה 51 פרי ס א ב נמצ כרוז ה ס. למו פו ה את רת א מת ה רות ספ ן ב כר עדיי וז ה א ה ל רוז ז כ לי, שידוע ה כמ עד

.ה ם דברי נו א ממ להבי ות ש הר ם על ה ה ל ני מוד א אומית, ו ל



ת ראשנו הרב הגאון מוהר"ר שמשון הירש נר"ו, כי דרכי טר ת ע ויהי כראודרכי מות, תם דרכי חשך המה ואחרי כי לא ימצא הקורא בהם המשנה האלה

ים יכשאמון בהלכות למשה מסיני תת , ונהפך הוא כי רב ד אמי יהם לכח על פ לו דושים, מרי ק , י מפי הקב"הנשרובי תורתנו המה הלכות שנאמרו למשה בסיא

ד תלמו תינו בעלי ה ד רבו תלשלו ע ממנו נש –והוא מסרם בע"פ ליהושע ות דים ואל האבו למי ת מץ מנהו בספר הנ"ל, וירם קולו אל ה תו כי אין ש כראו

ת האלה כי כל באי דרכי ציון אבלו תורתו לאמר: סורו מ ן אל ה' ואל לא ישובו '.. .. . ת לנו המקובל

.גם האיש . דרכי המשנה . , הנה גם הוא בעינינו ממכחשי קבלת תורה מחבר ס' . שבע"פ מהר סיני .. . תו ובואו, ת שיחו, שבתו צא ת האיש וא דענו גם ידענו א . י

דרכי המשנה' הוא מתון ומאופק, בהתאם לאופיו של ת שסגנונו של החיבור ' מרו לרו, ר' זכריה פרנקל, ליו 52מחב תקפה ע כפי שאנו רואים בין השאר מן הכרוז –הרי שהה

רורה ומוחלטת שאין –הנ"ל דעה ב תו ת נבעה, בין השאר, מ תה בעוצמה רבה. הביקור הי. אף אחד תיה על המושג 'הלכה למשה מסיני' דורו ת ל די תלמו ת ה חולק בכל הספרו

דברי זכריה פרנקל ד דיינים, הן בע ת י מהמ ת הטענה שאול דם, לא העלה א הן כנגתו של ת היו מסביב לפרשנו . הטענו מושג ת על עצם ה ז"ל עצמה ישנה מחלוק ת ח בספרו

תוספות הראשונים ר"ש משאנץ ור"י, דברי בעלי ה ד לאור תו, במיוח מושג והבנ הדבר ונה להלכה למשה מסיני ממש אלא ה ברור כהלכה "שבמקרים מסויימים אין הכו

."למשה מסיני

ת וגמ ד דברי פרנקל מחוגו של הרש"ר הירש ומאנשים נוספים )כ ת נגד הטענודו עם מודל מיימוני ביסו תורה שבעל פה, תבססו על מודל מסוים של ה ת( ה מהר"ץ חיודה של רוב תורה שבעל פה, עמ ת של ד המסור ת מימ בה א מרחי דה ה נטייה חזקה לעמ

. ם זו קיימים 53הגאונים ושל ראשונים נוספי תפיסה . ב דיים אלו: א ת המרכיבים יסו התגלות תיה המסור . בעקבו ת, בסיני; ב ד פעמי דור; ג. –היא ח דור ל ת מ השמועה הנמסר

דם, קיקה המסור בי . וכן כח הח ד דרש; , המ ים די החכמ תנה בי תורה ני ת ל תי ת יציר פרשנותכוונו דה שלא ה ת העמ דיון קשה לקבל א ת בבסיס ה זו נמצא דה ת. כשעמ תקנו ת ו גזירו

ז"ל דבר ברור כאילו נאמר ח , שה מר מרם 'הלכה למשה מסיני' בכל מקום אלא לו באו. דק או שלא בצדק לזכריה פרנקל דה שיוחסה בצ , עמ 54למשה מסיני

4)לעיל, הע' שישא ראו גם במאמרו של 52 ה 41 (, עמ'9 הער M. B. Shapiro, Saul; 1, ליד וב

Lieberman and the Orthodox, Scranton, 2006, p. 4 n. 8, .כרת שם המרובה המוז , ובספרות הע' 53 יל, או לע 4ר 9. תו 54 ה דע היית ה ה לדעת מ ש נו ק שטע פי כ נית רו ה עק אמיר ו דברי ה ב היית ן כ א ם א קל עצמו, ו נ ר של פ

הע' יל, ה' )לע נ ש א למ רבך, 'מבו או או נות, ר שו עות הובעו ד ה ן ז ניי נגדיו. בע א עצמו 4מת הו כי ם א ,)



ין לצי ת כל אולם יש ת א ת, בסיני, אינה משקפ ד פעמי ת היא ח התגלו דה ש שהעמת דעו ת ה ת קש תקופ . התנאיםשלאחר

ת של בעל נו מרעיו תורה שבעל כך, לחכמים שינקו גם דגמים שונים של י קבלה היו דברי זכריה פרנקל על הלכה 55פה, ת ת לקבל א תר קלו יה בי ה דגמים אלו ניתן ולפי

. ת למשה מסיני מצטמצמ תר ואינה ת היא מקיפה הרבה יו דגמים אלו ההתגלו להתגלות בד ת לקבל־ח תר קלו בי דגמים אלו ניתן היה י תכן שלפ . י ת בסיני דברי פעמי ת ו שלא

ל זכ הם חוקרים שונים, הח . גישות אלו, שהצביעו עלי ריה פרנקל על הלכה למשה מסיניגרשום שלום, רג 56ב דה 57,שלום רוזנב ת והעמ דה הגילויי יוחנן סילמן )העמ

ת(, תי תלמו ת(, 58ההש תפרצ דת והנבואה המ תמ ואחרים, 59אבינועם רוזנק )הנבואה המת גם ה . ןיכלו להיו זה דל שכ בסיס למו

דבריה תו של ר' אלא שגם ב ד ת עמ תואם א מודל ה תי ם של חוקרים אלה לא מצא. תיה כאן תיאר פי ש ק 60עקיבא כ עיל )פר תי ל תמך 4שכן, כפי שטענ (, ר' עקיבא אינו מס

ת; ת של 61על סוג כלשהו של התגלו ת האישי רש, היכול ד הכלי העיקרי שלו הוא המ

ה חד נקוד־מציג דע מ ם שרי הי ם ו התמימי ם ני רב ה צדקו " ה פי ית, ל שמע סו על מ ם, שתפ ות א ת ר

" )עמ' ל... נק 7פר 2 1הע' 1 5. ) הע' 55 יל, ע ת )ל אמ ה דרך ברטל, על הל ם או ג 4ר 7 ' 3(, עמ ן. 8 " הרמב של שתו את גי רו א בת ,

נת 56 ש ת( ב ני ה )בגרמ נ ו ש א ם לר ס ור ות. פ יהד ות ב י ות דת ורי כקטג ת ור ס לות ומ התג אמרו על 1במ 9 6 2 ;ת: לי נג א ותו ל שלמ ם ב ורג G. Sholem, 'Revelation and Tradition as Religiousת

Categories', The Messianic Idea in Judaism: and other essays on Jewish

spirituality, New York, 1971, pp. 282-303..

ה 57 שבעל פ ה א: תור הי ם שמי א ב ל נברג, וז ש' ר ספרו: של לק ב' ס –בח ת מ ו שב ן אלו ש, ידו רת וח ו"ז(. נ ש )ת

ת 58 או ן לר נית "ט. נ ש ם ת לי ש ו ר ת, י מו שתל ה ות ל שלמ ן אל בי שר ת י ור סף: ת א י דול ול ן, קול ג ילמ ס "ד ים. שלו של ג' "ל נ ה ו ר אמ ה למ חב הר שך ו המ ן ספרו מעי ב

59 , "ז ס ש ם ת לי ש רו ה קוק, י "י א ר ה נת ש כה במ הל ה של יה פילוסופ ה אית: נבו ה כה הל ה נק, וז א' ר ה, לדוגמ1עמ' 3 4-1 3 3.

הע' 60 יל, ם )לע שמי א ב נברג, ל ה רוז א כי ר ם 5א 1(, עמ' 7 1הע' 8 4 ' של ר שתו ס לגי א מתייח הו ם ש .א. עקיב

אים 61 נ הו לת לי א ה ם מתגל ה ם ב יפורי ס ה כל אחר: ם ה במקו לי הערתי ע ש ספת נו ה נ אן טע כ ן ציי אם רק פיעי ם מו ני הו שו לי א בו ש אית נ הת ה יציר ב ור יפ ס אף נו ן ל אי ך. יל א אית ו ור מ א ה רות ספ ב

חר א של ש מפור אמר ב נ " ם ל ר עו סד " ן, ב כ תר על ם. י פת בתקו ת חר א ות לדמ או ם כ ה לח מתגלקול ה , 'מ "ץ כ או )ר שיח המ ת ו , בימ א בו עתיד ל ק ל ה ר א יתגל ו ה ו ה לי א של ה שמימ ה ו ת לקו סת ה

הע' יל, ה זו?' )לע ורב בח 1שמעת 2(, עמ' 4 ה 6 הער 3]וב ם 9 לי ההבד ד אח נו ביטוי ל ני לפ ש י נת ציי ם שן ם מ ן לגילויי שת תר בגי חרת יו או ספרות מ ן אית לבי נ הת הספרות של ה ס פי הת ן ם בי לטי הבו



ת חיב ולעצב א .החכם להר תב תורה שבכ ת ה ת שבהר סיני, א נמסר בהתגלו על יכולת הת, תפעלו ת אך לבסוף בה תייגו תיו לפעמים בהס זו של ר' עקיבא הגיבו חבריו ורבו

וגמכ א: תד מר לר' עקיב תה ימין ושמאל;" 62 ר' טרפון האו ת בניי שלא היטי אני אקפח אדורש ומסכים לשמועה; הא כל הפורש ממך תה רש, א תי ולא היה לי לפ הוא ששמע

63."כפורש מחייו

סיכום

תו סיני" מפגשנו עם של ראשי מושג "הלכה למשה מ נה בהקשרה גרת הי רטורי, במס. ויכוח בין חכמיםושיח ־דו זו הוא נוצר ת גר דוברים , וככל הנראה במס כפי שראינו,

תמיד ים, אולם תו היבטים שונ זר דגישו בע ת התנאים ה תמשו בו בספרו שונים שהש . ת דעה אחר ד דבר במהלך פולמוס כנג ם נרא, לפיכךנעשה ה זה מקרה שג אין ה לי ש

דשה ת הח סערהבע זה בעין ה מושג ד ט, וסביב עמ ל זכריה פרנקל בפר חיבורו ש , סביב . ממשיכיו בכלל תפיו ו דרכם של שו דרכו ו

מצמו קיבא( או ניסו לצ )כר' ע דו לשימוש ב'הלכה למשה מסיני' תנג הן אלו שהדם, 64)כמו פרנקל( דעים היטב למשמעו והן אלו שיצאו כנג תו הטעונה של מושג היו מו

תפלא ה זה, ת. על כן אין לה תית ואת מקורה בהתגלו ת ההלכ מסמל את רציפות המסורזה ש ת ההלכה, דיון במקרה מושג אחד בתוך מכלול מחשב תוכו הנוגע לכאורה ל עירב ב

ת ת שאלו .כלליו ת עולם תפיס דרכי לימוד ו ת, ת ודעו של אמונו

אחר[(. ם ארחיב במקו ה " אי כך ם, ועל שמי ן לוה נית כתי הל שר הק ם ב שמי ה ס לבת קול מ יח ם ב ר ג מ

' הע יל, דתי )לע בו או בע לל ר ה ית כדברי ב ה כ הל ש ה אמר ה ו נ יב את ב שיצ בת קול ם )על הי ם ז דברי2(, עמ' 7 9 3-2 9 זו. 2 בת קול של טיבה ה ו ור נתי במק ם ד ש ,

ם, 62 ני ה כ ורת ן עמ' ת טיי ש קל נ פי ת ור ה ד, מהד ש ה, פר נדב בורא ד 3די יק7 ה, לו א, א .רסוד 63 ה ת ור בת ם ,אף אי נ הת פת בתקו ם כמי הח י חוג ם. ,ב י ה ם ז לי כ ם ב ה נעזרי ם ב ת ג ל כו הי בר על דו מ

תו. מדע ן המבי ם כ על ידי ח את רק וז ה, כב ה מר ש במע ש ה, לדרו כ הל ה ש ה מדר ש ע ו במ ת כמ ל כו הים. שמי ם מ ן לגילויי ניי נו ע אי ה כב מר ה ש ש במע ן ולדרו ם בלהבי סוד ועוד: ג ה ורת את ם ם הדברי נ י

ם , עוברי רבו ני לפ ו דברי את ה המרצ יד ל תלמ בר ע דו ם מ אי נ הת ת ספרו ב ך. הפ א ל אל , למיד לת ב מרש ן ערך הדור אלעזר ב ל ר' אור ע התי את או למיד. ר הת דברי את שר( א א מ או ל שר ) א בו מ ורת לו ני במקבי שו ה ת א תו לעומ א(, ו " ה "ב ה פ א )חגיג ספת אי בתו כ ז ן ן ב נ יוח ן ני רב לפ ה כב ה מר ש במע

חר.שבתלמ א ם ה, במקו " אי , כך ועל א(. " ם יד ע ש א; בבלי " , עז ע א " ה "ב ם פ ש שלמי ירו ם ) ודיו 64 נת ש א במ הי ש פי כ את נמצ קל נ ה פר כרי של ז תו ש שגי ן לטעו כדי ן א כ ם ורי אמ ה ם דברי ן ב אי אמור, כ

יה ה ן הדיו ש ן כ א ית ר' עקיב של תו ש ם לגי ערי היו יו נגד קל ומת נ ה פר כרי ם ז א ן, כ א א. של ר' עקיבה ומ פי פור כ א, של ר' עקיב שתו ם לגי היו מודעי ו נגדי מת א ם ל קל וג נ פר ה כרי א ז אך ל תר. יו עמיק

. ן א כ אותה אות הר יסיתי ל נ ש



תייחסים לנגענו רק בחלק מהנושאים, העניי ת המ כה למשה מסיני'נים והרעיונו .'הליאורו ת ורי של עגנון 'הסברו'־נסיים ב ת למשה מסיני המק דבר מקורם של הלכו תיאור ב ,

דרך אגב שהבליעו אילו ב : כ ים" רחמיאל רו "הי 65בסיפו

ת פעם ני של לארצם שהגיע, בחלומו הראוהו אחר דברים שהם, משה ב מתב רבינו משה של בלשונו ת בה שכ ד התורה א משה ששמע המלים אותן מלב

יה לו כשעשה הגבורה מפי ד לו הן הן, לעמו תורה ליתן סיני מהר 66כשירת ז בלשון שנקראו ההלכו .מסיני למשה הלכה ל"ח . .

65 , נו בתי ן, קורות נו "י עג ש ה א "ט, ר של נת ת ש ן, ב נו של עג תו חר מו א אור ל א ל או יצ יפור במלו ס ה

ותל ם לי ש "ט, עמ' ־ירו של 3אביב ת 5. או 66 ליר ן בב נהדרי יב: א"ע פב ס כת א" ו ס ויר נח ן פ זר ב ה, "אלע ה מ א ה: רב אמר? ר א ה ר ש כר, מע נז ו

ה כ א אבי אחי: לו אמר. הל א, אב ך ל ני כ דתך לימדת ך' בר רדת ם, -]'ב נזיי כ ש א ה סח נו ה לק מעדי בחס![ ל בדפו הרכול ני מ בועל: סי ת ה כרית א נ ן ה אי נ ן ק ! בו פוגעי

Documents

ש * ש ת ת תפקת › wp-content › uploads › 2019 › 09 › ...Harris, How Do We Know This?: Midrash and the Fragmentation of Modern .Judaism, Albany, 1995 , p. 201 440 -422